דאגה בישראל ביתנו: הבייס של ליברמן עלול להתפזר

הרבה חרדות וחששות מלווים כל פוליטיקאי בתקופת מסע בחירות. הרבה אסטרטגיות, אפשרויות ותרחישי אימה פוליטיים מדירים שינה מעיניו של ראש מפלגה ששקוע ראשו ורובו בתוך קמפיין. אך יש מילה אחת שמעוררת באופן אוטומטי בגבו של הפוליטיקאי המתמודד צמרמורת וגורמת לו ביעותים בזמן השינה, כמו גם בזמן הערות, ומרחפת מעליו כענן שחור. המילה הזו היא "פריך", או "פריכות", על הטיותיה השונות.

מי שמתעורר בימים אלו מכוסה זיעה קרה מעוד חלום בלהות על פריכות, הוא שר האוצר ויו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן. בגובה פני הסקרים נראה ליברמן יציב ועם מרווח נשימה עקבי מעל אחוז החסימה, אך מתחת לקו המים כבר מזהים ליברמן, יריביו ושותפיו הפוליטיים שמשהו בבייס הליברמני הפך נזיל יותר, מסוכן יותר ומאוד־מאוד פריך. 

זו המלחמה, טמבל

זה לא היה אמור לקרות לליברמן. מבחינתו הכל היה גן עדן. בשלב הזה בקמפיין היה אמור שר האוצר לישון שנת ישרים בביתו שבנוקדים, כשמעמדו כלשון מאזניים מובטח. העיניים המודאגות בגוש השמאל פזלו בחשש לכיוון מרצ, ואולי מפלגת העבודה. פתאום מתברר שהמועמד לצניחה אל מתחת אחוז החסימה עשוי להיות דווקא ליברמן.

מאז טרפד את הקמת הממשלה בסבב א' ועבר לגוש אנטי־נתניהו, עמל ליברמן קשה להקים מבנה פוליטי יציב. הוא החליף את שנאת הערבים בשנאת חרדים. מ"אין נאמנות אין אזרחות" ו"רק ליברמן מבין ערבית", עברו בישראל ביתנו לציד חרדים ולסרטוני שנאה נגד האויב החרדי החדש, שסייעו למפלגה לגייס מצביעים חדשים ולליברמן עצמו לזכות במעמד תקשורתי משודרג. בעבר הוצג כדיקטטור שתומכיו זועקים "הייל ליברמן", כיום הוא מוצג כחתלתול מגרגר בתגובה לליטוף התקשורתי באולפנים. ואז הגיעה המלחמה באוקראינה.

מאז פלישת פוטין לטריטוריה של זלנסקי, מתבטא ליברמן בעמימות ובלשון סלחנית כלפי פוטין. הוא בוודאי לא מאמץ את הטון התקיף שמאפיין את הגינויים של לפיד. כשמדובר במנהיג מפלגה הפונה לציבור דוברי הרוסית, לעמימות הזו יש משקל, ונראה שליברמן מנסה ללכת בין הטיפות ולהרחיק את עצמו מהמלחמה. אלא שקהל דוברי הרוסית ויוצאי בריה"מ התומך בישראל ביתנו אינו הטרוגני. הוא מכיל עולים מרוסיה ומאוקראינה, ולאלו מטבע הדברים סנטימנט מובהק, ואולי שונה, בנוגע לעימות בארצות מוצאם, והם מצפים לעמדה.

ליברמן פיתח את היכולת להתחבר לסנטימנט של אחינו ממדינות בריה"מ לשעבר, לפרוט גם על הרגש הלאומי שקיים בקהילה הזו וגם על התסכול מהתנהלות הממסד הדתי בחברה שנחשבת רחוקה מהדת, ולעיתים גם סולדת ממנה. כעת הוא כלוא באירוע שלא בשליטתו, טורי שריון בחבל דונבאס ומשחתות בים השחור הפכו בלי התרעה מוקדמת למה שעשוי לקבוע את גורלו הפוליטי - במקום פתיחת חנויות בשבת באשדוד או העברת כספים לבית מדרש בבית"ר עילית.

