קורבן המתקפה האנטישמית מזהיר: "בעוד כמה שנים - ניו יורק תהיה לונדון הבאה"

במאי 2021, לאחר סיום "שומר חומות", ג'ואי בורגן הלך לתומו ברחובות ניו יורק בדרכו לעצרת תמיכה בישראל. הוא לא תיאר לעצמו שתוך דקות ספורות ימצא את עצמו מותקף באכזריות על ידי המון אנטי-ישראלי בלב טיימס סקוור, רק בשל היותו יהודי חובש כיפה.

התוקפים רדפו אחריו, הפילו אותו לקרקע, היכו אותו באגרופים, בעטו בו וריססו אותו בגז מדמיע תוך שהם צועקים קללות אנטישמיות קשות. נדרשו ארבע שנים ארוכות של מאבק משפטי עד שבשנת 2025 גזר בית המשפט במנהטן שנתיים מאסר על סאלם סלימאן, האחרון מבין ששת התוקפים שהורשעו בפשע השנאה החמור.

כעת, כשהוא כבר תושב תל אביב, בורגן משחזר את רגעי האימה: "הייתי בדרך להשתתף בעצרת למען ישראל. זה היה ביום של הפסקת האש בין ישראל לחמאס. הלכתי לעצרת, הייתי בשלי, הקשבתי למוזיקה, ופתאום בזווית העין ראיתי מישהו מתחיל לרדוף אחריי. לפני שהספקתי להגיב או לברוח, הייתה שם כנופיה שלמה, כולם מאותה קבוצה שצעדה ברחבי העיר שגם קראה למות העם היהודי".

"הם פשוט התחילו לבעוט בי, להכות אותי, להרביץ לי עם כלי נשק, מקלות דגלים. הם ריססו אותי בגז מדמיע וגז פלפל, וצעקו עליי קללות אנטישמיות נוראיות. הייתי ניו יורקר כל חיי עד לאותה נקודה. חשבתי לעצמי 'זה אחד מהדברים האלה שיכולים לקרות בכל מקום, אבל זה לא הולך לקרות כאן', נכון? חשבתי שאני הולך למות. לא היה שם אף אחד שיעזור לי. פשוט ניסיתי להחזיק רק כדי לחיות. משטרת ניו יורק הצילה את חיי. אבל ברגע שזה קרה הבנתי כמה אנחנו קרובים באמת לסכסוך הזה ולבעיה הזו בניו יורק. אנחנו לא חסינים מפני זה".

לאחר המקרה, ג'ואי בורגן, אקטיביסט יהודי, הבין שמקומו כבר לא בארה"ב, ותיאר איך נגולה אבן מליבו כשעבר לתל אביב והסתובב ברחוב בפעם הראשונה: "עשיתי עלייה לקראת סוף 2024, התחלתי להיתקל בבעיות מבחינה מקצועית. הבנתי בשלב מסוים שאף אחד מהארגונים לא באמת רוצה לשלב אותי יותר במאבק שלהם כי הם לא הסכימו עם הגישה שלי, שהייתה לתקוף ולדרוש מאנשים דין וחשבון. כשהותקפתי וכמעט נהרגתי ברחוב, זה מה שראיתי - דין וחשבון, וזה כל מה שאני רוצה להשיג, דין וחשבון, עד היום".

"נאמר לי אינספור פעמים 'ג'ואי, פשוט תוותר כבר. פשוט תפסיק. אין סיבה להילחם יותר'. כשניסיתי לגרום להם לשלוח משטרה [לאוניברסיטת] קולומביה, במקום זאת הם שלחו משטרה לדירה שלי. השילוב של כל הגורמים האלה גרם לי לחשוב: 'למה אני עדיין עושה את זה? אני דופק את הראש בקיר. משגע את עצמי, שורף את כל מערכות היחסים שלי ואת כל הגשרים שלי".

"ביליתי שנה בישראל בין התיכון לקולג'. הייתי בישיבה בבית שמש באותה שנה, וגם כשחזרתי לניו יורק, מבחינתי ידעתי שאם אני עוזב את ניו יורק, אני עובר לישראל, לתל אביב, אני כאן עכשיו וזה מדהים. זה המקום הכי טוב בעולם. בלילה הראשון שהגעתי לכאן, הסתובבתי ברחוב, וזה היה פשוט כמו משקל עצום שירד לי מהגב. יכולתי פשוט לנשום. לשים דגל ישראל בחלון שלי. פשוט להיות יהודי ולחיות את החיים. אי אפשר לעשות את זה יותר בעיר ניו יורק, וזה פשוט מגעיל. זה הדבר הכי מתועב בעולם".

ההמלצה של ג'ואי לניו יורק? "תשמרו על עצמכם"

למרות המצב, בני משפחתו וחבריו של בורגן עדיין מתגוררים באזור. "המשפחה שלי גרה בלונג איילנד. זה כמו בועה. כשאתה הולך לעיר ניו יורק, זה כאילו עברת לעולם אחר", הוא מסביר.

"אז יש חלקים בניו יורק שהם עדיין, הייתי אומר, בטוחים יחסית לעם היהודי, אבל העיר עצמה היא בהחלט לא אחד מהמקומות האלה. ואני שומע את זה מאנשים שעדיין חיים שם".

ועדיין, התפוח הגדול נותר יעד חביב במיוחד על ישראלים, שפוקדים אותו בהמוניהם מדי שנה. למרות עלייתו של ראש העיר זוהרן ממדאני, שהביע פעמים רבות זיקה אנטי-ישראלית מובהקת, ורעייתו שאף הביעה תמיכה בטבח ה־7 באוקטובר, נראה שזרם התיירים לא נחלש.

