הודות לערוץ הטלגרם של דפנה ליאל, יכולנו להיחשף השבוע לתוצאות ההצבעה באחד החוקים הפשיסטיים והאוויליים ביותר שהועלו אי-פעם בכנסת ישראל: החוק להתניית הצבעה לכנסת בשירות צבאי או לאומי.
מאחורי היוזמה הנוכחית עומד לא אחר מאשר יו"ר ישראל ביתנו, אביגדור ליברמן, שכבר לפני כ-15 שנה הציע להתנות את השתתפותם הפוליטית, ולמעשה את אזרחותם, של הערבים אזרחי ישראל בהצהרת נאמנות. "בלי נאמנות - אין אזרחות", קראה אז סיסמתו.
אלה היו ימים אחרים, תמימים ופשוטים כל כך, שבהם אביגדור ליברמן, איווט, סומן על ידי מרבית כלי התקשורת כאיום חמור על ערכי הדמוקרטיה הישראלית, וצויר בתוכניות סאטירה גסות כדיקטטור כוחני; יציר כפיו של הגוש הסובייטי, מהסוג שמוקף בשומרי ראש וכלבי שמירה, לבוש מעיל עור, שנושא את נאומיו תחת תאורה גבלסית מאיימת.
זה מאוד לא דמוקרטי
הרבה קלפיות חלפו מאז, והרבה פוזיציות הוחלפו. מפלגות מנהיג א-דמוקרטיות, מהסוג שבהן איש אחד מרכיב רשימת מועמדים הסרים למרותו המוחלטת וגורלם תלוי רק בו, הפכו לנורמה המקובלת במחנה המרכז-שמאל. יאיר לפיד, נפתלי בנט, אביגדור ליברמן - כולם פועלים לפי אותו מודל פנים-מפלגתי סמכותני, ושוללים כל מרחב של שיח פנימי, ויכוח רעיוני או ביקורת בחצרות שהקימו לעצמם.
בימים פרועי היגיון אלה, דווקא מפלגת השלטון היחידה בישראל שמקיימת תדיר בחירות פנים-מפלגתיות גם לרשימת מועמדיה וגם לראשות המפלגה, מסומנת כל הזמן כסכנה גדולה למרקם הדמוקרטי.
רק בשיבוש כל כך חריף של תפיסת התרבות הפוליטית יכולה הצעת חוק אנטי-דמוקרטית שכזו להגיע לדיון בכנסת, ולחלוף מתחת לרדאר התקשורתי והציבורי מבלי לעורר עניין. העובדה שהצעת החוק הבאושה הזו נפסלה ברוב של 69 מתנגדים מול 27 תומכים, לא יכולה לנקות את הכתם המוסרי וההיסטורי.
בפעם הבאה שדמויות כמו מיקי לוי, מירב בן ארי, רם בן ברק, איתן גינזבורג, עדי עזוז, עודד פורר, יוראי להב הרצנו, בועז טופורובסקי וכל היתר (בעיקר חברי יש עתיד וישראל ביתנו) מגיעים לפאנל בטלוויזיה או להפגנת רחוב כדי להמטיר על ראשנו קלישאות על דמוקרטיה, ולהסביר איך ביבי והליכוד גוררים אותנו לדיקטטורה - תזכרו איך הם עצמם צייתו בעיוורון והצביעו בעד חוק פשיסטי על-מלא לשלילת הזכות הדמוקרטית הבסיסית ביותר מציבור ענק: חרדים וערבים כאחד.
הסדרים חברתיים צריך לתקן בתוך המסגרת הדמוקרטית. אבל הרושם הוא שבצמרת המאבק לשוויון בנטל, כולל מחוץ לכנסת, לא באמת חותרים לפתרון - אלא לפיצוץ פוליטי או לקונפליקט חברתי
ולא, זו לא היתה הצבעה חד-פעמית שנועדה לבטא תסכול או מחאה נוכח אי-השוויון בנטל. הצעה די זהה מטעם ישראל ביתנו לתיקון חוק יסוד: הכנסת הועלתה להצבעה במליאה - ונדחתה - גם במארס 2025. אבל אל דאגה: יאיר לפיד הודיע בישיבת סיעה לפני כשבועיים שבממשלה הבאה יקודם חוק ששולל את זכות ההצבעה ממי שלא מתגייס.
