מחאה למען כניעה, לא למען החטופים

1. אנחנו הנערים של קיץ שנת 1982. עדיין זוכרים את ההפגנות נגד מלחמת שלום הגליל, ההאשמות "בגין רוצח!", הקו האחיד בתקשורת נגד חיסול ארגון המחבלים לשחרור פלשתין, חוסר הסובלנות כלפי דעות אחרות והאלימות כלפי מי שחשב אחרת; הפגישות של עיתונאים ישראלים עם גדול רוצחי היהודים אחרי השואה, יאסר ערפאת, תוך כדי המצור על ביירות! הכתרים שקשרו לעיתונאים ה"אמיצים"; ההפגנות נגד המלחמה, כולל פברוק ה־400 אלף בכיכר מלכי העירייה בעקבות פוגרום שעשו ערבים נוצרים בערבים מוסלמים. כמו היום, האשמים היו היהודים. אנחנו זוכרים. מדוע לזכור? צאו החוצה, הביטו סביבכם, במסכי הטלוויזיה, בעיתונים המודפסים, בגלי האתר, ברשתות החברתיות - אותה רוח רעה של קיץ 82' כופה עצמה עלינו בקיץ 2025.

2. אבל העולם השתנה. גם אם העיתונים יישרו קו וקנו את הנרטיב השקרי של מארגני יום ההשבתה הכללית "למען חטופים", הציבור התרחק. אש"ף של 82' היה בגדר הבטחה לא ממומשת, מי שהחזיק את עלה הזית ליונה שתבוא. מאז מומשה ההבטחה, וכולנו בוגרי בית הספר למוות שלה. היא באה בסתיו 1993 עם הסכמי אוסלו שהפכו את חיינו עם הבאת עשרות אלפי פושעים שנשבעו להשמידנו, במסווה של שוטרים. מטרתם היתה לשמור עלינו... מפניהם. ואז הפיצוצים וההתאבדויות בואכה ההתנתקות הנואלת מרצועת עזה שבה החרבנו יישובים פורחים, ולא ידענו שהחלה הספירה לאחור לקראת 7 באוקטובר, שכמובן הפתיע; שהרי שכנענו עצמנו במשך שנות דור כי בצד השני נמצאים אנשים רציונליים, המעדיפים את רווחתם על פני מוות והרס וחורבן ("הקונספציה"). טעינו. אבל לא עשינו די תשובה.

3. יום ההשבתה המופקר הצביע על הלא ייאמן: חלקים בעם החכם הזה, שזוכר את חורבנותיו גם 2,600 שנה אחורה, שכחו את 7 באוקטובר ונכנעו לשיח פורנוגרפי רגשי על החטופים, כאילו המחאה תקדם את שיבתם. חמאס רואה את הלחץ המופנה רק כלפי ממשלת ישראל ומבין: למה להתפשר?

הנה מקצת מהתנאים להשבתם: נסיגה מלאה של ישראל, כולל מהפרימטר; הישארות חמאס בשלטון; הזרמת מיליארדים לשיקום שינוהל בידי חמאס; שחרור סיטונאי של מחבלים שהשתתפו בטבח; ערבויות בינלאומיות שישראל לא תתקוף גם אם חמאס יתעצם. אפילו החטופים לא יוחזרו במלואם - חלקם יישאר בידי חמאס כעירבון עד להשלמת תנאי העסקה. מחאה "למען החטופים"? ממש לא! מחאה למען כניעה מופקרת המעמידה בסימן שאלה את עתידנו.

4. עד כמה ההשבתה היתה פוליטית אפשר לראות בשולי המחאה. הנה "יוזמת ז'נבה" - גוף קיקיוני שהיה עתיר תקציבים ושיווק את רעיון העוועים של מדינה פלשתינית על גב ההר, עזה על סטרואידים מעלינו - פרסם מפה עם מוקדי המחאות והוסיף: "מחאות בכל המדינה, ואין אפילו התנחלות אחת שמפגינה בעד שחרור החטופים". יפה, מה? חלוצי גב ההר שלחו את בניהם למלחמה כדי לשחרר את החטופים. הם מסרו נפשם למענם יותר מכל מגזר אחר. ב־7 באוקטובר נחלצו להגנת יישובי העוטף ונהרגו בקרבות, לעיתים עם אקדח בלבד. עכשיו באה חבורת ההזויים המקדמת חליפות אסלאמית ומסיתה נגדם.

5. הדרך לשחרור החטופים עוברת בכיבוש מלא של רצועת עזה, חיסול חמאס ושחרור כל חטופינו. הקמפיין המופקר להחלשת ישראל על גבם של חטופינו לא מתרומם. רוב אזרחי ישראל מתנגד לפוליטיזציה של נושא החטופים ולכניעה. המסורת העתיקה של עמנו אינה מעודדת פדיון שבויים באמצעות כניעה, אלא אם אנחנו בגלות. התנ"ך מלמד שכשיכולנו יצאנו למלחמה לשחרר שבויים. ועוד לימדו חכמינו: "אין פודים את השבויים יותר מכדי דמיהם, מפני תיקון העולם" - כדי שלא כל ישראלי ייהפך לחטוף פוטנציאלי בפיגוע הבא. תיקון העולם משמעו לפדות את חטופינו בכוח. את כולם! הלחץ צריך לפנות כעת רק כלפי חמאס. קדימה לכיבוש עזה. נוע־נוע, סוף.