ממשלת נתניהו יכולה כבר לרשום לעצמה הישג פסיכולוגי כלשהו בחזית הרפורמות המשפטיות: הסחף מתחיל לזוז לכיוון "הידברות". בחזית המחאה עדיין מהדהדת התלהמות קולנית על מרי אזרחי בואכה אי־ציות, אבל ברקע כבר מדברים על "הידברות". כלומר יש מה לדבר על תיקונים כלשהם, אלא שהתהליך צריך להיעשות בדיאלוג. לחתור ל"פשרה".
זה אומר שמחלחלת ההכרה שהתנופה הציבורית והרעיונית למימוש הרפורמות של לוין, שקולה בעוצמתה למשקל ההתנגדות, ואף חזקה ממנה. זה משהו שהממשלה מוכרחה להפנים, וזה גם צריך להיות המסר כלפי חוץ: תהיה סובלנות מלאה להפגנות ולמחאה - אבל רכבת הרפורמות לא עוצרת.
את ההישג הזה צריך לרשום קודם כל לזכותו של שר המשפטים, יריב לוין, שהפר טאבו התנהגותי מסרס: הוא העז לענות למערכת המשפט. נאום התגובה המיידי והנחרץ שלו לנשיאת העליון, אסתר חיות, היה רגע מכונן בתולדות היחסים בין האליטה המשפטית לבין שלטון העם. משטר השפלת הראש, בחסות קלישאות מסוגת "יש לנו בית משפט אחד", חלף. מותר, צריך, רצוי, ואפילו דחוף - להתווכח עם האתיקה, עם המבנה הארגוני, ועם ההרכב החברתי של מערכת המשפט.
זה המשיך בדיוני ועדת החוקה שלשום. המערכת לא האמינה שזה קורה לה: יושבים נבחרי ציבור ברמתם של יריב לוין וח"כ שמחה רוטמן - ועונים. ומנמקים. ורהוטים. ומסבירי פנים. ואפילו שנונים. זו קריסה טוטלית של מיתוס חמומי המוח שעולים עם די־9 על הקפיטול... סליחה, על העליון.
נציגי הממסד המשפטי רגילים להיכנס באדנותיות שאין לשערה לחדר דיונים, עטופים בגלימת המרקיזים המגוננת עליהם מכל ביקורת, ולהכתיב את השקפותיהם בידיעה שלאיש אין סמכות מהותית להתעמת עם "עמדתם המקצועית". ובכן, הפעם הם ישבו מוכי תדהמה מול נבחרי ציבור בקיאים ואינטליגנטים לא פחות מהם, שלא מוכנים שיבטלו בזלזול אותם - ואת בוחריהם.
טוב עושים בקואליציה שלא ממהרים להרים את כפפות ההידברות, מפני שברקורד של השלטון הישראלי הידברות פירושה כמעט תמיד היגררות לחודשים - אם לא לשנים - של דיונים, פורומים סגורים, מחקרים השוואתיים ו"שיחות בארבע עיניים", שתכליתם היא למסמס.
לממשלה יש מנדט חוקי, ציבורי ורעיוני להובלת הרפורמות המתבקשות במערכת המשפט. העובדה שיש התנגדות אינה שוללת את הלגיטימציה של השלטון הנבחר להוביל מהלך. כך למדנו באוסלו, כך היה גם בהתנתקות. מי כמו השמאל הישראלי - ועל אחת כמה וכמה מערכת המשפט שלנו - יודעים זאת.
רוצים הידברות? בשלושה תנאים: נכונות של ראשי מערכת המשפט לפתוח לרווחה את חלונות ורסאי, להשקיף החוצה, להודות בצורך בתיקונים ולהכיר בסמכות השלטון הדמוקרטי הנבחר להובילם; תוגדר מסגרת זמן - לא יהיו מריחות, לא יהיו עיכובים. יש תאריך יעד, אז הצבעה על ידי נבחרי העם בכנסת; והכי חשוב: התהליך ינוהל מראשיתו ועד סופו בשקיפות מלאה. בשידור ישיר. תם עידן הפרגוד.
בתנאים האלה, ורק בתנאים האלה, יש תוחלת להידברות. אחרת - להמשיך, כמו שאמרו בהתנתקות, ברגישות אך בנחישות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו