אחת הסצנות הטובות בסדרה הספק-קומית ספק-דוקומנטרית "פולישוק" מתרחשת בפגישה דיסקרטית במעלית בין קוזו, היועץ הבנדיט של המפלגה החילונית, לבין חבר כנסת בשם טנדורי מש"ס. קוזו מציע לטנדורי להטיל מס על אוכלי בשר לא כשר, השניים יתקוטטו פומבית וירוויחו קולות בבייס שלהם. "תקראו לזה 'מס טריפה' ואנחנו נקרא לזה 'מס הטירוף'", מסכם קוזו.
הסצנה הזו לא נפלה משמיים. היא שיקפה פוליטיקה ישראלית קצת מוגזמת, אבל אפשרית. הרב עובדיה זצ"ל היה אומר בעבר לשריו, אלי ישי ואריאל אטיאס, להיות "מתוחבלים" - שילוב של מתוחכמים עם תחבולה. מאז עברו שנים, ומשהו קרה להנהגה החרדית - היא הלכה לאיבוד. איבדה את האחידות, איבדה את היצירתיות, והכי גרוע מבחינתה: היא איבדה את כוח ההרתעה.
925 ימים, שנתיים וחצי, עברו מתחילת כהונת הממשלה, והדבר החשוב ביותר לחרדים - חוק הגיוס - לא קרה. החרדים ניסו הכל: איומים, עקיצות של גפני, התפטרות של גולדקנופף, חרם על הקואליציה - וחוק אַיִן.
בעבר אם החרדים היו דורשים משהו, הם היו מקבלים. אלפי טורים נכתבו על "כניעה לחרדים", הצעות עם דף ריק ו"תכתבו מה שבא לכם" הובטחו, מאות הפגנות יצאו לרחוב, ותמיד ידם של החרדים היתה על העליונה. אלא שהנציגים החרדים איבדו מאז שלושה כ"פים: כוח, כישרון וכיוון. האיומים לפירוק הממשלה הפכו ל"זאב-זאב", מריבות פנימיות, חוסר תיאום ואחידות וחוסר יכולת להרתיע.
הרב עובדיה זצ"ל היה אומר בעבר לשריו להיות "מתוחבלים" - שילוב של מתוחכמים עם תחבולה. מאז עברו שנים, ומשהו קרה להנהגה החרדית - היא איבדה את האחידות, את היצירתיות, והכי גרוע מבחינתה: היא איבדה את כוח ההרתעה
השבוע פרסמה היועמ"שית בהרב-מיארה את תוכנית האכיפה של צה"ל נגד משתמטים, הצמד גפני-את-דרעי יצאו עליה - כי היא מטרה קלה יותר מאשר לצאת על צה"ל (במיוחד אם אתה חרדי) – ואילו גולדקנופף, שהתפטר, האשים את חבריו לממשלה.
הפוליטיקאים החרדים חוטפים בתוך הציבור שלהם מכל כיוון - משפחות שנפגעו מהקפאת תקציבי הישיבות והמעונות, המוני צעירים שמסתבכים עם שלבים מתקדמים של צווי גיוס.
אבל מנגד, יש גם את החרדים שמשתלבים בציבוריות הישראלית ולא אוהבים את הקו המיליטנטי נגד הצבא והמדינה של אחרי 7 באוקטובר.
ישיבות ההסדר כמודל
מילה על חוק הגיוס: החוק המסתמן הוא בעל היעדים הגבוהים ביותר והסנקציות החריפות ביותר, והוא אולי יעשה קצת צדק מול המשתמטים, אבל הוא לא יביא חרדים לצבא. אחרי 7 באוקטובר, בעולם נטול פוליטיקה אמור היה פטור "תורתו-אומנותו" להיעלם מהעולם.
נכון שיהיה "גיוס לכולם", שיהיה מספר דומה של "ספורטאים מצטיינים" גם ל"תלמידי ישיבות מצטיינים", וחשוב שבמדינה יהודית יהיה לימוד תורה – אבל בדיוק לשם כך קיימות ישיבות הסדר ומכינות קדם-צבאיות, שגידלו תלמידי חכמים גדולים ולוחמים טובים אשר מאות מהם נפלו כגיבורים במלחמה.
ובחזרה להנהגה החרדית - יכול להיות שהיא שחוקה, אבודה, לא מאוחדת ונטולת כוח הרתעה שצריכה לחשב מסלול מחדש, ויכול להיות שזו בכלל המציאות שהשתנתה. אלא שמדינת ישראל אחרי 7 באוקטובר היא לא אותה המדינה שלפני 7 באוקטובר, וכולם מבינים את זה – חוץ מההנהגה החרדית שעדיין לא.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו