גיוס חרדים: העובדות

שמתם לב שמליאת הכנסת פתוחה, כן? היא נפתחה והיא תמשיך להיות פתוחה עד יום חמישי השבוע, כדי להספיק להעביר ערימות של חוקים שממתינים להצבעה ולאישור.

מה שיקרה בימים הקרובים הוא ממחזות הזוועה המובילים של השיטה הדמוקרטית, שטובה ממנה אין, כידוע, אבל לפעמים היא מצחינה מאוד: אל מול פני האומה בתקשורת ובמסיבות עיתונאים מתקיים סכסוך מר, שכולל פרישה מהקואליציה, איומים בהפלת הממשלה, הטחת האשמות ועלבונות ואף עירוב הורים, רחמנא ליצלן, אבל בפועל יש אינטרסים ויש מהלכים והעגלה מוכרחה להמשיך לנסוע.

על כן נציגי הליכוד ונציגי המפלגות הפורשות והנהלת הקואליציה סוגרים הסכמים וסוגרים דילים ומעבירים חוקים ומסכמים על עסקאות, ועולם כמנהגו נוהג. זה קורה, אגב, לא רק בתוך הקואליציה המתפוררת, אלא זה קורה, דבר יום ביומו, גם בין מפלגות קואליציוניות למפלגות אופוזיציוניות.

כבר הבעתי כאן כמה פעמים את ההלם שאוחז בי, מאז היותי פרח סיקור פוליטי צעיר, למראה הסתירה בין ההתגוששות מעל לדוכן לבין ההתחבקות בפינות המליאה ובמזנון. ככה זה, כמו שאתם יודעים. הדיסוננס הזה שבין מה שכתוב בעיתון לבין תהליכים שממשיכים לנוע התעורר בי השבוע ביתר שאת, בזירה נוספת שבה הוא מתרחש, אם כי באופן קצת אחר.

חטיבת חשמונאים היא עובדה קיימת, וחייליה הצדיקים הם עובדה קיימת. הם לא מרדו והם לא מהשוליים, הם רציניים מאוד ועושים מתוך הכרה ועם ניצוץ בעיניים

מכירים את חטיבת חשמונאים? החטיבה שנועדה לגיוס תלמידי ישיבה החפצים בכך ולשילוב ראוי שלהם בתוך הצבא? אז זהו, שהיא מתרחשת במציאות, ובעקבות מפגש מקצועי אקראי, כבר לא ראשון, שהיה לי עם סגל הפיקוד של מחזור הגיוס השלישי(!) אני מרגיש צורך דחוף לומר כאן משהו:

לא משנה מה אתם קוראים בעיתון על חוק הגיוס ועל המיאון ועל הסנקציות ועל המחלוקת והמשבר. לא משנה מה שאומרים כל מיני פרשנים גאונים מטעם עצמם על כך שזו לא באמת חטיבה של חרדים, ושהם לא באמת חרדים, והם בכלל לא מתגייסים, ומדובר בכאלה שגם ככה היו מתגייסים וכל מיני הבלים. הם לא יודעים.

נכון שיש משבר אמון, ונכון שהגרעין הקשה בתוך האידיאולוגיה החרדית קשה מאי-פעם בעניין הזה, ונכון שמהפכה אמיתית לא קרתה עדיין ואולי לא תקרה, אבל חטיבת חשמונאים היא עובדה קיימת, וחייליה הצדיקים ויראי השמיים הם עובדה קיימת. וכיפתם השחורה המתנוססת לראשם היא עובדה והיא מקטיפה. והם לא מרדו וברחו, והם לא מהשוליים. הם רציניים מאוד. כאלה שבאו מתוך הכרה ועושים את מה שהם עושים בחדווה קדושה ועם ניצוץ בעיניים.

נכון שהם לא רבים, אבל הם הרבה מעבר לציפיות, ובעיקר: הם עובדה. זה קורה וזה ממשיך וזה גם מוצלח, מפני שאנשי חשמונאים מוסרים את נפשם גם על מאמץ הגיוס אבל בעיקר על מאמץ ההתאמה, עם טונות של רגישות והרבה-הרבה שכל. וכל מי שאומר אחרת יודע דברים מקריאה בעיתון. גם בעניין הזה הרכבת יצאה לדרכה למרות הצעקות ואולי דווקא בחסותן.