מי מפחד מאנטישמיות

"אנטישמי", על פי ההגדרה הצינית המכלילה ומלאת ההומור השחור, "הוא מי ששונא יהודים יותר מהמקובל". האמירה מבטאת את תחושתההיקף העצום והבלתי נתפס של האנטישמיות וגילוייה.

גל האנטישמיות הבוטה, שפרץ בעולם בעוצמה רבה במיוחד על רקע המלחמה, הבהיר היטב עד כמה צדקו מעצביה ומנסחיה של הגדרת העבודה של האנטישמיות, שנוסחה ב־2016 על ידי הברית הבינלאומית לשימור זכר השואה (IHRA) ושעוררה ויכוח משמעותי בין העוסקים בתחום. בישראל קיימת נטייה להתעניין באנטישמיות בעיקר בתקופות של התפרצויות קשות ואלימות. מערכות הבחירות התכופות והעימות הפנימי בשנה האחרונה לא השאירו מקום בסדר היום לוויכוח חשוב זה.

מאות גופים, מוסדות ממשלתיים, מדינות בעולם, אגודות וארגונים אימצו את ההגדרה. אמנם לא מדובר בהגדרה משפטית מחייבת, אך אימוצה מאפשר לזהות אירועים וגופים אנטישמיים. לכך יש משמעויות מעשיות חשובות, כמו השפעות על גבולות השיח, מה לגיטימי ומה לא, הכרעה בדבר תמיכות תקציביות לארגונים ועוד.

קצרה היריעה מלהתייחס לפרטי ההגדרה. נתמקד בחידוש הגדול של הגדרת העבודה, שעורר את עיקר הוויכוחים ושרלוונטי לימים אלה: הקישור המובהק בין אנטי־ישראליות ו/או אנטי־ציונות לאנטישמיות.

ההגדרה מפרטת, בין היתר, שלוש דוגמאות מעשיות שתכליתן להבהיר מהי אנטישמיות: "(א) הכחשת זכותו של העם היהודי להגדרה עצמית, בין היתר באמצעות הטענה שקיומה של מדינת ישראל הוא יוזמה גזענית... (ב) יישום סטנדרטים כפולים כלפי ישראל בדרישה ממנה לנהוג באופן שלא צפוי או לא נדרש מכל אומה דמוקרטית אחרת... (ג) השוואה בין מדיניותה העכשווית של ישראל לבין זו של הנאצים".

רכיבי הגדרה אלה הקפיצו לא רק אנטישמים מובהקים ונסתרים, אלא גם מאות אקדמאים, ובהם גם ישראלים לא מעטים. מה יעשה, למשל, חוקר שואה ישראלי שאחד מתחביביו הוא השוואת מעשי ישראל ומדיניותה לנאצים? מאמריו, ומאמרים נוספים שיצאו נגד ההגדרה החדשה, נמצאים בעיתון "הארץ", שיהיה מעניין לבדוק כמה מהטורים בו מתאפיינים כאנטישמיים לפי ההגדרה החדשה.

אחת מהדוגמאות המדהימות היא מלפני שנים אחדות, כשאקדמאים ישראלים חתמו על עצומה שקראה לגרמניה לא לראות בארגוני BDS ביטוי לאנטישמיות. התגובות למלחמת חרבות ברזל בעולם בכלל,ובעולם האקדמי בפרט, מבהירות לא רק את נכונות ההגדרה - אלא גם את נחיצותה. משמעות הקריאה הנפוצה בהפגנות "מהנהר ועד הים פלשתין תהיה חופשית" על רקע אירועי הזוועה היא לא רק חיסול ישראל כישות פוליטית - אלא רצח עם, ככל הנראה בסגנון 7 באוקטובר.

נושאי דגלה האנטי־ישראליים של הכפשת ישראל הם היחידים הדורשים לעצמם חופש מוחלט והגנה מלאה, ללא המגבלות המוטלות בדרך כלל על גילויי אפליה בוטה, התייחסות לא־שוויונית ושיח שנאה. הגדרת העבודה מ־2016 קוראת לזה בשם המפורש: אנטישמיות

מפניהם של רבים באקדמיה במערב הוסרו מסיכות של "זכויות אדם", "הומניטריות", "מוסר מלחמה" וכיוצא באלה. האנטישמיות התגלתה במערומיה. לדוגמה - עצומת הגיאוגרפים הביקורתיים האנטישמים, שעשתה לנו טובה ואמרה שלחיים ככלל יש קדושה, אבל מה? למדוכאים יש זכות להגיב, בעוד לישראל אין זכות להגנה עצמית מפניהם. וזו רק אחת מני עצומות רבות. ארגוני נשים שונים בעולם נאלמו ונעלמו לנוכח הזוועות, כשבדרך כלל על הרבה פחות מאשר אונס, התעללות ורצח הם נזעקים.

נושאי דגלה האנטי־ישראליים של הכפשת ישראל הם היחידים הדורשים לעצמם חופש מוחלט והגנה מלאה, ללא המגבלות המוטלות בדרך כלל על גילויי אפליה בוטה, התייחסות לא־שוויונית ושיח שנאה. הגדרת העבודה מ־2016 קוראת לזה בשם המפורש: אנטישמיות.

במסגרת הוויכוח בעבר, בתשובה לאחד ממתנגדי ההגדרה החדשה, הסוציולוג דיוויד הירש כתב את האמת המרה במשפט חד וממצה: הגדרת האנטישמיות לא מאיימת על אף אחד מלבד על האנטישמים.