הצניחה בסקרים מחלחלת - וגוש השינוי בנקודת רתיחה

בעוד 40 ימים אזרחי ישראל יצעדו לקלפיות, ולראשונה זה ארבע שנים, גוש נתניהו עוקף את גוש מתנגדיו בסקר שלא נערך בערוץ 14. את דפיקות הלב, אגלי הזיעה והפנים החיוורות של ראשי הגוש אפשר לראות למרחקים. בפעם הראשונה במערכת הבחירות מתחילה לחלחל ההבנה שהניצחון ממש לא בכיס - והחלפת נתניהו היא עוד אפשרות רחוקה.

זה הרקע שעליו צריך להבין את ההתחממות בגזרה התוך־גושית: כשהמצב קשה, כל אחד מחפש אשמים.

ראשית, חוקי המשחק התקבעו סוף סוף עם סגירת הרשימות. אחרי חודשים של ספקולציות, ברור כעת מי רץ ובאיזה גוש, וגם הכוח הגולמי של שני המחנות די ברור. אלא שבמערכת בחירות עם אחוז חסימה אסטרונומי - ארבעה מנדטים, כזכור - השאלות שיקבעו מי יהיה ראש הממשלה לא נמצאות דווקא במפלגות הגדולות, אלא באלה שנמצאות על סף אחוז החסימה. בפרט מדובר בעמך ישראל של עופר וינטר ובמילואימניקים־הכלכלית של יועז הנדל וירון זליכה.

בסיטואציה שבה הנדל וזליכה לא יעברו את אחוז החסימה, גוש השינוי צפוי לצמוח ל־54 מנדטים ולהתקרב למטרה של 61 מנדטים עם רע״ם. אבל המשוואה הזאת כמובן אינה עומדת לבדה, ובמקביל עשוי להתחזק גם גוש הימין.

>>בחירות 2026 לכנסת ה-26 | סקרי מנדטים, מפת הגושים ועדכונים<<

הדילמה של נתניהו מול וינטר

באשר לעמך ישראל, בליכוד עדיין אין החלטה קוהרנטית לגמרי מה לעשות עם ״בעיית וינטר״. מצד אחד, אם נתניהו יצליח להקריס אותו, הגוש השני יתחזק בכמחצית מהמנדטים שיישרפו מתחת לאחוז החסימה. כלומר, אם וינטר יסיים מעט מתחת לרף ארבעת המנדטים, האופוזיציה עשויה להתחזק בשניים.

מצד שני, אם וינטר כן יעבור, גוש נתניהו עשוי להתחזק בשני מנדטים שלא יגיעו לגוש השינוי. אצל וינטר אומרים שהמתקפות נגדו דווקא מחזקות את המפלגה, אבל עוד לא ראינו את ״קשית המנדטים״ יוצאת באמת מכיוונו של נתניהו.

למרקחה הזאת צריך להוסיף גורם משמעותי נוסף: החשדנות של נתניהו כלפי וינטר. בסביבתו משוכנעים שוינטר כבר סגור מזמן עם ליברמן ו״יגנוב״ קולות ימין כדי לאפשר הקמת ממשלת שינוי בראשותו. וינטר אמנם מכחיש זאת בכל דרך אפשרית, אבל נתניהו זוכר היטב את ההיסטוריה עם בנט - וחושש שהיא תחזור על עצמה.

ויש גם את שאלת מספר המנדטים של הליכוד עצמו. ככל שהזמן עובר והמפלגות שמימין לנתניהו מתחזקות, הליכוד עלול למצוא את עצמו בשפל היסטורי, אולי אפילו בקידומת ראשונה. זה יהיה אסון פוליטי מבחינת נתניהו, ויכתים את מורשתו בכישלון צורב בבחירות האחרונות שבהן הוביל את הליכוד.

לנתניהו יש גבול מסוים עד כמה הוא יכול להמשיך ולשתות את המפלגות שמימינו, לפני שהליכוד עצמו צונח לאזורים הרבה פחות מחמיאים. וינטר עלול גם למשוך מנדטים שחונים כיום אצל ליברמן ובנט - ולהחליש עוד יותר את גוש השינוי.

הקרב על הנהגת הגוש

זה הרקע להתבטאויות האחרונות של גדי איזנקוט, שלראשונה פתח במתקפה תוך־גושית של ממש נגד בנט וליברמן. מצד אחד, השניים תקפו בימים האחרונים את הרשימה שלו וטענו כי ״מסתתרים בה השיקלי והסילמן הבאים״, בניסיון להרחיק ממנו מצביעים בגוש השינוי. מצד שני, איזנקוט רואה שגם מבחינתם שאלת הובלת הגוש רחוקה מלהיות סגורה, למרות הפער הגדול בסקרים.

איזנקוט מבקש לקבע את מעמדו כראש הגוש ולהפנות את המשאבים להבאת קולות מהצד השני. לשיטתו, לא הוא זה שאחראי לירידה בכוחו של גוש השינוי, אלא הקרבות הפנימיים שמתדלקים שותפיו - לצד מעבר של מנדטים מהאגפים הימניים של המחנה לכיוונו של וינטר.

בשלב הזה ברור לכולם ש־61 בלי רע״ם היא מטרה רחוקה מאוד, כמעט בלתי אפשרית. לכן המאמצים מרוכזים במקסום כוחו של הגוש ובניסיון להעלות את אחוז ההצבעה - ובעקיפין אולי גם את אחוז החסימה, באופן שיקשה על וינטר לעבור אותו.

בנט וליברמן, אגב, מציגים בימים האחרונים קו תקיף נגד נתניהו, אבל המהלכים שלהם מלמדים שאולי התוכנית מורכבת יותר. עם שמונה מנדטים קשה לראות אותם חוזרים לחיקו, מה גם שהם עלולים שלא להשלים לו 61. אבל עם 12 מנדטים והבטחה לראשות הממשלה - כבר אפשר לדמיין תרחיש אחר.

כך או כך, הייאוש בגוש השינוי מתחיל לחלחל. התקווה שם היא שהחגים יביאו איתם, כמאמר השיר, שינוי - ושאחריהם ״יתחדש הכול״.