בורגן מתייחס לכך: "זה ממש מצחיק כי אני מבין את המשיכה, למי שלא מכיר אותה - לניו יורק יש עדיין את התדמית האידיאלית של כור היתוך שבו כולם יכולים פשוט ללכת לעשות חיים, וכולם מתקבלים בברכה. אבל אם אתה ישראלי ואתה הולך לניו יורק, אתה צריך לשמור על עצמך. אני לא דואג לגבי ישראלים שנוסעים לניו יורק כי אני עצמי, בהיותי ישראלי, אנחנו נלחמים, אנחנו נלחמים בחזרה. אם לאנשים בניו יורק סיטי היה 20% מהתשוקה, כוח הרצון והכוח של יהודים ישראלים, הדברים היו הרבה יותר טובים".

"לישראלים שרוצים לבקר בניו יורק, אתם יכולים ללכת לבקר. אתם עדיין יכולים לעשות שם חיים והכל, אבל בהחלט תהיו על המשמר, ואל תופתעו אם תיתקלו בדגלי חמאס, דגלי חיזבאללה, דגלי טרור ואנטישמיות ישירה כשאתם שם - כי זו מציאות המצב עכשיו. זה די מבאס. העיר ניו יורק תהיה לונדון בעוד שנתיים-שלוש. תזכרו מה אני אומר".

"ההנהגה היהודית אפילו לא מעמידה פנים יותר"

עיריית ניו יורק בראשות ממדאני לא מראה תמיכה בישראל אך בורגן מפנה אצבע מאשימה חריפה דווקא כלפי הארגונים והגופים היהודיים החזקים בניו יורק, שלדבריו הפקירו את הזירה.

"אני באמת חושב שזה מסתכם בעובדה שבעבר, כשראינו אירועים ותקריות אנטישמיות ראינו גם את התגובות, ההצהרות והגינויים הראויים מההנהגה היהודית שלנו. בשלב זה בהנהגה היהודית הם אפילו לא מנסים להעמיד פנים יותר. כולם מנסים רק כדי לשמור על המקום שלהם בסטטוס קוו של הפוליטיקה היהודית בניו יורק".

"לאף אחד לא אכפת מספיק כדי להגן עלינו יותר", אמר בורגן, "כשיש לנו מישהי כמו היו"ר מנין",  הכוונה היא לג'ולי מנין שנבחרה לתפקיד יושבת ראש מועצת העיר ניו יורק והיהודייה הראשונה שמכהנת בתפקיד, "הייתה לה מסיבת עיתונאים. הם שאלו אותה אם אנטי-ציונות היא אנטישמיות. א', היא סירבה לענות על השאלה. ב', הייתה לה החוצפה לציין את העובדה שישראל צריכה להתמקד בהנהגה שלה, היא קראה לשינוי הנהגה בישראל, מכל המקומות".

"בינתיים ברחובות ניו יורק צעדו אנשים, אותם אנשים שהכו אותי, עם דגלי חיזבאללה, דגלי חמאס, וקראו לפתרון הסופי והיא לא אמרה מילה. אף אחד לא מדבר יותר. לא אכפת להם. הם אפילו לא מעמידים פנים שאכפת להם. וברגע שראיתי את זה הבנתי שהמצב התדרדר הרבה יותר ממה שחשבתי".

אז האם עדיין יש עתיד ליהודי ניו יורק?

"זה פשוט ממש מתסכל עבורי כי אני יודע שהייתי בקשר עם מספר אנשים שהם כמוני", מסכם בורגן בכאב. "הם עדיין בניו יורק סיטי, הם עדיין שם נלחמים יום יום, ובאמת יש להם את האינטרס הכי טוב של העם היהודי בלב שלהם, והם צריכים להיות אלה שבחוץ מובילים את המערכה, לא הקבוצות והפוליטיקאים המזויפים האלה שסדרי העדיפויות שלהם לא מתואמים עם המאבק באנטישמיות והפיכת החיים לטובים יותר עבור העם היהודי".

"אני פשוט חושב שכשאני מסתכל על ישראל, למשל, מול ניו יורק, יש כאן חילוקי דעות פוליטיים. אפילו בישראל, לא כולם מסתדרים. לא כולם מסכימים עם הממשלה או עם מה שהממשלה עושה. אני עצמי לא יודע מספיק עדיין כדי לפתח עמדות בנושאים האלה. אבל אני אגיד שאפילו כאן, אני שם לב שיש הרבה יותר שיח אזרחי. יש הרבה יותר אנשים בצדדים מנוגדים שמוכנים לדבר ולתקשר זה עם זה, האופוזיציה בניו יורק פשוט רוצה שנעלם, זהו".

"כאן כולנו רוצים את הכי טוב לישראל. הדרך שבה אנחנו ניגשים לזה עשויה להיות שונה, אבל כשאתה הולך לניו יורק, זה מערכת יחסים שונה לחלוטין. זו מערכת יחסים של 'הם רוצים אותנו בחוץ. הם רוצים אותנו מתים', ואיך אתה מתמודד עם האנשים האלה? אין שום דרך להתמודד עם האנשים האלה. אנחנו יודעים מי זה ממדאני. אנחנו יודעים מי האנשים האלה. אנחנו יודעים מי זו נרדין כיסוואני, שמובילה את 'Within Our Lifetime', הקבוצה שכמעט הרגה אותי. אנחנו צריכים להתמקד באלו שיש להם את היכולת לדרוש מהם דין וחשבון, כולל הפוליטיקאים היהודים והקבוצות היהודיות, ואם הם לא מוכנים לעשות זאת, אז באמת אין עתיד לעם היהודי בניו יורק סיטי".