היכונו לביאת הבומרנג: רק מי שלא סומך על מילה של נתניהו, נזקק לחוק שיעגן את ההסכם

סעיף אחד בהסכם הקואליציוני עם יהדות התורה אני קונה בשתי ידיים - הגברת לימודי התנ"ך במערכת החינוך הממלכתית. יש חשיבות עליונה להנחלת תוכן לאומי־יהודי לתלמידים, בין היתר כדי להגביר את הלכידות הלאומית שלנו. אבל כל סעיף אחר בהסכם הזה, לצד רבים מהעקרונות שמשרטטת הקואליציה החדשה, עושים בדיוק את ההפך. קווי המתאר של הממשלה לא רק שלא יקרבו את רוב הציבור ליהדות - הם יובילו תהליך של ריסוק החברה והמדינה. הם גם עלולים לפרק את מה שמכונה המחנה הלאומי. 

הכל מתחיל מהעובדה שבנימין נתניהו ניצב הפעם ללא אלטרנטיבות ויכולת תמרון, מודרך ממניעי שרידות, ללא קווים אדומים. על התשתית הזו מנהלות השותפות הקואליציוניות את המשא ומתן, ואצל המפלגות החרדיות התוצאה הרסנית במיוחד.

התופעה לא חדשה, כמובן; היא נובעת מהמרוץ חסר המעצורים של שני הצדדים הפוליטיים, שמוכנים לתת הכל לחרדים בשביל השלטון. אבל הפעם הגענו לשלב ההשתנה מהמקפצה. זה נוגע לתוכן הדרישות שהקצין מאוד, אבל עוד יותר מכך למנגינה. השיא נמצא דווקא בניסיון לעגן את ההשתמטות ואת הניצול בחוקה בחוק יסוד: לימוד התורה. הכוונה הראשונית היא להערים על בג"ץ, אבל במקביל לקבוע עיקרון שלפיו יש אזרחים בעלי חובות למדינה ויש אחרים שכל חובתם היא ללמוד, לכאורה, תורה.

זוהי גושפנקה חוקתית למדינה שיש בה אזרחים סוג א' - שזכאים לחיות על חשבון זולתם, ואזרחים סוג ב' - המשרתים. העיקרון הזה יעוגן פורמלית בתקציבים הגואים למגזר א', ואפילו ב"העדפה מתקנת" במינויים לדירקטוריונים בחברות הממשלתיות. הוא יונצח בקבורה הסופית של לימודי הליבה וחזון ההשתלבות בחברה ובצבא.

תמצית החוצפה מצויה במישור אחר, בקביעת סגנון החיים לאזרחים סוג ב' - המשרתים. החרדים יכתיבו איך תפעל המדינה, איך תיראה הפרהסיה, ומעל הכל - מה יעשו האחרים בשעות הפנאי ובשבתות שלהם. תוסיפו לכך את הפגיעה בכלכלה ואת אופן תפקוד המדינה. המשרתים ייאלצו לעמוד בפקקים בדרך לעבודה, כאשר מתבצעות בימי חול עבודות תשתית. הם יממנו את עשרות המיליארדים המיותרים שיעלו מתקני אגירת חשמל, ויתר המערכות העוקפות כל היגיון וסדר.

ומי שסבורים שכך הם יהפכו את מדינת ישראל ליהודית יותר, טועים מרות. כך רק תומאס ותבוזה היהדות, כך יורחקו היהודים הלא חרדים/חרד"לים מהחיבור למסורת ולאומה. כבר היום חתונה יהודית נתפסת ככפייה חרדית אצל רבים, ומעכשיו גם לימוד התנ"ך יהפוך לאקט של כפייה דורסנית - א־לוהים ישמור.

מרכיב נוסף של הקואליציה הנרקמת הוא החקיקה, שכבר מעוררת קבס. החוק הראשון - חוק דרעי, הוא לא פחות ממעשה מגונה שלא יכובס, שנועד לאפשר לעבריין סדרתי לחמוק מתוצאות מעשיו. החקיקה מבית בן גביר וסמוטריץ' בעיקרה מוצדקת, אבל גם היא נובעת מנגע עמוק - חוסר האמון המוחלט של השותפים הקואליציוניים בראש הממשלה שלהם. רק מי שלא סומך, בצדק, על מילה וחתימה של בנימין נתניהו, נזקק לחוק שיקדים את ההסכם הקואליציוני שלא יכובד.

