זה אמנם קצת אישי מדי ולא בהכרח עניינו של הכלל, אבל מאחר שהעניין האישי הזה הוא עניינם האישי של הרבה אנשים ונשים, קיבלתי על עצמי לדוש ולחפור בו לתועלת הרבים.
ימים אלה של מחצית חודש יוני הם ימי חג עבורי. כבר שבע שנים מאז התרחש לי נס מופלא וב־16 ביוני 2017 חדלתי לעשן אחרי 30 שנות התמכרות צהובה ומצחינה ויצאתי מעבדות לחירות.
זה לא שמייד אחרי שנודע בסביבה שהפסקתי לעשן פנו מההפקה של "נינג'ה ישראל". למען האמת, כן פנו מהפקה מסוימת, אבל של "MKR - המטבח המנצח" דווקא. בטטה הייתי ובטטה אישאר
כבר חשפתי לפני קוראיי כמה פעמים את העובדה המביכה שהדבר הזה לא היה כרוך בפעולה הרואית כלשהי ואף לא דרש ממני מאמץ נפשי בלתי אפשרי שעמדתי בו. זה פשוט קרה.
אם מתוך מיאוס מתמשך, ואם מתוך תנודות נפשיות כאלה ואחרות. מכיוון שכך זה קרה - ניטל ממני טעמה המתוק של ההטפה.
איני יודע לומר לחבריי ולחברותיי המעשנים: עשו כמוני. איני יודע לומר להם: אם אני הצלחתי - תצליחו גם אתם. ואפילו איני יודע לספר להם על נתיבי אוויר שנפתחו פתאום וכוחות־על שנמסכו באיבריי המידלדלים לאחר הפסקת העישון. ממש לא. זה לא שמייד אחרי שנודע בסביבה שהפסקתי לעשן פנו מההפקה של "נינג'ה ישראל". למען האמת, כן פנו מהפקה מסוימת, אבל של "MKR - המטבח המנצח" דווקא. בטטה הייתי ובטטה אישאר.
מה שאני כן יודע, ואת זה אני עושה בחדווה בכל הזדמנות, בטח ובטח ביום השנה לנס הגדול, זה לתאר את תחושת החירות האדירה שכרוכה בזניחת ההרגל המטומטם הזה, שכל מעשן יודע היטב שאין בו כלום. צריך לחזור על זה שוב ושוב כמו מנטרה: סיגריה לא יודעת לתת כלום, חוץ מלספק את הדחף לסיגריה ובו ברגע להוליד את הדחף לסיגריה הבאה.
זהו מעגל קסמים דפוק שנמשך לעיתים עשרות שנים ומסתיים חגיגית באונקולוגית או בקרדיולוגית. הא ותו לא.
אבל זה לגבי מעשנים ותיקים.
צריך לומר שמבחינה ציבורית הנתון הכי מדכא בעניין הוא מספרם של המעשנים החדשים מדי שנה. שניים כאלה יש במשפחתנו המורחבת, ואני מביט בהם וליבי ממש נשבר. איך זה ייתכן? יש לי בעיה עם חקיקה מרחיקת לכת בנושא המאבק בעישון גם בגלל אמונתי העזה בהפחתת מעורבות הריבון ככל שניתן בחיי האזרחים וגם בגלל שלא תמיד בטוח שזה עוזר. אבל מי מדבר על חוקים? מערכות חברתיות וחינוכיות גדולות כמו הצבא, בתי הספר התיכוניים והישיבות, מערכות שיודעות לאכוף נורמות בצורה כמעט טוטלית - לא יכולות להפוך את העישון למשהו שהוא מחוץ לחוק הבלתי כתוב שלהן? בני משפחתי הנזכרים הם תלמידי ישיבות טובות ומשקיעות. לא תמצאו בכל הישיבות האלה קמצוץ לגיטימציה לתלמיד שיזלזל בסעיף קטן של דבר הלכה או מנהג או אפילו מקובלה חברתית קהילתית. זו באמת בעיה כזו גדולה להפוך את העישון לעניין עקרוני ברמה הזו? אי אפשר להעתיק חלק מהאנרגיה העצומה והמוגזמת המושקעת במאבק בסלולר ולהפנות אותה גם לכיוון זה? אי אפשר להפוך את האיסור לעשן לתקנת משמעת צבאית מחייבת? באמת אי אפשר? באמת זה נראה למישהו שפוי ונורמלי ב־2024 שצעירים וצעירות מתחילים לעשן?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו