השבוע התקיימו הבחירות לוועדת המעקב העליונה לציבור הערבי בישראל. באופן לא מפתיע ומאוד צפוי, נבחר ח"כ לשעבר מטעם בל"ד - ד"ר ג'מאל זחאלקה, שקיבל כ־90 אחוז מקולות המצביעים.
לעומתו, המתמודדות נבין אבו רחמון, אף היא ח"כית לשעבר מאותה מפלגה, קיבלה 7 קולות בלבד מסך כל חברי הוועדה - 73 במספר.
הבחירות לארגון הגג של הציבור הערבי בישראל, שאמור לאחד ולהוביל את 2 מיליון האזרחים הערבים על מפלגותיהם ועל ארגוניהם השונים, חשפו את עומק המשבר המנהיגותי והמפלגתי דווקא בתקופה כה מתסכלת עבור האוכלוסייה. חוסר האמון והתסכול של הערבים מהוועדה רק גברו עם פרסום התוצאות.
ברשתות החברתיות התוצאות היו הזדמנות ללעג ולסאטירה, כמו השוואה לרשות הפלשתינית כארגון מושחת ולא דמוקרטי שאותו מנהיג קשיש מבוגר נטול כריזמה, ולארגון הליגה הערבית שכל תכליתו הוצאת הודעות גינוי.
המחלוקת אף חשפה שיח אלים ומסוכן על גבול ההסתה: רבים גינו ואף ביקשו לתלות את ח"כ מנסור עבאס בכיכר העיר, בעקבות טענתו לחוסר שקיפות של הבחירות.
לתפקיד היו"ר הגישו מועמדות ארבעה גברים ושתי נשים. אישה נפסלה בטענה שלא קיבלה את חתימתם של שישה חברים כנדרש לפי התקנון, ושלושה אחרים הכריזו יחד על הסרת מועמדותם לאחר שמועמדותם אושרה, כי טענו שהבחירות עומדות להיות פוליטיות ומוטות.
המחאה בין חברי הוועדה התמקדה במנסור עבאס ובפועל משקפת את עמדת המפלגות הערביות כולן, על רקע הצטרפותו בעבר לקואליציה של מפלגת השינוי והצהרותיו שעוד ישוב לקואליציה שבה יוכל להשפיע לטובת הציבור הערבי.
כדי לרצות את ח"כ עבאס ומפלגתו רע"מ, החליטו בוועדת המעקב לשנות את התקנון והוסיפו לרע"מ שני נציגים. אך הדבר הטיל את טוהר הבחירות בספק, וגרם לרבים בציבור הערבי לתהות כיצד משנים תקנון יומיים לפני הבחירות ובאילו סמכות ורשות.
הבחירות לוועדת המעקב משקפות לא רק את המחלוקות הגדולות בציבור הערבי. הן מנבאות את הדרמה הצפויה בהקמת רשימה משותפת מחדש; אף שהרחוב הערבי מבין היטב את משבר המנהיגות ואף חש מתוסכל מנציגיו וממנהיגיו, הוא עדיין רוצה לראות את הנהגתו מתאחדת בחזית מפלגתית אחת בעיקר בבחירות לכנסת.
הציבור הערבי בישראל רוצה לראות את הארגון שמוביל אותו - חזק ומשמעותי, ולא ארגון חסר כל יכולת להנהיג ולהוביל אפילו מחאה שקטה.
אף שקיים צורך דחוף ברפורמה אמיתית במבנה הוועדה, הדבר לא מתרחש כבר שנים רבות. יתרה מזו, הציבור הערבי לא בחר את חברי הוועדה וספק אם הוא מכיר אותם. לדוגמה, תנועה כמו "תנועת בני הכפר" לא מחזיקה מוסדות או חברים, ובפועל אינה קיימת ברחוב הערבי, והתנועה האסלאמית הצפונית אינה קיימת כבר שנים בשל הוצאתה מחוץ לחוק, אין לה מוסדות או חברים, אך מנהיגיה שומרים על מקומם בוועדת המעקב.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו