והרי החדשות: מהו קרטל?

דמיינו בוקר, תל אביב. מול חבורה של בנקאים משולהבים מנהל סניף של בנק לאומי עולה לנאום. על הפרק: החלפה שלמנכ"ל בנק הפועלים. לטענתו, החלפת מנכ"ל מכהן במנכ"ל של בנק מתחרה מוציאה אותם רע ובעיקר עלולה לפגוע ב"סיפור הבנקאי" - כלומר, ביכולת של המערכת הבנקאית לקבוע את סדר היום הכלכלי.

אחריו עולים לנאום פקידים בכירים מכל המערכת הבנקאית, ולבסוף עולה מנכ"ל בנק ישראל ומדבר על כך שבנקאות שייכת בטאבו לעובדים, ושמינוי מנכ"ל בנק שמגיע מחוץ למערכת ואינו "אחד משלהם" הוא אסון. מהנאומים עולה שתפקיד המערכת הבנקאית הוא לדאוג לעובדים, וחלילה לא לערער את הסדר הקיים. אפשר גם להבין שהבעלים של הבנקים הם בסך הכל כלי למימון גחמות העובדים.

אילו כנס כזה היה מתקיים, הציבור היה מגיב בזעם, היינו אומרים שלעובדי הבנקים אין בעלות על הכלכלה, ושהתערבות של עובדים בבנק אחד שמנסים להשפיע על מינוי בבנק אחר מהווה קרטל. היינו נדהמים מהיוהרה ומתחושת האדנות.

התגובה הראויה היתה "סליחה, אבל זה לא שלכם בטאבו!". פרשנים כלכליים היו מסבירים איך קרטל כזה מזיק לכלכלה, והממונה על התחרות וההגבלים העסקיים היה פותח בחקירה. כולם מבינים שתחרות בנקאית חשובה יותר מרצונות של עובדים לשמור על קרטל.

ביום ראשון התקיים "כנס עיתונאים":עיתונאים מערוץ 13 לא מרוצים מהמנכ"ל החדש, חדשות 13 "שלהם בטאבו". אליהם הצטרפו עיתונאים מגופים אחרים. אפילו מנכ"ל כאן 11, גוף שידור ממשלתי, עלה לנאום נגד מינוי מנכ"ל בגוף מתחרה. אילו מנכ"ל שופרסל היה נואם נגד מינוי מנכ"ל ברמי לוי, שניהם היו באותו היום בחקירה על קרטליזציה בשוק המזון, וכולנו היינו מבינים שמשהו מלוכלך קורה.

קרטל חדשות שהתנהל מתחת לרדאר הפך להיות קרטל שמגיב מהמקפצה, ובניגוד לסתם קרטל עסקי - לעסקי החדשות יש פוטנציאל לערעור הסדר הדמוקרטי. נדמה כי הם חוששים שאזרחים ייחשפו לחדשות העלולות לגרום להבנת המציאות בצורה שונה מזו שמחוללי החדשות מעוניינים שנכיר.

מאחורי הסולידריות מתחבאת אחידות מחשבתית. במקום שבו כולם חושבים אותו הדבר ומדווחים אותו הדבר נוצרת אמונה שתפקיד העיתונאים הוא לייצר חדשות ולעצב את המציאות בדמותם, לקדם פוליטיקאים מסוימים וללעוג לאחרים.

אין מקום בעולם החופשי שבו הקרטל העיתונאי חזק בו כמו בישראל. מרבית העיתונאים במדינה גדלו בגלי צה"ל, שבה עשורים של שיטת "חבר מביא חבר" יצרו נטיות פוליטיות ברורות, לצד תחושת עליונות מוסרית, אליטיזם ותחושת בעלות. עד היום הרדיו הארצי בישראל הוא בבעלות של המדינה ונשלט הלכה למעשה על ידי העובדים והעורכים.

עם קום המדינה, בן־גוריון שלט בעיתונות דרך מגבלות על מכירת נייר: עיתון של מפא"י היה מקבל נייר, ועיתון של חרות היה מקבל "אין, נגמר, תבוא מחר". כיום אין מונופול ממשלתי על נייר, אבל יש קרטל על המחשבה. מה מותר ומה אסור לנו לחשוב נקבע על ידי עיתונאים, המשמיעים זעקות קוזק נגזל על כך שחברת חדשות פרטית תמנה מנכ"ל שאינו אחד משלהם.

מרבית העיתונאים במדינה גדלו בגלי צה"ל, שבה עשורים של שיטת "חבר מביא חבר" יצרו נטיות פוליטיות ברורות, לצד תחושת עליונות מוסרית, אליטיזם ותחושת בעלות. עד היום הרדיו הארצי בישראל הוא בבעלות של המדינה ונשלט הלכה למעשה על ידי העובדים והעורכים

אני לא יודע אם יוליה שמאלוב־ברקוביץ תהיה מנכ"לית טובה לחדשות 13, אם היא תפעל להגדלת חופש הבחירה והמחשבה, ואם הדבר יחזק את הדמוקרטיה. מה שאני יודע זה שהקרטל לא יכול להמשיך בשלו. נדרשת תחרות אמיתית בחדשות, עם מנהלים, עורכים ועיתונאים מכל קצות החברה והקשת הפוליטית. תחרות אמיתית בחדשות, כזו שאינה כוללת ניסיונות השתקה, היא חיונית לתפקוד מדינה דמוקרטית.

במקום שעיתונאים יערכו כנסי חירום נגד התחרות החופשית וחופש המחשבה, אולי כדאי שישקיעו את זמנם בשיפור הדיווח והגיוון.