אירועי 7 באוקטובר והמלחמה שפרצה לאחריהם הם נקודת שבר טראומתית בהיסטוריה של מדינת ישראל. קיימת הסכמה רחבה בדבר המחויבות והצורך לחקור את הנסיבות והכשלים שהובילו לאירועים, כמו גם סוגיות חשובות נוספות כמו ניהול המלחמה, המשא ומתן על החטופים, ופינוי הישובים. החקירה חשובה כדי לברר את העובדות, להבין מה אירע וכדי למנוע הישנות של מחדלים דומים בעתיד.
לאחר הטבח והקרבות הקשים: פרשן "ישראל היום" יואב לימור בסיור ביישובי עוטף עזה
אולם יותר משנתיים לאחר הטבח, טרם הוקמה ועדת חקירה. הטעם שניתן לכך מצד הממשלה היה שכל עוד המלחמה נמשכת לא ניתן לחקור, וזאת למרות שגופים אחרים, כמו גופי הצבא והביטחון, כמו גם מבקר המדינה, ניהלו חקירות במקביל להתמשכות המלחמה.
בעקבות עתירות שהוגשו לבית המשפט העליון וכן בעקבות היחלשות עצימות המלחמה, קיבלה הממשלה ב-16 בנובמבר 2025 החלטה "לקידום הקמת ועדה בלתי תלויה, ובעלת סמכויות חקירה מלאות שתזכה להסכמה ציבורית רחבה ככל הניתן". עוד נקבע בהחלטה כי ועדת שרים מיוחדת תדון בנושאים שיכללו במנדט החקירה של הוועדה. ראש הממשלה בנימין נתניהו העמיד עצמו בראש ועדת השרים שתקבע את נושא החקירה.
ב-19 בנובמבר בג"ץ הוציא צו על תנאי המורה לממשלה לנמק מדוע אינה מקימה ועדת חקירה על פי חוק ועדות חקירה (ועדת חקירה ממלכתית). בעקבות זאת הוגשה הצעת חוק פרטית מטעם חבר כנסת של הליכוד (פ/6380/25) שמבקשת להקים מנגנון חקירה פוליטי לחקר אירועי 7 באוקטובר המכונה "ועדת חקירה לאומית-ממלכתית". הצעת חוק זו חותרת תחת המנגנון הקיים של ועדת חקירה ממלכתית.
מה כוללת הצעת החוק להקמת ועדה פוליטית הנוכחית? מה ההבדלים בינה ובין ועדת חקירה ממלכתית? והערכה של ההשלכות השליליות שעשויות להיות למנגנון החקירה הפוליטי המוצע במישור החוקי, הנורמטיבי והחברתי לאומי.
מהי ועדת חקירה ממלכתית?
ועדת חקירה ממלכתית היא מנגנון חקירה ייעודי שנקבע בחוק ועדות חקירה, התשכ"ט–1968, לצורך בירור עניינים בעלי חשיבות ציבורית חיונית. הממשלה מחליטה על עצם הקמת הוועדה ומגדירה את העניין הכללי שייחקר, אך הרכב הוועדה נקבע על ידי נשיא בית המשפט העליון, ובראשה עומד שופט מכהן או בדימוס. מבנה זה נועד להבטיח עצמאות, אי־תלות ומקצועיות, במיוחד כאשר הממשלה עצמה עלולה להימצא במוקד החקירה.
מה מציעה הצעת החוק החדשה?
הצעת החוק מבקשת להקים ועדת חקירה המכונה "ועדת חקירה ממלכתית-לאומית" לבדיקת 7 באוקטובר והנסיבות שהובילו לטבח. הוועדה מוקמת בחוק של הכנסת, והרכבה אמור להיקבע בהליך פוליטי על ידי הכנסת - בהסכמה רחבה של לפחות 80 ח"כים, או לחלופין במתכונת פריטטית של קואליציה ואופוזיציה, ובתרחיש נוסף אף על ידי יו"ר הכנסת.
מי ממנה את חברי הוועדה?
בניגוד לוועדת חקירה ממלכתית, שבה המינוי של חברי הוועדה מופקד בידי נשיא בית המשפט העליון, הצעת החוק מעבירה את מינוי חברי הוועדה לגורמים פוליטיים:
- ניסיון ראשון: הצעת הרכב על ידי יו"ר הכנסת לאחר התייעצות עם חברי הכנסת ואישור ברוב של 80 ח"כים.
- אם אין רוב - מינוי פריטטי: שלושה חברים מטעם הקואליציה ושלושה מטעם האופוזיציה.
- אם גם מנגנון זה נכשל: יו"ר הכנסת ממנה את החברים הנותרים בעצמו.
