הנתיב המהיר על מלא־מלא

פעמיים בשבוע לפחות אני עושה דרכי מעיר הקודש אל המטרופולין תל אביב. עם היציאה מירושלים אני מתמודד איכשהו; עושה די במהירות את הדרך היפה, חולף ביעף על פני שער הגיא וזוכר לנצח את השמות, מעיף מבט ימינה אל עבר שדות שעלבים שומרי השמיטה, מתלהב ממחלפי ענבה ומנמל התעופה ואז נבלם, כמובן, מול איתן התעבורה העצום והגאה, נתיבי איילון העמוסים.

ההאטה הזו, שיכולה להסתכם בהרבה־הרבה זמן, מעצבנת. מכיוון שבדרך כלל היא מתרחשת בשעות מוקדמות, היא מצליחה לעיתים גם לקלקל את כל היום שאחריה ולהפוך אותי לעצבני על הבוקר.

אפעס, זה שנים אחדות שהעניין הזה נפתר בחלקו, זאת בשל הפלא הנוסף שמתחולל מעל נחל האיילון:  הנתיב המהיר! הנתיב המשולם המהיר לתל אביב צפונה, שמתחיל אחרי נמל התעופה בן־גוריון ומסתיים בין לה גווארדיה והשלום, מקצר לפעמים בכ־70 אחוזים את משך העמידה בפקק בכניסה לתל אביב.

הוא נעים ונוח, מהיר וחסכוני בזמן - ובמחיר שווה לכל נפש. אני נוסע בו במהירות, ולא אכחיש שתוך כדי נסיעה אני גם מגניב מבטים ימינה אל אחיי ואחיותיי הדוויים והסחופים העומדים בפקק, וליבי מתרונן מרוב רחמים ורגשות התנשאות.

ופתאום אני שואל את עצמי את השאלה המתבקשת: רגע, רגע, רגע. למה רק אני פה ואלפי מכוניות נותרות שם? למה הנתיב המשולם שלי פתוח כמעט לחלוטין, והכביש הרגיל עמוס לעייפה? וכי כל המאות ואולי האלפים הללו לא מתפוצצים מלעמוד 40 דקות מיותרות בפקק (כן, זה לפעמים 40 דקות)? הרי מחיר השימוש בנתיב הזה נע בין שבעה שקלים בלבד בשעות עומס קל לעשרות בודדות בשעות עומס רגיל ולעשרות רבות מקסימום בשעות עומס כבד.

אז אנא, אל תספרו לי סיפורי יוקר מחיה. אלה אנשים שברובם מחזיקים ברכב פרטי באופן ישיר או דרך תלוש המשכורת. האם הם באמת לא מסוגלים לעמוד בהוצאה (המוכרת) הזו, שהיתה יכולה להעניק להם במצטבר שעות רבות של זמן יקר ורוגע נפשי מדי חודש?

תודו שזו שאלה עמוקה וחשובה, שהתשובה עליה יכולה להאיר לנו פינות חשובות בחוויית הישראליות. ברור לחלוטין שזה נובע מאיזו קמצנות לאומית מובנית או מסיבה פסיכולוגית עמוקה אחרת.

איש חכם אחד אמר לי וגרם לי להתפוצץ מצחוק: "תקשיב, אתה ממש צודק. אבל אני לא מסוגל. אני לא חושב שזה מגיע לי. אני עצמי חושב שהפתרון מצוי בחשדנות הבסיסית שחונכנו עליה בידי האבות המייסדים בעלי שיגעון הסוציאליזם כלפי גופים מסחריים ומעניקי שירותים.

"יש לישראלי מנוע פנימי, שגורם לו להתייחס לכל מה שמסחרי וכזה שנועד לעשיית כסף כאל גניבה ורמאות. לשלם? איכס! על מה, על מה?".

ובעוד אני מציג את כל האפשרויות, אומרת לי אישה חכמה אחת: "על מה אתה בכלל מדבר? ככה זה אצל הישראלים. הנה תראה את מלאכת הרכבת הקואליציה. זה בדיוק אותו דבר. גם כשיש מסלול מהיר, הם תמיד יעדיפו את המסלול הארוך והמעייף (ואני אומר: ובסוף זה גם יעלה להם יותר)".