"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

היום
שיתוף כתבה
חוק המטרו? מזל שנכשל
תושבי הפריפריה אינם צריכים לממן רכבת תחתית לעשירונים גבוהים במרכז • חשוב לבצע הלימה בין מימון הרכבת לבין אלה הנהנים ממנה
העבודות על המטרו | צילום: envato elements

חוק המטרו? מזל שנכשל

תושבי הפריפריה אינם צריכים לממן רכבת תחתית לעשירונים גבוהים במרכז • חשוב לבצע הלימה בין מימון הרכבת לבין אלה הנהנים ממנה

יונתן סורוצקין
, עודכן
0

Your browser doesn’t support HTML5 audio

חוק המטרו נפל בכנסת, אם מסיבות פוליטיות ואם מסיבות אחרות. בחוק יש כשלים רבים וסכנות מהותיות, כך שגם התומכים הנלהבים ביותר במטרו במטרופולין תל אביב צריכים להתנגד לחוק במתכונתו הנוכחית.

עלינו להבין את ההבדל בין חוק לבין מציאות: חוקים אינם יוצרים מציאות יש מאין - חוק שלום עולמי לא מוביל לשלום עולמי, חוק למיגור העוני לא ממגר עוני, וחוק המטרו אינו כורה מנהרות ואינו מזמין רכבות מהמפעל. חוק המטרו נכשל בתכנון המימון הראוי ולוח הזמנים, הוא אינו מתייחס נכון לחלופות ולעלויות המצטברות.

ראשית, החוק מתייחס למספר קסם: 150 מיליארד שקלים. הוא קובע את המספר כ"תקרת הוצאה", וברור לכולם שלא מדובר בסכום המרבי או בסכום המינימלי. כל סוחר שטיחים מזרח־תיכוני יודע שכאשר באים אליו עם תקציב, זו נקודת פתיחה ולא נקודת סיום. שום סוחר שטיחים לא ימכור שטיח ב־400 שקלים למי שתקציבו 500 שקלים, וגם קבלני תשתית יודעים זאת היטב. התחייבות מראש לתקציב גבוה בעזרת חוק היא הזמנה להציע הצעות גבוהות. במקום התמחרות על תקציבים, נקבל יישור קו.

צריך להבין את הגרנדיוזיות של הפרויקט הזה: מדובר בתקציב שהוא שווה ערך לשליש מתקציבה השנתי של המדינה, סדר גודל של חינוך וביטחון יחדיו. לחלופין, מספר זה הוא יותר מ־10 אחוזים מהתוצר של המדינה - מספר בלתי נתפס הראוי שיגרור יותר ביקורת ובקרה. תקציבי חינוך וביטחון נמצאים בכל יום בשיח הציבורי. יש סכנה רבה בהעברת תקצוב בהינף יד למטרו שטרם הוקם.

שנית, סעיף המימון המפרט את מקורות המימון למטרו: גם כאן התרשלה הממשלה וקבעה מקורות גיוס שאינם עומדים במבחן המציאות. חצי מתקציב ההקמה מגיע מתקציב המדינה: 75 מיליארד שקלים - הוצאה שתדרוש העלאת מסים מאסיבית, שתפגע בציבור, בצמיחה ובעסקים השונים. את המסים יצטרכו להתחיל לגבות הרבה לפני שהרכבת הראשונה בכלל תיסע.

את שאר המימון לרכבת מתכננת הממשלה לגייס מגורמים אחרים: הגדלת מס שבח - דבר שייקר את הדירות; מכירת קרקעות וזכויות - דבר שיוצר גירעון ממשי, כי מכירת קרקעות היא חלק מההכנסות השוטפות של המדינה; ומיסוי רשויות מקומיות, דבר שיפגע בשירותים הניתנים לאזרחים.

כל אמצעי המימון האלה, מלבד היותם בלתי יעילים כלכלית, ספק אם יצליחו להסתכם ל־75 מיליארד השקלים הנדרשים, שזה קל לעומת הדרישות האמיתיות, היכולות להגיע גם ל־300 מיליארד שקלים.

לסוגיית המימון יש פתרונות טובים וזולים בהרבה. תושבי פריפריה אינם צריכים לממן רכבת תחתית לעשירונים גבוהים במרכז. חשוב לבצע הלימה בין מימון הרכבת לאלה הנהנים ממנה.

בשום מקום בחוק הרכבת ובדיונים שקדמו לחוק לא הוזכרו המשתמשים, וחבל, כי את הרכבת התחתית אפשר לממן על ידי אלה שמשתמשים בה ונהנים ממנה.

על המדינה לנצל את ההזדמנות שנוצרה עם נפילת החוק, ולתכנן מימון מטרו בצורה שתשקף את התועלת לציבור, תוך שמירה על הקופה ועל האינטרס הציבורי.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...