בפועל, במציאות של קיטוב פוליטי ואי-שיתוף פעולה, מנגנון זה מבטיח שליטה דה-פקטו של הקואליציה בהרכב הוועדה.
מי קובע את נושאי החקירה?
זהו אחד ההבדלים המהותיים והבעייתיים ביותר. לפי חוק ועדות חקירה, הממשלה מגדירה רק את העניין הכללי, והוועדה עצמה קובעת את קווי החקירה, הנושאים הספציפיים והעדויות שייבחנו. לפי הצעת החוק החדשה, הממשלה מוסמכת לקבוע את נושאי החקירה עצמם, ואף להבהיר, להרחיב או לצמצם אותם. בכך מוענקת לממשלה, שהיא מושא מרכזי לבדיקה, כוח חריג להשפיע על גבולות החקירה ותכניה.
למעשה, אפילו בהעדר מעמד חוקי, הממשלה כבר הקימה ועדת שרים ייעודית בראשות ראש הממשלה לקביעת נושאי החקירה.
מי יושב בראש הוועדה ומהן סמכויותיו?
בוועדת חקירה ממלכתית, יושב ראש הוועדה הוא שופט של בית המשפט העליון או בית המשפט המחוזי (מכהן או בדימוס), המתמנה על ידי נשיא בית המשפט העליון. ליושב הראש תפקיד מרכזי בניהול החקירה וסמכויות מהותיות כגון קביעת סדרי העבודה, זימון עדים, כפיית התייצבות והמצאת מסמכים, הכרעה בסוגיות דיוניות, והובלת עבודת הוועדה כגוף חוקר אחד ואחיד. ריכוז סמכויות אלה בידי גורם שיפוטי נועד להבטיח חקירה מקצועית, יעילה והוגנת.
לעומת זאת, לפי הצעת החוק, יושב ראש הוועדה נבחר מבין חברי הוועדה עצמם, שאינם חייבים להיות שופטים או בעלי מומחיות משפטית. ההצעה קובעת מנגנון של מינוי שני יושבי ראש במשותף במקרה של אי-הסכמה פוליטית, כאשר סמכויות יושב הראש מופעלות רק בהסכמה בין השניים.
מבנה זה מעורר קושי. פיצול סמכויות ההובלה עלול לשתק את עבודת הוועדה, למנוע קבלת החלטות חיוניות ולהוביל בפועל לקיומן של שתי ועדות חקירה מקבילות, ולשתי גרסאות מתחרות של "האמת". בכך נפגעת יכולתה של הוועדה לפעול כגוף חוקר מקצועי, רציף וממוקד, ונגרעת מהותית יכולתה להגיע לחקר האמת.
אילו סמכויות חקירה יש לוועדה המוצעת?
הצעת החוק מחילה על הוועדה חלק מסמכויות ועדת חקירה ממלכתית לפי חוק ועדות חקירה, אך בשינויים מהותיים:
- סמכויות מעין-שיפוטיות (כגון זימון עדים וכפיית מסירת מסמכים) אינן נתונות ליושב ראש שופט, אלא לכל שניים מחברי הוועדה, גם אם אינם משפטנים.
- סעיף 16 לחוק ועדות חקירה, המאפשר ליועץ המשפטי לממשלה להשתתף בהליכי החקירה, מוחרג במפורש. המשמעות היא הדרה מלאה של מוסד היועץ המשפטי מעבודת הוועדה.
שינויים אלו מעוררים קושי חמור מבחינת הליך הוגן, מקצועיות החקירה והפרדת רשויות.
מהו מעמד "המפקחים" מקרב משפחות שכולות?
הצעת החוק קובעת מינוי של ארבעה "מפקחים" מקרב משפחות שכולות, שיהיו רשאים להשתתף בכל דיוני הוועדה, לרבות דיונים חסויים, ולהעיר הערות בכתב על עבודתה. מינוי המפקחים יכול שיהיה בהסכמה, או במקרה של אי הסכמה יהיו נציגי משפחות שכול מטעם הקואליציה ונציגי משפחות שכול מטעם האופוזיציה. מינוי זה יוצר מספר קשיים:
- פוליטיזציה של השכול, כאשר מפקחים ממונים לפי שיוך קואליציוני או אופוזיציוני.
- יצירת היררכיה של השכול - מי מוכר כזכאי לייצוג בוועדה ומי מודר.
- פגיעה אפשרית במקצועיות החקירה, כאשר נפגעים הופכים לחלק מן הגוף החוקר ולא לעדים בפניו.
מדוע נטען שמדובר בוועדת חקירה פוליטית?
