"ממדאני חצה כל קו אדום"

ביום ניו יורקי קר אני פוגש את אופיר אקוניס, הקונסול הכללי של ישראל בניו יורק, בלשכתו שבלב מידטאון איסט במנהטן. מדי פעם נשמעות ברחוב הסמוך בשדרה השנייה אזעקות, אך לא כאלו שמזהירות מפני טילים, אלא של רכבי חירום שעושים את דרכם ברחובות הסואנים של העיר. אקוניס מציין בעוד כמה שבועות שנתיים לתפקידו, ואני פוגש אותו כשבועיים וחצי לאחר פתיחת המערכה האמריקנית־ישראלית מול משטר האייתוללות באיראן, בזמן אקוטי לישראל ולעם היהודי בכלל.

"מעולם במערכת היחסים בין ישראל לארה"ב לא היינו במצב הזה, שבו הממשלים, בנוסף כמובן לנשיא דונלד טראמפ ולראש הממשלה בנימין נתניהו, מפגינים שיתוף פעולה מבצעי כה חסר תקדים. זה מרגש וגורם לגאווה גדולה", הוא אומר. "מדובר בתמונת המראה של מלחמת המפרץ הראשונה ב־1991, שבה ישראל התבקשה להישאר בחוץ, ועכשיו היא למעשה השותפה היחידה של ארה"ב".

"כשנכנסתי לכאן היה אמברגו אמריקני על מדינת ישראל. אפשר לדבר בצדק על תחילת המערכה ועל הגעתו של הנשיא ג'ו ביידן לישראל עם נאום ה־DON’T המפורסם שלו להרתעת השלוחות של איראן. אך שישה חודשים לאחר מכן אפילו דחפורי D9 לא יצאו מכאן לישראל. בעל ברית נבחן כשהכל רע, בשפל, והיתה אכזבה מאוד גדולה. בחירתו של טראמפ משולה לנס של סיפור תנ"כי. כשייכתב הסיפור ההיסטורי בתולדות העמים, ייזכר שהנשיא טראמפ עמד, התייצב וסייע בהצלת העם היהודי. תראה את השינוי בשנה אחת, מן הקצה אל הקצה. מאמברגו נשק לפעולה מרהיבה ומוצלחת מאוד באיראן".

אקוניס מכיר בכך שסכנות רבות טמונות בשינויים החברתיים והאידיאולוגיים שבתוך ארה"ב: "מערב אירופה נפלה. אנחנו כאן כדי שארה"ב לא תיפול". הוא מבהיר: "האם אנחנו נבלום את הנפילה של אמריקה? אנחנו בהחלט יכולים לסייע".

אקוניס מתאר בחריפות את הפעילות האנטי־ישראלית שהיה עד לה מתחילת כהונתו, כשבעה חודשים לאחר טבח 7.10. "כשהגעתי זה נראה כמו ליל הבדולח. אני מדבר על מתקפות על סטודנטים יהודים ברחבי ארה"ב, וביתר שאת בעיר ניו יורק". כשנשאל איך הוא מאפיין את המפגינים האנטי־ישראליים בקמפוסים וברחובות ניו יורק, אמר: "מדובר בפראי אדם, שלרובם המוחץ אין שום מושג על מה הם מדברים כשהם צווחים 'מוות לישראל, מוות לאמריקה'. הם בכלל יודעים שמי שהגה את הסלוגן הזה הוא שלטון האייתוללות?! כשמישהו בא ואומר שהוא רוצה להרוג אותך, הניסיון ההיסטורי מלמד שכדאי לך להאמין לו".

מזועזע מהשקט

הוא מראה לי דגל ישראל חרוך ממוסגר, ששרד את פיגועי 11 בספטמבר. "בזמן הזה, ב־2001, היו כחצי מיליון מוסלמים בארה"ב, בעוד שכיום יש כ־5 מיליון. המוסלמים שגרים כאן כיום משפיעים יותר מהקהילות היהודיות ב־100 השנים האחרונות". בפרפרזה לשיר המפורסם של לאונרד כהן, הוא מתאר השתלטות של האסלאם הקיצוני על המערב כך: "קודם הם לקחו את ברלין, עכשיו הם רוצים לקחת את מנהטן".

לצד אירועים אנטישמיים רבים מאז 7.10, ארה"ב עדה בשבועות האחרונים לאירועי טרור בהיקפים חסרי תקדים. בניו יורק בלבד התרחש ניסיון פיגוע דריסה במטה חב"ד העולמי בברוקלין בסוף ינואר. מוקדם יותר החודש התרחש ניסיון פיגוע המוני של שני צעירים שהטילו מטענים מאולתרים בהפגנה נגד ראש העיר זוהרן ממדאני מחוץ למעונו הרשמי. למרבה המזל, שני האירועים הסתיימו ללא נפגעים.

"האירוע באיראן כרגע הוא תירוץ קלוש להתגברות הטרור, ובפרט נגד יהודים וישראלים בארה"ב. לשמחת התושבים, משטרת ניו יורק היא סופר־מקצועית ולא כזו שקשורה בראש עיר זה או אחר", ציין אקוניס. ביחס לאירוע באחוזת גרייסי הוא אומר: "שני שוטרים גיבורים הצילו עשרות מפגיעה ומעשה טרור". אקוניס טוען כי המפגעים הם תומכים של ממדאני עצמו: "מדובר בשני אנשים שנתפסו כמזוהים עם תומכיו של ראש העיר. אני חייב להגיד לך שאני מזועזע מהשקט שבו הדבר הזה עבר פה. זה אירוע ענק".

אקוניס מציין רבות במהלך הראיון את ראש העיר הדמוקרט־סוציאליסט, הידוע בעמדותיו האנטי־ישראליות החריפות עוד מימי הקמפיין שלו, כולל האשמות חוזרות של ישראל בביצוע "רצח עם" בעזה. הוא מתאר אותו כזרז משמעותי של הקצנה אסלאמיסטית.

כשהוא נשאל מדוע בחר שלא להתבטא נגד ממדאני עוד בתקופת הבחירות לראשות העיר בשנה שעברה, השיב: "אנחנו לא מתערבים במערכות בחירות במדינות אחרות. זה נכון גם לגבי רשויות מקומיות. אין חרטה שלא היתה פה התערבות".

ביקורת ישירה וגלויה

אך עם בחירתו של ממדאני שינה אקוניס את הטון מביקורת מרומזת לביקורת ישירה וחריפה בעקבות מעשיו והתבטאויותיו כראש העיר. כך, למשל, מוקדם יותר החודש אירח ממדאני במעונו הרשמי לרגל הרמדאן את מחמוד חליל, מראשי אנשי המחאה האנטי־ישראלית בניו יורק ובארה"ב בכלל, שתיאר את מאורעות 7.10 כ"תרחיש בלתי נמנע", ונעצר בעבר בחשד להפצת תכנים המאדירים את חמאס.

"ראש העיר חצה כל קו אדום. אם בתחילה מדיניותנו היתה להגיב נקודתית על אמירה כזאת או אחרת, ברגע שהוא אירח את חליל, שעודד אלימות פיזית נגד יהודים - זאת אמירה שהיא אור ירוק לטרור. ממדאני עצמו תומך בפועל באירועי 7.10". אקוניס מבהיר שבקרב הקהילה היהודית יש הבנה של הסכנה בעקבות עליית ממדאני: "בזרם המרכזי של הארגונים והקהילות היהודיות יש אחדות דעים בנושא ממדאני".

אקוניס מתייחס גם לרעייתו של ממדאני, אשר נחשף לאחרונה כי הביעה תמיכה ברשתות החברתיות בתכנים שהאדירו את טבח 7.10. "לא רק שהיא הביעה תמיכה באירועי 7.10, היא הראתה לעולם שהיא חסרת לב ואנושיות. אישה היתה צריכה לפחות להזדעזע ממראות של עשרות נשים אנוסות, מוצתות ומבותרות".

הוא מאשים את ראש העיר ואת אשתו בבורות: "הידיעות של שני האנשים הללו על הסכסוך הישראלי־ערבי שואפות לאפס". למרות זאת, הוא מדגיש כי דבריו של ממדאני מחוללים השפעה: "לאיש הזה יש השפעה על המערכת הפוליטית בארה"ב, מכאן ועד לחוף המערבי. יש ציבור שרואה בו את נציגו ומרים את ראשו באופן ברור. תמיד הוא איכשהו מגיע לרצח עם ולפלסטינים. זה בכלל לא תפקידו של ראש עיריית ניו יורק".

ממשלת אחדות

אקוניס מתייחס גם לקולות הימין הקיצוני, כמו הפרשן השמרני טאקר קרלסון, ששואפים לקעקע את הברית ההיסטורית בין ישראל לארה"ב. "יש גבול לדברי ההבל שאנחנו יכולים להתמודד איתם. כמוהו יש עוד עשרות משפיענים שנקנו על ידי קטאר, כפי שנקנו על ידם פקולטות, קניונים ובתי מלון. מה ההבדל בין ימין קיצוני אנטישמי לשמאל קיצוני עוטה כאפייה שקורא 'מוות לישראל'? הרי זו ברית הקיצונים, הם ניזונים אחד מהשני מאיזו התנגשות מלאכותית, אך בסופו של דבר המסרים שלהם הם אותם המסרים".

אשר לאופן שבו נתפסת ישראל בידי היהודים בארה"ב, הוא אומר: "אני שומע מכל הקהילות והזרמים שהיו רוצים לראות ממשלת אחדות לאומית רחבה במודל כזה או אחר. אני יכול להבין את השאיפה של הקהילות כאן לראות בישראל ממשלה רחבה מאוד. הכל כמובן תלוי בתוצאות הבחירות וברצון של גורמים פוליטיים להיות חלק מהממשלה, אך אני חושב כי ממשלה כזו יכולה להביא הישגים ענקיים למדינת ישראל. זה כבר קרה בעבר". עם זאת, הוא מסתייג ומדגיש כי "באופן אישי כמובן איני יכול לבטא עמדה".