מייקל בלומברג נגד נשיאי האוניברסיטאות: תרמו ליצירת האווירה שהולידה תמיכה בטרור

המיליארדר מייקל בלומברג, בעבר ראש עיריית ניו יורק ובהווה אחד התורמים הגדולים למערכת ההשכלה הגבוהה בארה"ב, עולה להתקפה: במאמר חריף שפרסם ב"וול סטריט ג'ורנל", מאשים בלומברג את נשיאי האוניברסיטאות והמכללות באחריות עקיפה ליצירת אווירה אנטישמית בקמפוסים, שהתגלה לאחר הטבח המפלצתי של חמאס בעוטף עזה.

"המתקפה הברברית של חמאס נגד ישראל – שחיטה מכוונת של אזרחים חסרי הגנה, לרבות ילדים ופעוטות, וחטיפת אנשים לעזה – הייתה צריכה להיות לרגע מאחד עבור אמריקה. למרבה הבושה, היא הפכה למשהו אחר: צלצול השכמה בסוגיית המשבר במערכת ההשכלה הגבוהה", כותב בלומברג. "היה כואב לראות סטודנטים מצדדים, בעקיפין או במישרין, במתקפת חמאס. הם אינם מבוגרים מספיק  כדי לזכות את מתקפת 11 בספטמבר, וברור שמעולם לא הפיקו לקחים: אין מחילה לשחיטה מכוונת של אזרחים ואחת היא מה הנסיבות הפוליטיות".

לדברי בלומברג (81), עבור האמריקנים לא מדובר בהגנה על ישראל אלא על "הערכים המקודשים ביותר של האומה". אז מדוע סטודנטים רבים כל כך לא הבינו זאת? בלומברג מפנה את האצבע המאשימה לעבר נשיאי המוסדות להשכלה גבוהה. "במשך שנים, הם אפשרו להפוך את הקמפוסים למבצרים של חוסר סובלנות, בכך שהסכימו לסטודנטים להשתיק קולות של אחרים. הם התירו שימוש ב"אזהרות" שהגנו על הסטודנטים מרעיונות מורכבים. והם יצרו 'מרחבים בטוחים' (safe spaces) שאינם מעודדים ואף שוללים נקודות מבט אחרות".

לדברי בלומברג, שהאימפריה העסקית שלו מוערכת ב-94 מיליארד דולר, במשמרת של הנשיאים הנוכחיים הפכו הקמפוסים למוסדות של קונפורמיות. הוא מזכיר כיצד בנאום פתיחת שנת הלימודים בהרווארד ב-2014, התריע: מוסדות ההשכלה בארה"ב מידמים יותר ויותר למוסדות בבריה"מ, שלא היה בהם כל מגוון דעות. בעשור שחלף מאז, קובל בלומברג, המצב רק החמיר בשל שילוב של קונפורמיות והיעדר סובלנות. "אין תמה שתמיכה בטרור באיטצלה של שפת המאבק לצדק חברתי, נולדה בסביבה כזו. הדרך לרודנות ולרצח עם נסללת באמצעות סירוב להתמודד עם אתגר להגדרה של צדק ולרדיפתו", כותב בלומברג. "וזו בדיוק התרבות שהאוניברסיטאות בישלו, אם לא טיפחו ממש, וכעת הן קוטפות את הפירות.

"כאשר סטודנטים לא חונכו להתמודד בוויכוח קונסטרוקטיבי, הם פונים לסיסמאות ולקללות", מוסיף בלומברג ותוקף את תרבות ה-Woke על הרגישויות הקיצוניות שלה: "יהיה הוגן לתהות מדוע בתי ספר שמוציאים אזהרות תוכן לנובלות קלאסיות מאפשרות לקבוצות לזעוק לאינתיפאדה".

בדומה לכך, אפשר היה לתהות מדוע נשיאי המוסדות להשכלה גבוהה הזדרזו לגנות את הרצח של ג'ורג' פלויד (גבר אמריקני שחור, שנחנק בעת מעצרו למוות תחת ברכו של שוטר לבן; ד"ב), אך התמהמהו עם גינוי הרצח של 1,200 ישראלים. אחרים ישאלו מדוע הנשיאים לא הוציאו כל הצהרה בנוגע למלחמת האזרחים בסודאן או לגבי הסכסוך בנגורנו-קרבאך".

עם זאת, בלומברג אינו סבור שעל הנשיאים דווקא להוציא גינויים חריפים יותר. "מוטב לאוניברסיטאות לאמץ את המדינות של אוניברסיטת שיקגו מאז 1967: 'אנו משמשים בית לביקורתיות ונותנים לה חסות; כשלעצמנו, איננו מבקרים'. יש לתת לסטודנטים ולצוות הפקולטה לדון באופן חופשי, גם אם הדיון יהיה לא נוח למי מהם. ויובהר: אף סטודנט לא צריך לחוש מאוים פיזית או לא בטוח לדבר בכיתה, כפי שחשים היום סטודנטים יהודים רבים. סטודנטים שמעוניינים לקלל ולחשוף את צביעותם יוכלו לעשות זאת, אבל הם אינם יכולים להשליך אבנים. שיזעקו סיסמאות ויחשפו את חוסר יכולתם להתדיין בדרכים שסטודנטים במכללות אמורים להיותם מסוגלים להן, אבל אל להם לאיים באלימות או להפריע ללימודים של אחרים. כל סטודנט שיחרוג מעקרונות בסיסיים אלה צריך להיזרק מהמוסד... זו חובתם של הנשיאים".

"הצביעות שהפכה לנגע בקמפוסים תתפשט עד שהנשיאים לא יטפלו בשורשיה ובתפקידם בטיפוחה. אם לא כעת – כאשר סטודנטים מעודדים טבח מכוון של אזרחים – אימתי?"