כל נקודות המפתח של הוועדה בהן הרכב, מינוי, מנדט וסמכויות, נתונות להשפעה פוליטית ישירה או עקיפה. הוועדה נשלטת על ידי חוטים פוליטיים: מי שממנה את חבריה, מי שקובע את נושאי החקירה, ומי שיכול לשתק את עבודתה. במבנה כזה, קיים חשש ממשי שהשיקול המקצועי יידחק מפני שיקולים פוליטיים, ושהאמת תוחלף בגרסאות מתחרות.
מה המשמעות הציבורית של ועדה כזו?
במקום חקירה אחת, עצמאית ואמינה, עלולה לקום זירה פוליטית נוספת. ממצאי הוועדה ייתפסו מראש כנגועים בזהות הממנים, והציבור יתקשה לתת בהם אמון. במקום בירור האמת והפקת לקחים, קיים חשש לטיוח האמת ולהעמקת משבר האמון. לעומת זאת, סקרים מלמדים שרוב הציבור נותן אמון במוסד הקיים של ועדת חקירה ממלכתית.
האם ניתן להצדיק סטייה בשל ייחודיות האירועים?
הטענה בדבר ייחודיות האירועים פועלת דווקא בכיוון ההפוך. ככל שהאירוע חמור, חריג ובעל השלכות רחבות יותר, כך גובר הצורך במנגנון חקירה עצמאי ובלתי תלוי. 7 באוקטובר הוא מקרה קיצון המחייב הקפדה יתרה על עצמאות החקירה, ולא יצירת מנגנון שמגביר את תלות הוועדה בממשלה.
מהי הביקורת המרכזית על הצעת החוק?
הביקורת המרכזית היא שההצעה מבקשת להחליף מנגנון חקירה ממלכתי שנקבע מראש, מאחורי "מסך בערות", בהסדר פרסונלי שנתפר למידותיה של ממשלה מכהנת. זהו ניסיון של הממשלה להמיר חקר אמת במנגנון טיוח מוטה מראש.
מהו המנגנון הראוי לחקירת אירועי 7 באוקטובר?
ועדת חקירה ממלכתית לפי חוק ועדות חקירה: ועדה עצמאית, בראשות שופט, שמונתה בידי גורם חיצוני לדרג הפוליטי, ובעלת סמכויות מלאות לחקור את מכלול ההיבטים - ללא שליטה פוליטית בהרכבה או במנדט החקירה. רק מנגנון כזה יכול לאפשר להגיע לחקר האמת באופן שיבטיח את אמון הציבור.
האם ניתן להפעיל ביקורת שלא להקים חקירה ממלכתית?
ככלל, לבית המשפט העליון נטייה לריסון שיפוטי בכל הנוגע להחלטת ממשלה אם להקים ועדת חקירה ממלכתית. הפסיקה הכירה בכך שמדובר בסמכות רחבה הנתונה לממשלה, וכי בית המשפט יתערב בה רק במקרים חריגים ונדירים במיוחד. עם זאת, בית המשפט גם קבע כי סמכות זו אינה חסינה מביקורת שיפוטית. במקרים קיצוניים, שבהם החלטת הממשלה לוקה בחוסר סבירות קיצוני, בניגוד עניינים מובנה, או בפגיעה קשה בעקרונות יסוד של שלטון החוק וזכות הציבור לדעת - עשויה לקום עילה להתערבות שיפוטית.
צפו: לוחמי וכלבי עוקץ מחלצים אזרחים מקיבוצי העוטף תחת אש // דובר צה"ל
אירועי 7 באוקטובר הם מקרה קיצון, אסון לאומי חסר תקדים, שבו הדרג המדיני עצמו מצוי בלב מוקד האחריות הנחקרת. בנסיבות כאלה, החלטה מתמשכת שלא להקים ועדת חקירה ממלכתית עצמאית, ובמקביל קידום מנגנון חקירה חלופי הנשלט על ידי גורמים פוליטיים, עלולה להיחשב כהחלטה החורגת ממתחם הסבירות.
אשר לחקיקה המוצעת, עצם העובדה שמדובר בחוק של הכנסת אינה שוללת ביקורת שיפוטית. בית המשפט מוסמך לבחון גם חקיקה, ובפרט כאשר מדובר בחוק בעל מאפיינים פרסונליים, שנועד להסדיר אירוע קונקרטי אחד, ואשר תכליתו היא לעקוף מנגנון חוקי קיים באמצעות יצירת מנגנון חקירה הנשלט בידי מי שעלול להימצא באחריות לאירועים הנחקרים.
כמו כן, החלשת עקרונות יסוד כגון עצמאות מוסדית, הליך הוגן וחקר האמת - קיימת אפשרות ממשית שבית המשפט יידרש לבחון את סבירות וחוקתיות המנגנון המוצע.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו