ההנהגה הדתית־לאומית, על שלוחותיה ועסקניה, משתוללת. בצומת שהיא עומדת בפניו טענות לשקר והתנהגות של שטעטל משמשות בערבוביה.
נתחיל בגזרת השקר: שמחה לאיד נרשמה כשגנץ הפר את הבטחת ה"רק לא ביבי" והחליט לכרות ברית עם נתניהו. כאשר השמאל חש מרומה, הפגין מול אנשי צמרת כחול לבן, הלך לבתיהם והפר את שלוותם, והימין חיכך ידיו בהנאה פעמיים: פעם אחת כי בסרגל המאצ'ואיזם הפופולרי גנץ יצא סמרטוט, ופעם שנייה כי בסתר ליבם ידעו שהסיכוי שביבי יעמוד בהבטחה וייתן ליריב להיכנס לבלפור - קלוש. נכון, עננה של חמיצות אפפה את המהלך, כי נתניהו השאיר בחוץ את הימין האידיאולוגי, בנט וסמוטריץ', אבל יאללה - כשהוא דופק את השמאלנים, כיפוף קצוות אידיאולוגיים הופך לספורט.
כדאי לזכור, שמי שהשלים עם שקר והצדיק אותו פעם אחת (הפרת ההסכם עם גנץ), השלים עם שקר ויתרץ אותו שוב (הכשרת מנסור עבאס) - לא יוכל לטעון בהמשך ששיקרו לו (בנט מונע בחירות חמישיות בכל מחיר). אם הכעס כלפי אנשי ימינה הוא על קבלת מנסור עבאס - יתכבדו המפגינים וייצאו עם דגל שחור להפגין מול בלפור. אדריכל משיכת החוטים בפלג הדרומי של התנועה האסלאמית הוא ראש הממשלה הנוכחי, שנתן לעבאס - זה שישב בסלון עם הרב דרוקמן - סרטיפיקט רשמי לבוא בקהל.
הבחירה לצור על בתי הח"כים של ימינה היא אומללה וקלה - הם חלשים מול האופציות האחרות שאפשר למחות מולן. אף אחד לא מעז לבוא בטענות לתקווה חדשה שלא השתדלה קצת יותר, הם מחוץ למגזר; או לראש הממשלה שלא הפריד בין זהותו הפרטית לבין זהות המדינה, הוא חזק והרי מעסיק דתיים־לאומיים שיעזרו לו לשבור את ימינה.
האינטרס המובהק של הקהילה, החברה והמדינה הוא לשמר את חופש ההפגנה ואת אפשרות הפעלת הלחצים על פוליטיקאים. אולם כדי שהן לא יאבדו מהשפעתן, רצוי שההפגנות לא ייצאו מפרופורציה. נבחר ציבור צריך לזכור שיש קשר בין החלטות שיקבל לתוצאותיהן, ולפיכך הוא יתנהל בחרדת קודש; אבל כאשר החלטות פוליטיות זוכות לתגובות ילדותיות לא מידתיות ולא רציונליות, מערכת התמריצים וקבלת ההחלטות של הפוליטיקאים תיראה בהתאם. נבחרי ציבור שיחששו שהחלטות פוליטיות שלהם יגררו פחד של ילדים בכיתה ג', משיגה החלטות לא רציונליות. נכון, זאת רק הפגנה והם יעמדו בלחצים. אבל נחשו מה? סף ההתרגשות של הציבור ושל המנהיגים מהפגנות והפחדות יעלה ויקהה.
ההפגנות הופכות את הקהילה הרציונלית לשטעטל שבו מפחדים נבחריו לצאת מהבית רק בשל לחץ ההמונים ונאומים של נתניהו. ומה יקרה אם תהיינה סיבות אמיתיות לצאת לרחוב? מה נעשה אם באמת תעמוד על הפרק התנתקות או אוסלו?
בימים הקרובים תקום ממשלה שעשויה להיות עניינית ומתפקדת, ואולי אף להכניס לריאותינו אוויר נקי. ה"זאב! זאב!" הנוכחי הוא ספין בעור של כבש. כאשר אחדות פוליטית זוכה לפשקוויל נרעש מוועד רבנים, בסיבוב הבא יהיה קשה להמריד את הציבור או להפחיד את נבחריו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו