קמפיין השתיה של איזנקוט, או בשמו המנומס "המפלגה הגדולה בגוש" הוא הלהיט של החגים. ממש חג האסיף של גדי. צריך לומר ביושר - לא מדובר בתקדים: המפלגה המובילה רוצה לשאוב את שאר המפלגות במחנה שלה, והיא משתמשת בטיעון הפשוט ביותר להבנה - "אנחנו בגמר דו ראשי, עזבו שטויות ותתגייסו לעבור את היריב במחנה השני", להלן נתניהו.
הציבור שאינו בקיא ברזי הרכבת ממשלה, רואה שתי עמודות בראש הסקרים, זונח את הצבעתו ורץ לסייע למו עמד המועדף עליו. זהו לא אירוע טקטי, הוא יכול להיות נקודת המפנה של בחירות 2026. שיהיה לרוויה.
אין פזמון, תרקדו
למה החליט איזנקוט לפתוח בקמפיין השתיה? הדעות חלוקות: הגרסה האידיאולוגית אומרת שהמאבק של ישר! לתפוח עד הקצה הוא כדי לגרור את בוחרי הליכוד להשתתף בקרב הראש בראש - וכך להפיל את המפלגות הקטנות בימין מתחת לאחוז החסימה ולהרוויח קולות, ואולי בטעות גם להרוויח של טון. קצת מורכב, תודו.
הגרסה הצינית אומרת בפשטות: אין ממשלה, תרקדו. איזנקוט הביט ימינה ושמאלה, בעיקר שמאלה, ראה שבשום סקר אין לו גוש להרכבת ממשלה ובחר לצאת לקרב כדי להיות המפלגה הגדולה במדינה. ומה יעשה עם המנדטים? ידרוש מהנשיא להיות הראשון שיקבל את ההזדמנות להרכיב ממשלה - ואז ינסה ללכוד עריקים ממחנה נתניהו תוך שהוא מאיים עליהם בבחירות חוזרות, ובמקביל ללחוץ על חבריו לגוש להסכים להשביע ממשלת מיעוט זמנית תוך הפרת התחייבותם להימנע מהישענות על הערבים.
נאיביות היא אינה עבירה על החוק. מה שמשותף לשתי הגרסאות הללו הוא חוסר ביטחון בניצחון. אימפרוביזציה כטקטיקה. וכשהקרב הבין גושי מתחמם, וליברמן דורש לפסול את רע"מ בזמן שהשותף הבכיר שלו רוצה להישען עליה להרכבת ממשלה - זה אומר שהגוש פתח בשפגט אסטרטגי והרגליים המרכיבות אותו הולכות ומתרחקות. מכאן האירוע רק מסלים: כשהמצב תקוע סימולטנית בשני הגושים, המשמעות היא שכל השחקנים, יודו או לא, לוקחים בחשבון אפשרות של בחירות חוזרות.
ומה הם עושים? מנהלים שני קמפיינים במקביל: בראשון הם מספרים לנו שאפשר לנצח, ורק רבים לשם שמים מה הדרך לניצחון. בשני הם מכינים אליבי להפסד: "אתה הראש, אתה אשם", יגידו ליברמן ובנט לאיזנקוט. "הרגתם את הגוש כשלא הכרתם בי כמועמד לראשות הממשלה" ישיב גדי. יש רק בעיה אחת: מדובר בשני קמפיינים סותרים.
בית השואבה, הגרסה הפוליטית
אחד הוא פסע מהניצחון המוחלט, השני הוא פסע מנתניהו נשאר בשלטון אחרי הטבח הגדול בתולדותינו. האחד מוכוון כדי לקחת את בחירות 2026, השני כדי לקחת את בחירות 2027. אל תהיו קטנוניים. בינתיים, בוחרי גוש השינוי מתחילים להרגיש את הסתירה המובנית בין הסאונד לתמונה. כשהכל נהיה תקוע, מסובך ורועש מדי, אין יותר מדי קשב למורכבויות - נצביע גדי ונקווה לטוב.
על זה בדיוק קמפיין השתיה שלו בונה, מין שמחת בית השואבה בגרסה הפוליטית. בקצב הזה הניתוח אולי יצליח, אבל החולה לא ירכיב ממשלה. הלב שלי נקרע לשניים ביום רביעי בבוקר, 27 מרץ 1957, יצא מבית הכנסת של מדיאה באלג'יר הרב הראשי של העיר הקטנה. יריות נשמעו והוא נפל מתבוסס בדמו על המדרגות. הוא הובהל לבית החולים באלג'יראך, מת מפצעיו, והובא לקבורה בהלוויה צבאית ממלכתית בבית הקברות סנט אוג'ן.
אפקט הפחד היה מיידי: תוך מספר שבועות כל היהודים נפוצו מהמקום לרחבי אלג'יר או לצרפת. כך הגיעו לקיצן 500 שנות יישוב יהודי במדיאה. שמו של הרב שנרצח היה יעקב שקרון. שבעים שנה לאחר מכן, נכדו נתנאל הולך לטבול במעיין בארץ ישראל בערב יום הכיפורים וגם הוא נרצח לעיני בנו. הפעם אף אחד לא יברח לשום מקום, הנדודים הסתיימו.
>מדד בחירות 2026: סקרי מנדטים, מפת הגושים ותחזית<<
שאלון בחירות 2026 - איזו מפלגה באמת מייצגת אותך?<<
מתרפ"ט בחברון עד שנות החמישים באלג'יר ועד ערב כיפור זה, הם לא צריכים סיבות להרוג יהודים. הכיבוש אף פעם לא היווה טריגר, אלא רק היעדר כיבוש יצר הרג יהודים. בשלהי 2026 נדמה שהזעזוע רק פוחת: אף אחד לא יעשה סרט על שישה יתומים, אף אחד לא ימחא כפיים 25 דקות - מחירון הדם אף פעם לא גבה תעריף יקר בכל הקשור ליהודים. הנבערים באירופה ימשיכו לדבר על הטרנד האחרון של טרור מתנחלים (אפס הרוגים בשנים האחרונות) ועל נזק אגבי (הנמוך בהיסטוריה).
כשזה יגיע אליהם, תגובתם תהיה כמיטב המוסריות האירופאית. אל חשש, אנחנו לא נגנה. אנחנו רק צריכים חשבון נפש מתי נהיינו רחמנים מדי, ואת מי זה מרשים. נתנאל שקרון הי"ד.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו