ארדואן, "חבר טוב מאוד" של טראמפ (כהגדרת נשיא ארה"ב), ממשיך לארח ולהעניק מקלט לרבי מרצחים של חמאס, שממשיכים לתכנן טרור ופיגועים נגדנו מאיסטנבול ומאנקרה. אתמול למדנו שעוד עשרות פיגועים כאלה, שעלולים היו להסתיים באסונות כבדים ובנפגעים רבים בנפש, סוכלו על ידי ישראל לאחרונה, למרבה המזל.
ארדואן מצפצף בעניין זה לא רק על ישראל אלא גם על טראמפ, אך אין בכך פלא. טראמפ הרי אינו חוסך מהנשיא הטורקי ביטויי הערצה וחיבה, ממש כפי שהוא מרבה בביטויי הערצה וחברות מוזרים לעוד אויבים מושבעים של מדינת ישראל.
מוג'תבא חמינאי, למשל, שטראמפ - זה לא נתפס - הביע צער על הפגיעה בו וכינה אותו "אדם אמיץ"; אמיר קטאר, תמים בן חמד אל־ת'אני, על פי טראמפ הוא "אדם פנטסטי, ואמיץ", למרות שהוא ומשטרו מעניקים שנים תמיכה פיננסית, פוליטית ואידיאולוגית לארגון הטרור הפלסטיני־נאצי חמאס, וממש כמו ארדואן אירחו את לשכותיו ומפקדותיו; וגם נשיא סוריה, הג'יהאדיסט אל־ג'ולאני, שמוסיף לטבוח בבני עמו, אך טראמפ רואה בו "מנהיג אמיתי ולוחם... בחור קשוח עם עבר מאוד חזק... מנהיג אמיתי... די מדהים". טראמפ, קשה להאמין, מייעד לו את הטיפול בחיזבאללה, במקום ישראל.
מנבא את הקץ
"החבר הטוב" של טראמפ, ארדואן, הספיק בשנות המלחמה לקרוא באופן ישיר להשמדת ישראל (מארס 2025), להגדיר את ישראל "מדינת טרור" ו"איום על כל האנושות", להשוות אותנו לנאצים, ולייחל בפומבי להכחדתנו. המגלומן הטורקי אף הבהיר שקיצה של ישראל קרב, וכי "פצצות האטום שברשותה לא יצילו אותה".
בשונה מהעבר, נשיא טורקיה כבר אינו טורח להכחיש את הקשרים בין משטרו לבין מתכנני הפיגועים של חמאס מתחומו. ואולי אין פלא בכך, כאשר מדובר במי שעמד לפני הטבח ואחרי הטבח בקשר עם אדריכלי 7 באוקטובר; במי שהביע כבוד לפוסק הדור הסוני השייח' יוסף קארדאווי (המנוח), שהתיר בפסק הלכה פיגועי התאבדות נגד ישראלים, ובמי שעמד בקשר קרוב עם קאצ'י חסין אחמד, מנהיג האחים המוסלמים בפקיסטן, ששלל את עצם הלגיטימיות של קיום ישראל. ארדואן גם נפגש עם שניים מהחתרנים הגדולים ביותר מקרב ערביי ישראל נגד עצם קיום המדינה היהודית - השייח' ראאד סלאח וכמאל חטיב, ראשי הפלג הצפוני (הלא חוקי) של התנועה האסלאמית בארץ.
מאז 7 באוקטובר ארדואן מתייחס אלינו כאל אויב, והשאלה המתבקשת היא: מדוע אנו איננו מתייחסים אליו ככזה? מדוע מי שאירח ומארח על אדמתו ארכי־טרוריסטים, חלקם מגורשי עסקת שליט, שמכווינים משם טרור נגדנו, עדיין אינו מוגדר בישראל, פורמלית, כאויב? מדוע מי שהפך את איסטנבול ואנקרה לאכסניה ומקלט למפקדות או למשרדי חמאס, ולצינור חמצן לכלכלת ארגון הטרור הפלסטינאצי, עדיין אינו נחשב לאויב מובהק שלנו?
למה שלא נראה גם בו חלק ממערך ה"ועוזריהם" של הנאצים המודרניים, שטבחו, אנסו, ערפו, התעללו, חטפו ורצחו בנו ב־7 באוקטובר? מדוע לא לחשוף גם את קשריו עם הארגון הטובח במשפט הקרב של מחבלי הנוחבה?
ארדואן, שברחובות ארצו מעלים באש את דגלי ישראל וארה"ב ואת דיוקניהם של נתניהו וטראמפ (בדיוק כמו באיראן), מגדיר את מחבלי חמאס כמוג'אהדין (לוחמי קודש) ומעריץ את ה"שאהידים" של ארגון הטרור הפלסטינאצי. הוא מציין בנאומיו את המחויבות "להגן על האסלאם" ומתאר כ"חובה דתית" את הצורך ב"ברית מדינות אסלאמיות" שתפעל מול ישראל. רק באחרונה התפלל ש"אַלְקַהַּאר" - אחד משמותיו של אללה, שמשמעותו היא "המשמיד" או "המכניע" - יחריב ויהרוס את ישראל הציונית, "זו שהשטן יצר".
ארה"ב של טראמפ מכירה מציאות זו היטב, ולמרות זאת, גם במקרה של ארדואן היא מתקשה להפנים שלא ניתן לכבות בזרנוקי כסף שנאה שיונקת כבר דורות מפנאטיות דתית, ממש כפי שלא ניתן לשנות את הדנ"א של משמרות המהפכה באותו האופן. אנו, בניגוד לטראמפ, חייבים לנהוג ולדבר אחרת, ולדאוג לכך שכל העולם יידע מיהו ארדואן האמיתי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו