"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

הדגל, משמעותו והחיים בלעדיו

יש המנסים לדחוק את דגל ישראל מהכיתות ומאולמות הלימוד ולטעת במקומו את דגל אש"ף • הניסיון לפגוע במעמד הדגל בא מאותו מקום שהצמיח את המסע כנגד ההמנון הלאומי "התקווה"

,עודכן
0השמעה
דגל אש"ף שנתלה בתל אביב לקראת ביקור ביידן בישראל, צילום: שלום עכשיו

גם המובן מאליו צריך שייאמר לפעמים, אִבחן פעם מנחם בגין, ובפרפרזה על דבריו ניתן לומר שהמובן מאליו צריך שייעשה תמיד.

הנפת דגל הלאום ואיסור הנפת דגלי האויב שייכים לאותה קטגוריה של המובן מאליו.

או לפחות, צריכים להיות מובנים מאליהם בכל חברה אנושית בריאה.

ארצות הברית ידועה בכך שדגל הפסים והכוכבים ממוקם בכל כיתה במאות אלפי בתי הספר ברחבי המדינה העצומה הזאת, אבל היא ממש לא לבד. למעשה, לא נתקלתי בשום אומה שמתביישת בדגל שלה, עד שנחשפתי לקולות הקוראים להעלים מן הזירה הציבורית את דגל הלאום דווקא בישראל. הניסיון לפגוע במעמד הדגל בא מאותו מקום שהצמיח את המסע כנגד ההמנון הלאומי "התקווה" ואת ההתנגדות לחוק יסוד, שהגדיר את ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, ואין זה מקרה שמי שמבקש להקטין את החשיפה לדגל מגן דוד בחוצות ישראל מגונן באותה נשימה על הניסיונותלהניף בהתרסה באותם חוצות ממש את הדגל של אש"ף.

זה כל כך הגיוני: מי שלא מעוניין בקיום המדינה היהודית רוצה למחוק את ביטויה הסמלי שמתנוסס על הדגל, ולהחליף אותו בדגל של ישות הפועלת להכרית את הקיום היהודי בארץ ישראל.

בהקשר זה יש לברך על הצעת החוק של ח"כ ניסים ואטורי, שתכליתה להילחם בשתי המכות.

על פי הצעת החוק, דגל ישראל יוצג בכיתות בבתי ספר יסודיים ועל־יסודיים, וכן בכיתות ובאולמות לימוד במוסדות להשכלה גבוהה.

בד בבד, תיאסר במוסדות האלה, הממומנים על ידי המדינה, הנפת דגל המזוהה עם ארגון טרור. שני הצעדים כל כך מובנים מאליהם, שהדבר המפתיע היחיד הוא שהם עדיין לא כלולים בספר החוקים הישראלי.

מישהו יכול היה להעלות על הדעת שבבריטניה הנלחמת מול גרמניה במלחמת העולם השנייה היו מסתירים את ה"יוניון ג'ק" ומניפים את הדגל הנאצי? מישהו יכול להעלות על הדעת באוקראינה של היום להעלים את דגל התכלת־צהוב ולהניף את דגלה של רוסיה? ברי לכל בר־דעת שהתשובה לשתי השאלות האלה שלילית, ורק בישראל הנלחמת עדיין על קיומה כמדינה יהודית נמצאים המטילים ספק בדגלנו הלאומי והמתירים את הדגל של הבאים עלינו לכלותנו.

אבל דגל הלאום חשוב לא רק בעת מלחמת קיום. מי שראה את שידורי המונדיאל יכול היה להיווכח פעם נוספת מהי העוצמה המגולמת בדגל עבור מיליארדי בני אדם, יהיו צבע עורם, תרבותם או שיוכם הגיאוגרפי אשר יהיו.

אוהדים מעשרות מדינות נופפו בדגליהם בגאווה, כדי לומר לכל העולם: זה אני, זאת זהותי, ולזהות הזאת יש מקום על פני הגלובוס.

בניגוד אליהם, המנסים לדחוק את דגל ישראל מהכיתות ומאולמות הלימוד ולטעת במקומו את דגל אש"ף אומרים שליהודים אין מקום תחת השמש.

במכתבו הידוע לברון הירש כתב תאודור הרצל שהדגל אינו סתם כלונס ופיסת בד.

למען הדגל הבריות חיים ולמענו הם גם מתים, הוא הסביר בלהט, וצדק בכל מילה. כדי שנחיה במדינה החופשית, דגל ישראל צריך להיות בכל מקום. כדי שלא למות, דגל אש"ף צריך להיות מחוץ לתחום.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר