השמאל הרדיקלי מכתיב את הקו

לכעוס על אברום בורג זה כמו לכעוס על אחמדינג'אד או על חסן נסראללה. הם שם והם מבטאים את עמדתם לגבי ארץ ישראל והיהודים. אברום בורג בדבריו מסמן את הכיוון; הוא מסמן את החזית שהלכה והתפתחה לאורך העשורים האחרונים, והיא תהיה החזית החשובה ביותר, חזית האיום הקיומי המוכחש על ידי מומחי הביטחון בישראל.

עמדתו של בורג דומה לעמדתו של נדב לפיד. זוהי גם עמדתם המודחקת של מארחיו של בורג באולפן "פגוש את העיתונות". זו העמדה של האליטות שפיצלו את החברה הישראלית וכפו עליה להקים את הממשלה הנוכחית. ההבדל הוא שבורג הוא אדם שבור מבחינה מוסרית כבר 15 שנים לפחות, בעוד אנשים מהשמאל שתוקפים אותו בחמת זעם יגיעו בהדרגה לאותו מקום שבו הוא נמצא היום. הם יהיו שם גם כאשר ימשיכו להשמיע עמדות שנשמעות ציוניות במעורפל.

התגשמות הפוסט־ציונות

הפוסט־ציונות קיבלה תנופה החל מאמצע שנות השמונים של המאה הקודמת. עכשיו היא הגיעה לכדי התגשמות שאי אפשר היה לצפות בעבר. מעבר לבעיות המנהיגות מול המשברים התכופים, כולל (על פי הדיווחים) קריסת המדיניות שהוביל נתניהו מול רוסיה בענייני איראן בסוריה, החזית העיקרית שתעמוד מול ישראל בעשורים הבאים היא המדינה מול העולם. האליטות הישראליות לא בנויות, מבחינת היכולת האינטלקטואלית ומבחינת הכוח הנפשי, לעמוד במאבק הזה. יאיר לפיד, נפתלי בנט ואיילת שקד מסמלים את המצב הזה. הסביבה שלהם כבר מצדיקה פעולות חרם כאלה ואחרות נגד ישראל. כמו במצור, הם ימכרו נכסים לאומיים יקרים תמורת יומיים של שקט בחזית הלגיטימציה. האליטה הישראלית, שחזרה וכבשה את השלטון, מחוברת בעבותות של שפה ומושגים לאותן אליטות אמריקניות ואירופיות, שברובן כבר שוללות את קיום ישראל. "מדינת כל אזרחיה" מקובלת על רוב המעמד השליט בישראל. החלטת בג"ץ הנפתלת סביב חוק הלאום משקפת את חוסר היכולת של השופטים להשלים עם מדינה יהודית.

מה שהשמאל הרדיקלי בישראל מבקש היום, זה להשיג שלום באמצעות טרנספורמציה של הישות שנקראת "מדינת ישראל". השמאל הרדיקלי הוא זה שמכתיב הקו. במקום אוטונומיה לפלשתינים, אוטונומיה שבטית של היהודים בארץ. זה הכיוון שאליו ישראל הולכת עם התפוררות הזהות הלאומית של המדינה. זה כנראה יספק את פיטר ביינרט, שרה סילברמן ואלכסנדריה אוקסיו־קורטז, שבהחלט עלולה להיבחר כמועמדת של הדמוקרטים לנשיאות בעוד שלוש שנים וחצי.

אברום בורג רק מאיית לנו את היעד הזה בבוטות. כדי להתמודד עם המאמץ שילך ויגבר לשלול מישראל את יכולתה להתקיים כמדינה, דרושה ממשלה שנשענת על הרוב בעם, ובעיקר על העם הפשוט. רק הציבור שמשמר בתוכו את הרגש הלאומי ואת הסולידריות הלאומית היהודית, יכול לעמוד בלחצים של התקפות ברוח בורג ונדב לפיד, שנועדו לחולל דה־מורליזציה. ורק הנהגה שמסוגלת לחזק את רוח העם מול הקשיים האלה, תוכל לנווט את ישראל בתוך הלחצים שילכו ויגברו, לקפל את הזכויות של מדינת ישראל והציונות, ולהעניק לפלשתינים ולמועצת השורא את המפתחות לגורל המדינה. בני בגין אמר בשנה האחרונה שהוא מעדיף ממשלת שמאל על פני ממשלה בראשות נתניהו. הבעיה היא שמי שמחזיק את הכרטיסים למקומות השמורים לשמאל הציוני מחכה עד בוש, כיוון שאין יותר מי שיישב במקומות השמורים האלה.