מה שצריך לעשות למען יראו וייראו, אחרת - עולם כמנהגו הרצחני נוהג

1. ומה חדש בפיגוע? עולם כמנהגו נוהג. שכנינו הברברים עושים את הדבר היחיד שפיתחו במיומנות מזוויעה במאת השנים האחרונות: רצח יהודים. כשהם יכולים, הם כורתים את ראשי בנינו, אונסים את בנותינו ושורפים חיים הורים וילדים. הגרעין המלכד את אוסף השבטים והחמולות סביבנו אינו לאומי פוזיטיבי - התכנסות לשם הטבת חיי הפרט והכלל, אלא גרעין לאומי נגטיבי השולל את קיומו של העם היהודי בארצו.

2. כשגריר, זרקתי פעמים רבות אתגר אינטלקטואלי לבני שיחי: הערבים המכונים "פלשתינים" מעולם לא רצו מדינה עצמאית לעצמם לצד ישראל. מעולם! אמנם הם נלחמו נגד מדינה עצמאית ליהודים, אבל לו יצויר, חלילה, שישראל לא היתה קמה, סביר מאוד שלא היתה פה "מדינה פלשתינית", אלא היו חולקים את השטח בין השכנים: דרום סוריה, צפון מצרים, מזרח ירדן וכן הלאה.

גם עכשיו, הקמפיין להכרה ב"מדינה פלשתינית" - כלומר, חליפות טרור אסלאמית (עזה על סטרואידים) על גב ההר, מרחק יריקה ממרכזי האוכלוסייה הגדולים ומשדה התעופה הבינלאומי שלנו - לא נועד להגשים חלום לערביי שומרון ויהודה, ובוודאי לא לערביי עזה, אלא לפגוע בעצם קיומה של המדינה היהודית.

כמו הפלשתים הקדמונים בתנ"ך, שכל ישותם היתה התנגדות לשלטון ישראלי על הארץ, גם הניאו־פלשתים של ימינו, אין להם תוכן אחר זולת טרפוד חלום שיבת ציון. הם הצליחו לשכנע את מטומטמי העולם שפעילות למענם היא הגשמת רעיונות החירות, בעוד משמעות ה"הצלחה" של הפלשתינים היא השמדת הציוויליזציה המערבית והשלטת האסלאם על מדינות המנסות לפייס אותם, וצרפת בראשן.

3. בפיגוע הנורא הומתו אנשי תורה ודעת בדרכם ללמוד וללמד ולעסוק בתיקונו של עולם; הם נרצחו עם ספרי קודש בידיהם. ארץ אל תכסי דמם. בתוך החושך הנורא היו נקודות אור: שני חרדים אמיצים ששלפו נשק מול הרוצחים וחתרו למגע כדי להכרית אויב ומתנקש. האחד חייל בחטיבת החשמונאים והשני קיבל נשק במסגרת הרפורמה של השר לביטחון הפנים בן גביר. גאולתה של ישראל מתקדמת לאיטה, קמעה־קמעה, ואם נהיה סבלניים מספיק, עוד נראה את אחינו החרדים מתגייסים בהמוניהם לצבא ישראל.

בעצם היום שבו חרדים נרצחים בפיגוע ומשיבים מלחמה שערה, ממשיכה פעולתם של קורח ועדתם להפצת שנאה בתוכנו, שעה בעיתון עברי המטיף ש"הארץ־לא־שלנו", פרסם אנטישמי ידוע מאמר תחת הכותרת "שנאת חרדים כחזון מאחד". אכן, זו גדולת אומתנו המשולה לעפר ולכוכבים - כשהיא עולה, היא עולה עד לעפר, וכשהיא יורדת, היא יורדת עד לרקיע. חזרתי ממסע הסברה באירופה, ולא אחת הטיחו בי את מאמרי השקר שהעיתון הזה מפרסם נגד ישראל ובעד מה שמחליש אותה. אמרתי להם שזו הראיה הטובה ביותר לחוסנה של הדמוקרטיה הישראלית, אף שהעיתון הזה מצהיר חדשים לבקרים על מות הדמוקרטיה אצלנו. עוד הוספתי שזו גם ראיה שאפשר להיות יהודי ואנטישמי גם יחד.

4. דין שומרון ויהודה כדין עזה. אחד הלקחים מ־7 באוקטובר הוא שאסור לחכות עד שיטבחו בנו, ושיש להשכים ולפעול נגד אויבינו. ההבדל בין שומרון ויהודה לעזה הוא רק ביכולת, לא ברצון. לו יכלו, היו רוצחי הרש"פ מצטרפים לרוצחים מעזה. לולא חלוצינו בגב ההר, וצה"ל ושב"כ הפרושים בתוך השטח ולא מבחוץ, כפי שהיה בעזה.

אם חפצי חיים אנחנו, משפחות הרוצחים הללו חייבות להיות מגורשות מהאדמה הטובה הזאת. באומרי משפחה, אני מתכוון למשפחה המורחבת. למען יראו וייראו, וכדי למנוע השראה של הטרור הזה על אחרים באזור שעלולים לקום בעקבותיו ולעשות מעשה. הכפרים המארחים חוליות טרור ומכסים עליהם, דינם כחאן יונס ורפיח. זו אינה תגובה מתלהמת, אלא מחשבה רציונלית המבינה את הקודים העתיקים של האזור ולומדת לקח ממאה שנים של רצח יהודים במולדתנו. ועכשיו, להמשיך בכל הכוח לעזה. נוע, נוע, סוף.