טוב שנחשפת פעם אחר פעם רמת ההבנה והמחויבות האמיתית לדמוקרטיה בתוך-תוכו של המחנה שנטל על עצמו את הובלת המאבק להצלת המשטר הדמוקרטי בישראל. משטר שמתנה את זכות ההצבעה של אזרחיו - הוא בהגדרה לא דמוקרטיה, וזה מגוחך שצריך לחזור על עיקרון הבסיס הזה. זה לא אומר שאין לנקוט סנקציות כלפי מי שאינם ממלאים את חובותיהם, בדיוק כפי שהציע ח"כ בני גנץ, שבאופן ראוי להערכה הניף דגל אדום וסירב להיגרר לתוך הפופוליזם התפל והנבוב של ליברמן ולפיד.
הפטור משירות צבאי לחרדים ולערבים הוא בלי ספק עוול חברתי, אבל הוא תוצר של הסדרים חברתיים שאף מנהיג ישראלי בעל שיעור קומה לא הוביל מהלך שלטוני משמעותי לבטלם. לא נתניהו, אבל גם לא לפיד וליברמן, כשנקרתה בדרכם הזדמנות חלומית לתקן את העיוות ההיסטורי בזמן ממשלת הריפוי-שינוי נטולת המפלגות החרדיות.
למען ההגינות נציין שבני גנץ, אז כשר ביטחון, כן הוביל חוק גיוס פרגמטי ומאוזן, שעבר בקריאה ראשונה תחת מחאה קולנית של המפלגות החרדיות, ורק אחרי שהובטח לח"כים הערבים שהתקדים לא ינוצל לקידום חוק גיוס דומה לאזרחי ישראל הערבים. באירוניה טיפוסית, בדיוק את החוק הזה ניסתה הממשלה הנוכחית לקדם כדי להוריד מהגב את בג"ץ. אבל זה היה מספיק כדי שבני גנץ עצמו יודה כי גם בממשלה הקודמת דובר למעשה ב"חוק גישור זמני ולא מספק".
גם לחרדים ברור שהיוזמות של ליברמן ולפיד לשלילת זכות ההצבעה ללא-משרתים ייפלו בכנסת או יגוועו על מפתן בג"ץ. מדובר באיום ריק ומגוחך, שבמקום לייצר לחץ על החרדים בכנסת הוא רק מחזק את כושר המיקוח שלהם
וזה גם לא יעיל
הסדרים חברתיים, מקולקלים ואנכרוניסטיים ככל שיהיו, צריך לתקן בתוך המסגרת הדמוקרטית. אבל הרושם הוא שלפיד וליברמן, וחלקים גדולים מאוד בצמרת ההובלה של המאבק לשוויון בנטל, כולל מחוץ לכנסת, לא באמת חותרים לפתרון - אלא לפיצוץ פוליטי או לקונפליקט חברתי. פעם אחר פעם נראה שיש אצלם נטייה לרכוב על כאב חברתי אותנטי, על תחושת עוול מוצדקת, ולדהור עליהם בפראות מבלי להציג אף מרשם קונסטרוקטיבי, אפקטיבי, ריאלי, מעשי - לפתרון.
בתיאוריה, אפשר היה לצפות למעין חלוקת עבודה צינית שכזו, שתעצים את כושר המיקוח של הקואליציה במשא ומתן עם החרדים. זה לא רע שהחרדים יידעו שבקצה גבול הסבלנות וההכלה של ועדת החוץ והביטחון בראשות ח"כ בועז ביסמוט עומדת אופוזיציה שלא רואה בעיניים, עם כדור קטלני באקדח הסנקציות. תבחרו, נציגי החרדים בכנסת, מה עדיף לכם.
אבל היוזמות של ליברמן ולפיד לשלילת זכות ההצבעה הן פשוט מגוחכות ברמה מעשית. לחרדים הלוא ברור שזה לא איום אמין, ושגם אם באורח פלא הצעות החוק לשלילת זכות הצבעה יעברו בכנסת בשלוש קריאות - הן ייפלו ויגוועו על מפתן בג"ץ. מדובר באיום כל כך ריק ומגוחך, שבמקום לייצר לחץ על נציגי החרדים בכנסת הוא רק מחזק את כושר המיקוח שלהם מול נציגי המפלגות הלא-חרדיות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו