האמת המשפטית על הדחת איימן עודה

ועדת הכנסת החליטה ברוב קולות על הדחת ח"כ איימן עודה. עתה עוברת ההחלטה למליאת הכנסת, ומסתמן שגם בה יהיה רוב.

אודה ואתוודה כי אין דעתי נוחה מהדחתו של חבר כנסת בשל התבטאויות שונות או הבעת דעות. כל תא בגופי מזדעק בזעם ובתסכול נוכח דיבוריהם של חלק מחברי הכנסת הערבים ובעלי בריתם. ובכל זאת, בבסיס הדברים אני מאמין שזהו מחיר הדמוקרטיה וזהו מחיר חופש הביטוי, והעובדה שהרשעים האלה יושבים בכנסת ומחוקקים חוקים היא אות כבוד למדינה דמוקרטית.

העניין הוא שהחוק לא חושב כמוני. לפחות מאז 1985, החוק מאמין מפורשות שיש בכוחן של אמונות ודעות לשלול ממפלגה את זכותה להיבחר לכנסת. החל מ־2002 הוא תוקן, ומאז ברור, שחור על גבי ספר החוקים, שיש בכוחן של התבטאויות למנוע מאדם את הזכות להיבחר ולכהן כחבר כנסת.

סעיף 7א המפורסם בחוק יסוד: הכנסת אומר כך: "רשימת מועמדים לא תשתתף בבחירות לכנסת, ולא יהיה אדם מועמד בבחירות לכנסת, אם יש במטרותיה או במעשיה של הרשימה או במעשיו של האדם, לרבות בהתבטאויותיו, לפי העניין, במפורש או במשתמע, אחד מאלה: (1) שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית; (2) הסתה לגזענות; (3) תמיכה במאבק מזוין של מדינת אויב או של ארגון טרור נגד מדינת ישראל".

מאז נכתבו השורות הן רוקנו מתוכנן, עוותו וסורסו, עד שכמעט הפכו לבדיחה. רוב דיוני הפרשנות בעתירות השונות עסקו בעיקר בסעיפים 2 ו־3. בג"ץ קבע פעם אחר פעם כי להוכחת מטרות, דעות או כוונות של מפלגה צריכים להיות מבחנים מחמירים - למשל, מרכיב דומיננטי במעשים או במטרות, ראיות מכריעות וכו' - כך שכמעט אין דרך ליישם את החוק ואת רוחו. זה חוק שאין דעת בג"ץ נוחה הימנו, והוא לא טורח להסתיר זאת. אבל יש לחוק גם את סעיף 1, והנידון שבפנינו הוא אדם, ולא מפלגה.

כבר שנים מנקרת בי תהייה שעומדת בבסיס העניין ולא מרפה: למה לא לשאול? אבהיר: כשהנידונה היא מפלגה או רשימה, צריך לדון אם מתקיימים בה המבחנים שקובע החוק. כלומר, אם יש במעשיה או במטרותיה דבר השולל את קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. זה אכן עניין אמורפי וחמקמק, שאין דרך להוכיח אותו. אבל מה קורה כשמדובר באדם? זה לא אמור להיות הרבה יותר פשוט? הדיון הזה נדמה לפעמים כאילו נערך בעניינו של אדם שכבר איננו, או שנבצר ממנו להתבטא.

לפחות מאז 1985, החוק מאמין מפורשות שיש בכוחן של אמונות ודעות לשלול ממפלגה את זכותה להיבחר לכנסת. החל מ־2002 הוא תוקן, ומאז ברור, שחור על גבי ספר החוקים, שיש בכוחן של התבטאויות למנוע מאדם את הזכות להיבחר ולכהן כחבר כנסת

כי בעצם - מה הבעיה? בית המשפט נזקק לשאלה אם פלוני שולל את קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. נכון? יפה. על כן, בשלב הזה של הדיון יבקש ביהמ"ש מן הנידון, מר עודה איימן, לקום על רגליו ולהשיב: האם אדוני מכיר בקיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית? נא להשיב בכן או לא. ישיב בכן - העתירה מוסרת והעותרים מחויבים בהוצאות. ישיב בלאו - ייפסל מיידית מלכהן כחבר כנסת. רמז: הוא ישיב בלאו.

אך זה לא קרה עד היום, כי מעדיפים להדיח על סעיף 3 הדחוק במקום לקחת ברצינות את סעיף 1 הפשוט.