1
"וַיִּסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיַּחֲנוּ בְּעַרְבוֹת מוֹאָב מֵעֵבֶר לְיַרְדֵּן יְרֵחוֹ". כאן, ממזרח לירדן, במישור הגדול בין צפון ים המלח להרי מואב והגלעד הסתיימו נדודינו. משה יישא את נאומי הפרידה ובעוד חודשים אחדים יוביל ממשיכו, יהושע בן נון, את העם לחצות את הירדן, ויחל בכיבוש הארץ ובהתנחלות בה.
מהרי מואב משקיף עליהם המלך בלק. הוא פוחד. "וַיָּקׇץ מוֹאָב מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" – לא רק מבחינה צבאית, גם מבחינת הבשורה הרוחנית והמוסרית שהעם נושא; שונה מאוד ממה שהעולם הכיר. אחרי הניצחונות על סיחון ועוג, בלק מבין שקשה יהיה להפיח אומץ ורוח קרב בצבאו. הוא מבקש לפעול נגד ישראל בדעת הקהל הבינלאומית, לייצר דה-לגיטימציה, ולהציב את עם העבדים המשוחרר כאנטי-תזה לעולם, וכמי שמסכן את שלום העולם ויציבותו.
“המפלצת האמיתית בניו יורק אינה הפעילים היהודים, אלא האנטישמיות”
2
המלך מכיר אדם אחד שיכול לעשות זאת: בלעם בן בעור, איש רוח בעל מעמד עולמי, שמילותיו חזקות מחרב וחנית. הוא מזמינו: "אָרָה לִּי (קַלֵּל עבורי) אֶת הָעָם הַזֶּה... אוּלַי אוּכַל נַכֶּה בּוֹ וַאֲגָרְשֶׁנּוּ מִן הָאָרֶץ; כִּי יָדַעְתִּי: אֵת אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ – מְבֹרָךְ, וַאֲשֶׁר תָּאֹר (תקלל) – יוּאָר (יקולל)". חכמינו ראו בו נביא לאומות העולם; התורה משתמשת במונחים כמו "וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ אֱלֹהִים". מה עשה עם הכישרון? רוב הזמן השתמש בו לרעה.
בלעם יגיע לבמה העולמית, וידבר על הסכנה האדירה שעם ישראל מהווה לשלום העולם. דבריו יעברו ברשתות התקשורת כאש בשדה קוצים. והעולם יקשיב. הקטרוג יחלחל לתודעת העמים, ואז תיחלש ההרתעה הישראלית ותתחזק אמונת אויביו ביכולתם להשמידו. וכשיינתן האות, תחל המערכה להשמדת העם. ממרחק השנים, נראה שאיראן אינה מקורית, וכך שאר אויבינו; הם הולכים בנתיב אפל שהותווה משחר לידתנו כאומה.
בתוך תוכו הוא רוצה להילחם בישראל – הוא מייצג ההפך מכל מה שהאמין בו - ומבין שזה אירוע היסטורי שיהדהד לדורות. מילותיו נחצבות בהתאם למעמד: "וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר: מִן אֲרָם יַנְחֵנִי בָלָק מֶלֶךְ מוֹאָב, מֵהַרְרֵי קֶדֶם - לְכָה אָרָה (קַלֵּל) לִּי יַעֲקֹב, וּלְכָה זֹעֲמָה יִשְׂרָאֵל".
3
אבל הדרך לשם רצופה מכשולים שגורמים לו להרהר מחדש ולפקפק בשיפוטו המוקדם. אלוהים מספר לו מי העם הזה: "לֹא תָאֹר אֶת הָעָם, כִּי בָרוּךְ הוּא". יש להם תפקיד מכריע בהיסטוריה האנושית. כך נאמר למייסד האומה: "וַאֲבָרְכָה מְבָרְכֶיךָ, וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר" - מי שיתמוך בכם, יבורך, ומי שיפגע בכם, ייתכן שירוויח לרגע, אבל בחשבון אחרון יפסיד ויסולק. יש לעם הזה ייעוד: "וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה", אומות העולם יתברכו בקיומו, ברעיונותיו, בתורתו ובנצחיותו.
הדרך רצופה מכשולים שגורמים לו להרהר מחדש בשיפוטו המוקדם. כשהוא מגיע למלך מואב, כבר אינו נחרץ בדעתו. עכשיו בהר, למראה העם הפרוש על פני המישור, הוא מבין: "הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן, וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב". נועד לו מסלול היסטורי אחר
עד שיגיע למלך מואב הוא מספיק לריב עם אתונו, שלאו בהכרח מדברת בלשון בני אדם; ייתכן שקול המצפון של בלעם דיבר בשם הבהמה העלובה שהוכתה ונערה בכאב: "מֶה עָשִׂיתִי לְךָ כִּי הִכִּיתַנִי?!" הקול הזה מעלה את חמתו יותר; החצופה לא תלמד אותו מוסר: "כִּי הִתְעַלַּלְתְּ בִּי; לוּ יֶשׁ חֶרֶב בְּיָדִי, כִּי עַתָּה הֲרַגְתִּיךְ!" ושוב המצפון: האם אי פעם התנהגה האתון כך? הוא נאלץ להודות שמעולם לא עשתה כדבר הזה. ואם כך הבהמה, מה עשה לו עַם העבדים שחולם לשוב לארץ אבותיו, עד שהוא מתאמץ להשמידו? השנאה הריקה מביישת אותו.
4
כשהוא מגיע למלך מואב, כבר אינו נחרץ בדעתו. המלך ושריו ממתינים לו, הבמה מוכנה והמצלמות מכוונות. הוא מצווה לבנות מזבחות ולהקריב קורבנות ובינתיים מתבודד ומחפש תשובה. והיא מגיעה: אין תועלת בקללתי אם האל לא קילל את עמו. עכשיו בהר, למראה העם הפרוש על פני המישור, הוא מבין: "הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן, וּבַגּוֹיִם (בעמים) לֹא יִתְחַשָּׁב".
הנבואה העתיקה הזאת התאשרה באלפי שנותינו שוב ושוב. רק לפני שבועות ספורים פורסם "מדד תפיסת (פרספציה) הדמוקרטיה" לשנת 2026 (DPI 2026). המדד בוחן כיצד נתפסות מדינות בתודעת אזרחי העולם – מהי תדמיתן. מדובר בעמדות ציבוריות גלובליות ולא בנתונים אובייקטיביים. ובכן, במדד הנוכחי ישראל מדורגת אחרונה עם ציון נקי של מינוס 24 (הפרש של 24% לטובת התפיסה השלילית), מתחת לצפון קוריאה ואיראן. שנות המלחמה שחקו את תדמיתנו, אך גם בשנים "רגועות" היינו שליליים (4% עד 9% מתחת לאפס). בשאלת הסכסוך בינינו לשכנינו, רק 17 מדינות נוטות לצידנו (בראשן ארה"ב ואוקראינה) בעוד מערב אירופה נוטה לפלשתינים. זה לא אומר שכל תושבי אותן מדינות נגדנו, אבל יש פה מגמה. לעומת הקריסה במעמדנו העולמי, במדד הפנימי – כיצד האזרחים תופסים את הדמוקרטיה במדינתם – הישראלים מפגינים חוסן, פטריוטיות ואמון גבוה בדמוקרטיה שלהם.
5
ולא רק שהעם שוכן לבדד, הוא גם לא נחשב (נספר) במניין האומות, שכן נועד לו מסלול היסטורי אחר. בדרכו יפגוש ציוויליזציות ואימפריות אדירות, עמים שישקיעו את מיטב כוחם וחכמתם בניסיון להשמידו. הוא יחווה שני חורבנות לאומיים ויגלה מארצו, ובנדודיו יסבול חרפה ודם, ורגע לפני שישוב ויכונן את הבית השלישי, יספוג את המכה הנוראה מכל. צאצאיו יראו את כולם וישרדו, ועל הדרך יתרמו לבניין העולם הפיזי, המדעי, הרוחני והתרבותי. כדי כך מרשים החיזיון שנגלה לבלעם, עד שמתמלטת מפיו הבקשה: "תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים, וּתְהִי אַחֲרִיתִי כָּמֹהוּ". לוּ יהי חלקי עימם.
6
וכך, במקום להחליש את רוח העם החדש ולחזק את אויביו, הוא עושה ההפך: נוסך בישראלים רוח גבורה רגע לפני כניסתם לארץ והתמודדותם עם העמים שבה: "אֵל מוֹצִיאוֹ מִמִּצְרַיִם... יֹאכַל גּוֹיִם צָרָיו וְעַצְמֹתֵיהֶם יְגָרֵם וְחִצָּיו יִמְחָץ. כָּרַע שָׁכַב כַּאֲרִי, וּכְלָבִיא, מִי יְקִימֶנּוּ?" - מי יוכל לו? ובאשר לתוכנית הגדולה להקים ממלכה, הוא כבר רואה אותה בעיני רוחו: "וְתִנַּשֵּׂא מַלְכֻתוֹ". הַאֲמינו, הוא אומר להם, כל הטובות שהובטחו, יתקיימו. הוא מסיים בחזרה על ההבטחה ששמע אברהם מייסד האומה - בפי בלעם היא הופכת לקביעה: "מְבָרְכֶיךָ בָרוּךְ, וְאֹרְרֶיךָ אָרוּר!". אלו אינן מילים עתיקות בלבד; הן יכולות להיות תכנית לאומית בקרב על התודעה העולמית לשינוי דעת הקהל לטובתנו.
7
זה היה מעבר לכוחותיו של מלך מואב. הוא מגרש את בלעם: "אָמַרְתִּי כַּבֵּד אֲכַבֶּדְךָ, וְהִנֵּה מְנָעֲךָ ה' מִכָּבוֹד". כבר אז ידעו שהאנטישמיות מתגמלת בכבוד עולמי, ולעומתה תמיכה בישראל דורשת אומץ לב ציבורי ודרישת אמת. בלעם עוזב, ומשאיר סדרת חזיונות היסטוריים לעתיד - "בְּאַחֲרִית הַיָּמִים". באחד מהם הוא אומר: "אוֹי, מִי יִחְיֶה מִשֻּׂמוֹ אֵל!". רבי יוחנן שחי בטבריה במאה השלישית תחת שלטון רומא, פירש כך בתלמוד: "אוי לה לאומה שתימצא בשעה שהקב"ה עושה פדיון לבניו; מי מטיל כסותו (בגדו) בין לביא ללביאה בשעה שנזקקים זה לזה?". אבוי למי שיעלה על דעתו לעכב ולמנוע מאלוהי ישראל לגאול את עמו. ישמע העולם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