קריעת הממלכה

אם לא די בכך, קריעת חלק מהמשרדים לגזרים מסמנת את קריעת הממלכה. בענייני המנהל האזרחי והמשילות יש הצדקה לסדר חדש, אבל יתר המהלכים, במיוחד במשרד החינוך, גוזרים את המדינה לנתחים. מסמנים את חיסול התקווה לבנות מדינה ציונית, שהיא כור היתוך לעם היהודי. מעתה כל זרם לנפשו באופן פורמלי, עושה מה שהוא רוצה. זה חמור בפני עצמו, אבל מקומם במיוחד, כיוון שהחרדים לא יפרנסו את עצמם וישמרו על ביטחונם, אנחנו נעשה גם את זה.

ולא, הידיעה שגנץ, סער ולפיד בנו גם הם את ניסיונם להישאר בשלטון על ברית עם אותם חרדים ואותה חוצפה, לא תפחית מעוצם הקבס של חלק משמעותי מאזרחי המדינה, כולל רבים מהמחנה הלאומי.

בנסיבות הבעייתיות הנוכחיות, הממשלה הנכנסת צריכה היתה להישמר מלגעת בסטטוס קוו בענייני חרדים־דת ומדינה. היה עליה להתרכז אך ורק במהפכה בתחום המשילות וההתיישבות ביו"ש, לחולל רפורמה משפטית מידתית, וכמובן להסדיר קוממיות ביטחונית. אבל, כפי שזה נראה עכשיו, ממשלת נתניהו־דרעי תוביל מתקפה משולבת על הציבור הישראלי, שתניב תגובת נגד.

בניצני ההתקוממות אנחנו כבר מבחינים במחוזות השמאל, אבל אם יתממשו ההבטחות הקואליציוניות, זה יתפשט. קודם כל יזדעזעו אותם 14 מנדטים שהצביעו לימינה ולתקווה חדשה בבחירות הקודמות. האנשים האלו לא שינו את השקפת עולמם והם יתייצבו ראשונים נגד הכפייה בתחום הדת והמדינה, נגד השחיתות וביתור הממלכה. אליהם יצטרפו גם רבים ממצביעי הליכוד ועוצמה יהודית, שיתקשו לעכל את החזון החברתי החדש, נוסח החרדים וביבי. גם הם יחפשו בתים פוליטיים שיחזירו להם את דרך החיים והכבוד. מכאן גם תיסלל הדרך לחזרת השמאל לשלטון, היכונו לביאת הבומרנג.    

פלשתין זה "כאן"

ברוכים הבאים לאולפני הטלוויזיה הלאומית הפלשתינית. השבוע צחקו באולפן על העיתונאים הישראלים המבוזים והעלובים, שמשוטטים במונדיאל בקטאר. התחנה העלתה מערכון, שבו שאלות מהאולפן למואב ורדי, נציג הציונים, שנאלץ להתחפש לגרמני כדי לדבר איתם, ואחר כך לקשקש ג'יבריש כאילו צרפתי, רק כדי שלא יידעו שהוא ישראלי.

בכל פעם עוברים פלשתינים וערבים גאים עם דגלי אש"ף ברקע, ונציג ישראל עושה במכנסיים. עד שהוא מתחיל לקרוא בקצב "פלשתין" ומחזיק במיקרופון עם סמל אש"ף. והגרנד פינאלה - מואב ורדי מייבב שהוא רוצה הביתה כי כל כך שונאים את הישראלים בקטאר.

אפשר להתווכח על רמת הסאטירה, אבל לא על עוצמת השנאה כלפינו. התופעה חוזרת בכל אייטם, כשהסאטיריקנים הדגולים לא מסתירים עד כמה הם מצדיקים את הפלשתינים והערבים שרודפים אותנו בדוחא, משום שאנחנו כובשים את פלשתין. במערכון הבא הם מראיינים את פייק צבי יחזקאלי, ומול "שקריו" הם מטיחים בו: כאן זה לא ערוצים 12 ו־13 שלא מבינים כלום, אנחנו הערבים הרי יודעים את האמת. 

כמי שרגילים להסתה, לשכתוב ההיסטוריה ולשנאה כלפינו, לא מפתיע לקבל את הרעל הזה מתחנה ערבית־פלשתינית. אבל מה שמיוחד בשידורים האלו הוא שמדובר בטלוויזיה הישראלית הממלכתית של "כאן 11" בערבית. משודרים מירושלים וממומנים על ידי משלמי המסים הישראלים. זהו עוד ביטוי לעובדה שהטלוויזיה שלנו בערבית הוסגרה לידי הקיצונים שבערביי ישראל, מי שמחנכים מעיר הבירה לשנאה תהומית כלפי הפרויקט הציוני.

מה שעדיין נותר לברר הוא אם קברניטי הטלוויזיה הממלכתית מקפידים שלא לצפות ולהבין מה הם משדרים בערבית, או שהם מודעים ותומכים בכל הכוח. בכל מקרה, הגיע הזמן לסגור את השאלטר על השידורים ועל המשדרים האלה.