הכתובת היתה רשומה זה זמן על הקיר - איראן מתקדמת בצעדי ענק לעבר הגרעין ואין מי שיעצור בעדה.
עוד בשנת 2021 החלו האיראנים להעשיר את האורניום שברשותם לרמה של 60%, וכבר אז הזהירה הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית כי הדבר מקרב את טהרן להשגת יכולת גרעינית, שכן המעבר מהעשרה של 60% להעשרה של 90% הנדרשת לצורך ייצור נשק גרעיני הוא עניין טכני שכל שנדרש בעבורו הוא החלטה של מנהיגי איראן, ולא דבר מעבר לכך.
אלא שהעולם שתק, ויש בו אפילו כאלה שמאירים את פניהם לאיראן, ולפי שר הביטחון יואב גלנט, לא פחות מ־50 מדינות ברחבי העולם נושאות ונותנות עם איראן לקנות מידיה נשק מתקדם מתוצרתה.
ובכל זאת, הדיווח שלפיו פקחי הסוכנות לאנרגיה אטומית גילו בזמן האחרון באיראן אורניום שהועשר עד לרמה של 84% - מרחק של 6% בלבד מהרמה שלה היא זקוקה לצורך פיתוח נשק גרעיני, דיווח זה הוא מפתיע ומטריד, משום שיש בו להעיד לא רק על היכולות האיראניות - ואלה מוכרות זה מזמן - אלא על כך שמנהיגיה של המדינה אינם חוששים לדהור קדימה וגם אינם מעריכים שמישהו עתיד לעמוד בדרכם.
הקהילה הבינלאומית, זו שאיננה מיישרת קו עם טהרן, הגיבה לדיווח כצפוי באדישות. לכך תרמו הסברי המומחים כי אפשר שאיראן לא התכוונה להגביר את רמת ההעשרה, וכי מדובר במעין תקלה טכנית במערכת הקושרת יחדיו את הצנטריפוגות בכורים הגרעיניים של איראן.
אבל נראה שבעולם מוטרדים יותר מהדיכוי האכזרי של מחאת החיג'אב באיראן ועוד יותר מכך ממכירת מל"טים איראניים לרוסיה מאשר מהאפשרות שאיראן תהפוך כבר בזמן הקרוב למעצמה גרעינית.
אפשר לקוות כי איראן לא תמהר לייצר פצצה גרעינית. לאיראנים אין כל צורך בפצצה אחת ביד אלא הם יכולים להסתפק בכזו על העץ. היינו, בהשגת יכולת לייצור פצצה בלא לייצר אותה בפועל.
בכך די כדי ליצור מאזן הרתעה ואימה למול ישראל, וכדי להשיג יד חופשית לקידום חתרנות וטרור מתוצרת איראן בכל רחבי המזרח התיכון.
דומה אפוא שהשאלה כבר איננה אם איראן תגיע אל היעד של השגת יכולת גרעינית - על כך התשובה חיובית - אלא מה צריך לעשות למול מציאות שכזו. האם יש להמתין עד שאיראן תכריז על עצמה מדינה גרעינית, ואולי אף תבצע ניסוי גרעיני, או שמא הקו האדום צריך להיות בכלל ייצור בפועל של פצצה גרעינית ואולי בכלל פיתוח של כלי נשק המיועדים לשאת אותה, דבר הדוחה כמובן את יום הדין בחודשים רבים.
יש להודות שבניגוד ללהט ולנחישות שמפגינה ישראל בטיפולה בסוגיה האיראנית, הרי וושינגטון מגלה הססנות וגרירת רגליים נוכח האתגרים שעימם היא מתמודדת כיום במזרח אירופה למול רוסיה ובמזרח הרחוק למול סין.
כך מוצאת עצמה ישראל לבדה מול האתגר. לאורך השנים האחרונות לא חדלה אמנם ההנהגה הישראלית מלאיים על איראן, אלא שאיומים שאין מאחוריהם ממש דינם לאבד מתוקפם ומאמינותם.
יש גם להניח שהאיראנים קראו את הדיווחים בתקשורת הישראלית, ולפיהם לפני כעשור ביקשו נתניהו וברק, אז ראש הממשלה ושר הביטחון, לפעול נגד איראן. אלא שהם נבלמו בידי מערכת הביטחון שטענה כי אין לישראל יכולת לפעול באופן אפקטיבי באיראן, ובכל מקרה לא הגיע הרגע לכך.
לפיכך, אם לישראל אכן יש כיום יכולת להתמודד עם האתגר האיראני, יהיה עליה לפעול בקרוב - להניח את האקדח הטעון על השולחן ברמז מאיים לטהרן, או אף לעשות בו שימוש.
אבל אם כל מה שיש לישראל להציע אלו איומים ריקים מתוכן, אזי ראוי להיערך ליום שאחרי הגרעין האיראני וליצור מאזן הרתעה אפקטיבי מול טהרן המתבסס על עוצמתה של ישראל ועל יכולותיה הצבאיות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו