הכרח שיכול להציל חיים: הכנסת נדרשת להגדיר מחדש אלימות במשפחה

"את לא יכולה להגיד שהוא מכה אותך, אין לך סימנים".

המשפט הזה, שאמרה לי פעם אישה שפנתה למרכז רקמן, מהדהד לי תמיד בראש. היא חיה בפחד, שותקת, כי אין לה "ראיות". אבל אפשר לשבור אדם בלי לגעת בו. אפשר להרוס משפחה שלמה במילים, בשליטה כלכלית, בבידוד מתוכנן.

ובכל זאת, בישראל של 2025 עדיין אין בחוק הגדרה למונח "אלימות במשפחה". זה נשמע בלתי נתפס, אבל כך נראית המציאות המשפטית: יש חוק למניעת אלימות במשפחה, יש חוקים נגד הטרדה, תקיפה ואיומים. אך אף  שברור שאלימות במשפחה אינה רק פיזית, השיח והטיפול עדיין מכוונים בעיקר לאלימות פיזית, ויש מעט מאוד הכרה ומענים לנפגעי אלימות שאינה פיזית.

כמנכ״לית מרכז רקמן לקידום מעמד האישה באוניברסיטת בר־אילן, אני פוגשת מדי יום את המחיר של היעדר ההגדרה הזו. נשים שחיות בפחד, ילדים שנפגעים מאלימות כלכלית או נפשית אך אינם נחשבים "נפגעים", ומערכת שמטפלת רק במה שקל למדוד: חבורות, סימנים, תלונה במשטרה.

אבל אלימות איננה רק מכה. היא גם שליטה, השפלה, מניעת משאבים, ניתוק חברתי ואיומים סמויים שמלווים את הקורבן שנים. כשאני שומעת את הסיפורים האלה, אני תוהה איך ייתכן שאנחנו, כחברה שמחשיבה את עצמה מתקדמת, עדיין לא מצליחים לראות את המובן מאליו.

בעולם כבר הבינו את זה מזמן. האו״ם מגדיר אלימות כפגיעה בשלמות הנפשית או הפיזית, גם ללא סימן חיצוני. מדינות כמו צרפת ואנגליה הרחיבו את החוק כך שיכלול אלימות נפשית, כלכלית ושליטה בכפייה. כלומר, ההבנה שאלימות אינה רק פיזית אלא כוללת שליטה ופגיעה בכבוד האדם כבר הפכה לסטנדרט בינלאומי.

היעדר הגדרה אינו רק עניין משפטי. יש לכך השלכות חברתיות וכלכליות על החברה כולה. העלויות של אלימות כלפי נשים בזוגיות כוללות את עלות ההליכים המשפטיים, טיפולים רפואיים ונפשיים, רווחה, הגנה, הפסדי תעסוקה ועלויות אכיפה וכליאה. הוצאה של יותר נשים וילדים ממערכות יחסים אלימות תסייע לאותן משפחות ותפחית משמעותית את הנטל על המערכת הציבורית כולה. אבל מעבר למספרים, זה סיפור של אנשים. של משפחות. של ילדים שגדלים בבית שבור.

הגדרה ברורה ורחבה לאלימות במשפחה היא הצעד הראשוני וההכרחי לטיפול מקיף בתופעה. היא תסייע לנשים וגם לגברים נפגעי אלימות, גם כזו שאינה אלימות פיזית, להכיר במצבם ולפנות לקבלת סיוע, ואף תסייע לרשויות המדינה לתת מענה נכון וראוי לבעיה קשה וכואבת זו. הגדרה רחבה של המונח אלימות במשפחה תאפשר לנפגעות ולנפגעים לזהות את הפגיעה ולקרוא לה בשם, ובכך תוביל להכרה חברתית בתופעה, על כל גווניה - הכרה שהיא הכרחית כדי לייצר שינוי. נוסף על כך, הגדרה ברורה תאפשר למערכות לדבר בשפה אחידה ובכך תקל על גופי הטיפול השונים, ובהם משרדי ממשלה ובתי משפט, את ההתמודדות עם התופעה, החל משלב המניעה ועד לשלב יצירת פתרונות ומענים לקורבנות וטיפול ושיקום של הנפגעים.

הגדרת אלימות במשפחה בחקיקה ראשית איננה מותרות אלא הכרח. עלינו להפסיק להתייחס לתופעה כאוסף עבירות נקודתיות, ולהבין שמדובר בתופעה חברתית רחבה ובעלת השלכות קריטיות על כל תחומי החיים.

וזה לא רק תפקיד מקבלי ההחלטות. כל אחד ואחת יכולים לתרום: לזהות סימנים, לדבר על הנושא, לתמוך במי שמשדר מצוקה, וגם לכתוב לחברי כנסת, לשתף, להצטרף לשיח.

האישה שפנתה אלינו, זאת בלי ה"סימנים", בונה לעצמה היום חיים חדשים. והיא מזכירה לי מדי יום למה אנחנו נלחמים על ההגדרה הזאת: כי בלי מילים אין הכרה, ובלי הכרה אין שינוי. הגיע הזמן לקרוא לאלימות בשמה - בכל צורותיה.

הכותבת היא מנכ״לית מרכז רקמן לקידום מעמד האישה באוניברסיטת בר־אילן, שיזם ופועל לקידום הצעת חוק להגדרת אלימות במשפחה