הבית היהודי בראשות שקד בתוך ממשלת נתניהו יציל אותנו מבחירות שישיות

מעולם לא עמדתי בפני תחושה קשה כל כך ערב ההליכה לקלפי. תחושה שלפיה כמעט כל אחד מהתסריטים שסביר שיתרחשו הוא סוג של חלום בלהות. תחושה שכל מי שמבקש את הפתק שלי לא ראוי לקבל אותו, חוץ ממפלגה אחת, שסיכוייה בעייתיים.

מעולם לא חשבתי שבוחרים בקלפי בטוב בהתגלמותו, אלא ברע במיעוטו. מצביעים עבור מי שאולי ימנע סכנות, יקדם מגמה לאומית חשובה או לפחות ישלים את הגוש השפוי יותר. אלא שאף אחת מהמפלגות הנוכחיות, משמאל ומימין, לא עונה לדרישות הללו.

אלא אם כן הבית היהודי של איילת שקד תעבור את אחוז החסימה ותתחבר לקואליציה של בנימין נתניהו, שיהיה תלוי בה לחלוטין. קואליציה שבה ראש הממשלה ייאלץ להגשים מדיניות אידיאולוגית ימנית שנתניהו מעולם לא הגשים, אבל בו בזמן לא ירסק את המדינה ומערכותיה.

נכון לעכשיו, הסקרים לא מאירי פנים לאופציה הזו, ולכן אנחנו שרויים במעין אפלה בצהריים. מדינת ישראל משגשגת, הפוליטיקאים משמאל ומימין לא הצליחו להרוס את פרץ הכישרון והטוב שיש בעם ובארץ, אבל המערכת הפוליטית משרה עלינו חשרת עננים כבדה. לא מן הנמנע שנזדקק למערכת בחירות שישית כדי להיחלץ ממנה, אלא אם כן מצביעי ימינה ותקווה חדשה יתעקשו על בחירה ערכית, שנקייה מחישובים זרים ומסרסים.

ממשלת תומא-סלימאן

איום גדול למדינת ישראל נשקף מהתסריט של בניית קואליציית שמאל בראשות יאיר לפיד. ראש הממשלה הזמני עושה הכל כדי להכין אופציה שכזו, תוך השענת ממשלתו על הקולות של תומכי הטרוריסטים ומשבחיהם, כמו עאידה תומא־סלימאן ואיימן עודה.

גם הכוונה להסתמך על מרצ ועל העבודה ללא הבלמים של שקד ובנט היא מסוכנת וחמורה. לאופי המזוכך של מרצ אנחנו נחשפים מאז נטלה זהבה גלאון את המושכות, ולא מפסיקה לירות בליסטראות של הסתה אנטישמית נגד תושבי יש"ע היהודים. גם את נחת ידה של מרב מיכאלי מרגישים ביו"ש, עם ביטול פיתוח הכבישים העוקפים, שלא לדבר על המשנה הכלכלית־חברתית הכמעט מרקסיסטית של מפלגתה.

בכלל, נא לא להתבלבל באשר ליאיר לפיד כראש ממשלה. כל עוד נפתלי בנט עמד בראש, לפיד התנהג באיפוק, דבר שתרם לביצועים המפתיעים לטובה של ממשלת בנט. לרגע אפילו נדמה היה שיש עתיד לשיתוף פעולה בין שני צידי המפה, שנרתמים רק לקידום הערכים הציוניים המשותפים שלהם. אבל כל זה עבר ללפיד מייד עם התאדותו של בנט. פרט לחשיפת הציפורניים האידיאולוגיות, עם נאום המדינה הפלשתינית באו"ם, לפיד מבצע טעויות הנהגתיות חמורות, כמו החתימה על ההסכם עם לבנון. חמור מכל - הוא פועל בשיטתיות באופן דורסני ובלתי דמוקרטי. ראו את הניסיון הבוטה למנות את מני מזוז לשמונה שנים, ראו את החתימה על הסכם שנוי במחלוקת עם מדינת אויב בממשלת מעבר, ראו את האופן הבלתי חוקי שבו נחתם ההסכם עם המורים.

תסמונת חילי טרופר

לבני גנץ יש חלומות אחרים, תלושים עוד יותר - לאחד את החרדים, השמאל, רע"מ ושות' בממשלה תחתיו. כיוון שהאפשרות לכך הזויה למדי, הוא מגמגם כאשר הוא נשאל על תמיכה של הרשימה המשותפת מבחוץ.אל תופתעו אם גם הוא יסתמך על משבחי הרוצחים.

