1 אז מה, מר ארנון גלעדי, סגן ראש עיריית תל אביב-יפו, אתה מגנה את הסרטון "שגיא דופק ביצה לסודאני" או לא מגנה? כך שאלה אשת תקשורת. והוא ענה שזאת הסטה של הבעיה לעניין שולי, בעוד המראיין מתעלם מהתמונה הרחבה. "מגנה או לא מגנה-" נשאל. "את יודעת איזה גיהינום עוברים התושבים-" השיב. "מר גלעדי, השאלה פשוטה: מגנה או לא מגנה-" בתיאטרון החאן עלתה לאחרונה הצגה על חייו של ברוך שפינוזה ועל החרם שהחרימה אותו הקהילה היהודית בשל כפירתו. הנה, גם הצד הכאילו נאור אצלנו מתנהג ככת דתית שהכופר בעיקריה מוקע על הצלב התקשורתי. ובכן מר גלעדי, הרשה לי לענות בשמך למראיינת: אני לא מוכן לשתף פעולה עם המשחק הצבוע שלך, משום שאת מניחה שיש ספק בטוהר כוונותיי, ומה שמניעני להגן על התושבים ולהשיב מהגרי עבודה למקומות מוצאם הוא גזענות פשוטה. וכי מה חשבת, שאני רוצה להתעלל בזרים? איך את מעיזה? אכן, זה אותו חלק בתקשורת שמקיים סימביוזה הדדית עם הצד הפוליטי שנוהג לפנות החוצה, לחבריו בעולם, ולהציג לראווה נוצות טווס של "נאורות" ומאבק למען "זכויות אדם" (הכל, לבד מזכות היהודים לחיות) והסברים כי "זה לא אנחנו, זה הם, הפשיסטים". בספר דניאל מכונה התופעה "אכלו ק-ר-צ-יהו-ן די יהו-ד-י-א"', שם דובר בכש-דים שהלשינו על יהודים, אבל הביטוי התגלגל לתיאור יהודים המלשינים לאומות העולם על אחיהם. ההלשנה לוותה בקריצת עין, לאמור אנחנו אחרים, טובים יותר. בעברית עכשווית זה נקרא לייצר הון מוסרי על גבם השחוח של תושבי דרום תל אביב. 2 סקר מהיר באחד מאתרי האינטרנט הבולטים משקף את האופק התרבותי הצר של חלק ניכר מהעיתונות: "בלילות הקיץ החמים של הקיץ, אעדיף להתרווח מול: עמנואל רוזן ואלון בן דוד, דני קושמרו, אילה חסון, או בן/בת הזוג במסעדה". זה מה שעושים אנשי האתר בלילות שישי. לשמחתנו, חלק גדול של העם, כנראה רובו, מעדיף לערוך קבלת שבת בבית הכנסת ולפחות לאכול סעודת שבת משפחתית עם קידוש. אופציה שבאתר כנראה לא שמעו עליה. אגב, בעברית היהודית "לילות שישי" הם 3 הטחינה הבלתי נלאית בתקשורת של סיפור התאונה - לא ההשתתפות הכנה בצער שהיא ראויה, אלא פמפום מצבה של רחל, שריד אחרון למשפחת אטיאס - מעידה על אי היכולת להתמודד עם האימה המשתקת שבשמיעת הסיפור, ועל הרצון הילדותי להכניס את המסתורין הזה לסד רציונלי של ידיעה חדשותית שבמסגרתה אפשר לשאול מתי תחזור לשפיות הילדה שנותרה לפליטה, בעוד השאלה הסמויה המרחפת היא מתי נוכל אנחנו לחזור לשפיות אל מול הזוועה. עכשיו אפשר להבין את שתיקתו של אהרן נוכח זוועת מות בניו: "ויד-ם אהרן". ה-ס. גם זוועה היא מסתורין. 4 סיכום שבועות: איזה מזל שיש חלב ופשטידות וכיסוני גבינה ועוגות ועוד מהלבן הלבן הזה. מזל שאפשר להטביע בטמטום הקולינרי את העם בשלל מוספי הכלום של העיתונות הישראלית לחג השבועות - בעוד הרוב הישראלי הצביע ברגליו, במוחו ובליבו בעד תיקוני ליל שבועות ולימוד תורה ונביאים ותלמוד ומדרש וזוהר וחסידות ועוד מהאוצר האדיר ששום תרבות אחרת לא הורישה כמותו לצאצאיה. החברה הישראלית מתעסקת בסוגיות הזהות שלה באינטנסיביות ובעניין בדיוק בחג המתאים. אבל העיתונות עדיין חיה בשנות ה-50 המחו-לנות והמחו-ללות. מבחינתה חג מתן תורה שייך לדתיים. שיתעסקו הם בסוגיות זהות. אנחנו רק נזהיר מפני שנאת זרים. פני העיתונות הישראלית כפניו של שבט קטן הפוחד מהשינוי הרוחני המתחולל ממש לנגד עינינו.
"לילות שבת". כך מונה המקרא את היממה - "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד". היום היהודי מתחיל מהלילה הקודם לו. משום כך "שבת בערב" הוא למעשה מוצאי שבת, שכן אינו נכלל בקטגוריה של זמן השבת.
