למי שייך המיקרופון? תלוי מי הדובר

השבוע התקיים כנס חירום של ארגון העיתונאים, "בלי תקשורת חופשית אין דמוקרטיה". הרקע הוא הרפורמה שמבקש לקדם שר התקשורת שלמה קרעי, רפורמה שהחלה את דרכה הפרלמנטרית השבוע ושעתידה לעבור שינויים ושיפורים.

איני בקיאה בנבכי הרפורמה, ולא אכתוב עליה עכשיו, אלא על הכנס הגרוטסקי. כנס הקוזקים הנגזלים. אין תחתית להתלהמות כלפי כל מה שנוגע במארגנים ובברנז'ה שלהם. ההתלהמות הזאת מעולם לא היתה עניינית - חוויתי את זה על בשרי - והם לא בוחלים בהגזמות או בעיוותים בואכה השתלחויות אישיות.

לא חופש הביטוי מעניין אותם, אלא הרצון להמשיך לשלוט בסדר היום בישראל. ישראל שלהם. הם יחליטו אילו נושאים יעלו, איך למסגר אותם, מי נכנס למועדון, למי באמת נותנים חופש ביטוי.

קחו לדוגמה את גלית חמי, עורכת "כלכליסט". לפני כמה שבועות היא תקפה אותי אישית, והציעה לסתום לי את הפה. "תקשורת אחראית ומקצועית", היא כתבה אז, "לא צריכה לתת במה לאנשים שמפקפקים בהקמת ועדת חקירה ממלכתית. אין פה עניין של ריבוי דעות או דיון לגיטימי. אנשים כמו שרה העצני כהן או דדי שמחי הם איום מהלך על הדמוקרטיה ועל שמירת החוק. לתת להם במה זו לא עיתונות".

אותה גלית חמי, מאור הדמוקרטיה, נאמה השבוע בכנס החירום הזה, ונוסף על הפצרותיה ללכת לעיתונות העולמית ולמנהיגי העולם - היא אמרה: "מי שעובד בערוץ 14 הוא לא עיתונאי ולא פרשן". האם אתם חושבים שעמיתיה שישבו בקהל, שוחרי חופש הביטוי והתקשורת החופשית, מחו נגד הדברים? להפך, היא זכתה למחיאות כפיים.

זה לא משנה מה דעתכם על ערוץ 14. לדעתי הוא הקול הכי חשוב כיום בתקשורת הישראלית, כי הוא נותן ביטוי לציבור מושתק שבמשך שנים נרמס בידי התקשורת המסורתית. אבל נניח שאתם מתנגדים לקו של 14. אז עיתונאיו הם לא עיתונאים? פרשניו לא פרשנים?

יש איזו תעודת כשרות שגלית חמי מחלקת בכניסה למועדון הדמוקרטיה הסגור שלה? ואיך קורה שאף אחד בחדר, מלבד אמיר איבגי, עיתונאי 14 וגל"צ, לא מוחה נגד הדברים הבולשביקיים שלה? איך מוחאים לה כפיים? זה מה ששווה התקשורת החופשית שלכם?

גם נחום ברנע, מי שרשומים על שמו בטאבו העמודים הכי אטרקטיביים ב"ידיעות אחרונות", נאם בכנס. את התוכנית של קרעי הוא הגדיר "חומת יריחו" נגד התקשורת החופשית. ברנע, שכבר שנים משתיק ורומס אחרים ולא חוסך במילים ובעלבונות, מלמד אותנו עכשיו על תקשורת חופשית כשלמעשה הוא רוצה למשטר את התקשורת לפיו, כמו בימים הטובים. אפילו את "ארץ נהדרת" הוא רוצה למשטר, ודורש מהם לא לצחוק על איתמר בן גביר או על טלי גוטליב, כי "מי שצוחק עליהם מנרמל אותם".

"המצב במדינה מפחיד", הוסיפה אילנה דיין, "בסרט אימה כזה עוד לא היינו". אוי, אילנה. זו לא הפעם הראשונה שקץ הדמוקרטיה מגיח בדבריה של דיין. מחיפוש קצרצר ברשת עולות התבטאויות ברוח דומה גם מ-2013 ומ-2017. אני בטוחה שהיו גם אחרות.

אבל אתם יודעים מתי באמת ביקשו לסתום לאילנה את הפה? כשהיא העזה לפרסם תחקיר על בסיס חומרים של "עד כאן" נגד ארגוני שמאל קיצוני ב-2016. אמנם דיין הכריזה שהם לא עובדים אצל אף אחד, אבל איכשהו החלק השני של התחקיר פשוט נגנז. הברנז'ה החונקת עשתה את שלה.

וזו האמת. לא מדובר בתקשורת חופשית, אלא בתקשורת "משלנו". הם יחליטו מהי עיתונות, מיהו פרשן, את מי לנרמל. את ערוץ 7 סגרו בקול דממה דקה, וגם את העיתון הזה ממש, "ישראל היום", ניסו לחסל, ולו היתה להם אפשרות - הם היו סוגרים את ערוץ 14 בלי למצמץ. תקשורת חופשית היא אכן נשמת אפה של הדמוקרטיה, ולכן חייבים לפרק מוקדי כוח שעדיין ממשטרים פה את שוק התקשורת ואת חופש הביטוי.