במערכת הפוליטית וגם בישראל ביתנו כבר מזהים בסקרים נטישה של עולי בריה"מ לשעבר לעבר הליכוד ויש עתיד. ליברמן נכנס למגננה, ובמקום לנסות להגדיל את כוחו - הוא מנהל מאבק לשמר את הקיים ולמגר את הפריכות.

וזו גם הכלכלה, טיפשון

צרה נוספת נחתה השבוע על ליברמן, לא מהתחום הגיאו־פוליטי אלא דווקא מהשדה הסוציו־פוליטי המקומי, עם הודעתו של אלי אבידר, אקס חבר של כבוד בישראל ביתנו, כי הקים את מפלגת "ישראל חופשית".

ליברמן לא היה זקוק להקמת המפלגה החדשה כדי לתעב את אבידר, שביצע את החטא האולטימטיבי כשלא ביטל את עצמו וסר למרותו הטוטאלית של יו"ר ישראל ביתנו. כל עוד ניתב את המרץ, הזעם והמרדנות בהפגנות בלפור - הוא היה בעיה, אם כי כבר אז החל לעורר חשד. הוא לא רק פעלתן וקולני מדי, הוא לא רק מתבלט מדי, הוא גם לא לגמרי פשוט לשליטה. יש לו אישיות עצמאית מדי בשביל מפלגות המנהיג האוטוריטריות שהשתלטו על הפוליטיקה הישראלית, ועל אחת כמה וכמה ביחס למפלגה מהסוג שליברמן מחזיק באגרוף קפוץ. כעת לחשדנות ולטינה של ליברמן כלפי אלי אבידר, הבולט והחופשי מדי, מתווסף גם החשש ש"ישראל חופשית" תהיה הזרז להתרסקותו של ליברמן אל מתחת לאחוז החסימה.

אבידר גייס לטובתו כמות המוערכת בעשרות אלפי מצביעים. בליל של מפגיני בלפור, הדגלים השחורים וקריים מיניסטר מעורבבים עם מתנגדי חיסונים ותיאורטיקנים בעלי תזות על היד שנענעה את עריסת מגיפת הקורונה. באחת הסצנות התמוהות ביותר שניפקה ממשלת השינוי, הסכים אבידר להתחסן טרם מינויו לשר לענייני כלום ושום דבר, זאת לאחר שטען בלהט נגד חיסוני הקורונה שהיו לשיטתו עוד מזימה של נתניהו. בשטח נשכחה הכניעה והושטת הזרוע למזרק מצד אבידר, וגם אם מפלגתו אינה קרובה לאחוז החסימה - שני המנדטים שכן תומכים בה הם דרמטיים ונגזלו מגוש השמאל, בייחוד מישראל ביתנו.

ואל שתי המגמות האלה נמזגת המציאות הכלכלית הקשה. תומכי הממשלה מפזרים מעל ראשינו פלאיירים עם הישגיה הכלכליים: מצמצום הגירעון ועד הירידה בשיעורי האבטלה. זה לא עושה רושם על הישראלים שהכסף שלהם קונה הרבה פחות במכולת ובחנות הירקות, ושביקור באחת מרשתות השיווק מסתיים עבורם בהלם. הממשלה הזו, כמדיניות, הפקירה את הקרון האחרון ברכבת לגורלו. המציאות הזו לא צריכה לחלחל לציבור כמו דף מסרים, כי הוא חי אותה יום־יום, בלי כוס יין שאבלי ביד.

כך מצא עצמו ליברמן בצבת בין פוטין לבין אלי אבידר, והוא חייב להגיב. וככל שהוא פריך יותר, כך גוברת השאיפה שלו לשדר מסר עוצמתי יותר. זו הסיבה להצהרות האחרונות של שר האוצר כי הוא רואה בעצמו מועמד לגיטימי וראוי לראשות הממשלה; משרה שהודות לבנט, דרישות התפקיד שלה צומצמו למעבר אחוז החסימה.

אולי אם נצרוב את הדימוי שלי כראש ממשלה, מה שהיה פלדה אתמול והפך לפריך, יהפוך שוב מחר לפלדה. מוקדם להספיד את ליברמן, שהוכיח יכולת להמציא את עצמו מחדש באמצעות העברה ממגזר למגזר של השנאה והשטנה. ובכל זאת, אנחנו חוזים כעת בליברמן חדש - קרוב יותר לאחוז החסימה מאשר למשרד ראש הממשלה.