ונא לא להתבלבל ולייחס למפלגה של גנץ את הקלסתר של חילי טרופר ומתן כהנא, כפי שטועים לחשוב קומץ ממצביעי ימינה ותקווה חדשה. כל מה שצריך הוא לבחון מה עשה בני גנץ כשר ביטחון, כדי להבין לאן ילכו טרופר וכהנא. גנץ הוא הספונסר והמקדם הגדול של הרשות הפלשתינית, שהיא האחראית לגל הטרור הנוכחי. מתוך הידבקות לקונספציה המדממת של הסכמי אוסלו, שלא בכוונה כמובן, גרם גנץ לטרור של ארגון פת"ח שמכה בנו היום. גנץ מקים מדינה פלשתינית דה־פקטו, כאשר הוא חונק את פיתוח יישובי יו"ש ונותן לאבו מאזן להשתלט על השטח. הצבעת טרופר - קיבלת אבו מאזן.

מה שאפילו סמוטריץ' הבין

אינסוף מילים כבר שפכתי על בנימין נתניהו, עד שבא בצלאל סמוטריץ' והסביר במשפט אחד את הכל - "שקרן בן שקרן". אסור להתעלם מהאופי ומההיסטוריה הבוגדנית של האיש שנטש מזמן את מחנה הימין, מחנק ההתיישבות ועד שיתוף הפעולה עם אהרן ברק בהפיכה השיפוטית. נתניהו פעל ופועל רק למען עצמו, ולא מפסיק גם היום לנפק את ילקוט הכזבים. שימו לב להבטחות המופלאות הנוכחיות של ביבי להקפיא משכנתאות ולבטל שכר לימוד. משמיט לסתות.

איתמר בן גביר הולך לקבל גשם של מנדטים בגלל ההשתוללות הערבית והמיאוס בימין מביבי. הצבעה לבן גביר יכולה היתה להיות הצבעת מחאה לגיטימית, אלמלא הוא התחבר לאינטרסים של נתניהו, בין היתר לבצלאל סמוטריץ'. לכן הצבעת בן גביר - הצבעת לניסיון לעצור את המשפט, הצבעת למי שדוחף להקים מדינה חרדית־חרד"לית, חשוכה ודכאנית. הצבעת לסמוטריץ' - קיבלת גם את היושרה שהוא משבח כל כך בקמפיין שלו. השבוע הוכח כיצד מי שהצהיר שנתניהו מעולם לא התכוון ללכת עם רע"מ, שיקר לציבור בבוטות. במחשכים הוא חושב ואומר ההפך.

בכלל, ספק רק אם קואליציה של סמוטריץ', החרדים והליכוד, שפועלים למען משפחת נתניהו, תצליח לשרוד. אבל בכל מקרה היא תהיה בלתי מאוזנת ותחולל נזקים לאומיים קשים.

הצבעה ערכית אחת

לבדה בין המחנות ניצבת איילת שקד, כפי שתועדה סימבולית השבוע, בתמונה המפורסמת. מהותית, שקד והמפלגה שלה מובילים קו טהור של אידיאולוגיה לאומית־ציונית־יהודית, מה שמכונה "ימנית". שקד גם מציגה קבלות ביצועיות. מי כמוה חייבת להתייצב בטבור קואליציית הימין. אבל שקד, שותפיה ותומכיה לא שייכים לגוש הפוליטי המכונה ימין, שהוא בפועל גוש נתניהו. גוש שבו אפילו השחקנים האותנטיים של הימין רתומים לשירות האינטרסים של משפחת נתניהו.

רק אם "הבית היהודי" תצלח ותהיה חלק קריטי בקואליציה הזו, ניתן יהיה לשמור על ערכי הימין, אבל גם על המוסר והממלכה. ללא איילת שקד בקואליציה המכונה ימין, עדיף סיבוב בחירות נוסף. בסוף נתניהו יפרוש, ייכנע לתיק 1000 שסוגר עליו, והדרך להבראת מחנה הימין תיפתח.

בשורה התחתונה, כל עוד איילת שקד רצה, יש סיבה ללכת לקלפי. ללא הקו הייחודי שלה, במפה הנוכחית, עדיף לשבת בבית. וכאשר "הבית היהודי" על הפרק, אסור להסתבך בחישובים מסרסים, יש להקשיב רק למצפון. לפי הסקרים, חצי מתומכי שקד חוששים להצביע לה בגלל אחוז החסימה, ולכן אם אלו יפסיקו להיטרד בתחכומי יתר, הם יכניסו אותה לכנסת ויספקו לכולנו קרן של אופטימיות.