אם חשבתם שהמחלוקת על חוק הגיוס או על לימודי הליבה היא עוד סבב פוליטי חולף, דוח ממחקר חדש ומקיף של המכון הישראלי לדמוקרטיה מבהיר כי מדובר בשאלת קיומה של ישראל כמדינה מערבית ומתפקדת, והממצאים חד־משמעיים: ללא שינוי עומק בהתנהלות החברה החרדית, ישראל צועדת לעבר משבר ביטחוני וכלכלי חסר תקדים - לא בעתיד הרחוק, אלא כבר בדור הבא.
"תקציב תמורת השתמטות": סרטון ה-AI של איזנקוט נגד החרדים // מתוך X
ההיבט המשמעותי ביותר נוגע לביטחון המדינה ולעתיד צה"ל. לפי נתוני הדוח, חלקם של החרדים בגיל גיוס (18) הוא כיום 23.5% מהאוכלוסייה, אך קצב הגידול המהיר צפוי להזניק את הנתון הזה דרמטית: בשנת 2030 הם יהוו 25%, ב־2040 יגדלו ל־33%, וב־2050 יהוו החרדים 40% מכלל המועמדים לשירות ביטחון (מלש"בים).
אל מול התחזיות הדמוגרפיות הקודרות, בתוך הציבור החרדי פנימה מתקיים מודל שונה בתכלית, המבקש להוכיח כי הזהות החרדית אינה חייבת לבוא על חשבון החוסן הכלכלי של המדינה. פנחס וייס, עובד סוציאלי קליני ומנהל מרכז "מבטח" בירושלים, אומר כי הפתרון אינו דורש כפייה חיצונית או חוקי גיוס דרקוניים, אלא צומח מתוך הבנה פנימית עמוקה כי מדינת ישראל אינה יכולה להישען עוד רק על הציבור החילוני והדתי־לאומי, והציבור החרדי חייב להיכנס תחת האלונקה הן בביטחון והן בכלכלה כחלק מתפיסת עולם של השתלבות ולא של בדלנות.
השינוי בחסידות אינו בגדר מרד, אלא מהלך מנהיגותי סדור המובל ישירות על ידי האדמו"ר מקרלין. וייס מתאר מדיניות ברורה של מיון וניתוב: בעוד שמי שמוגדר כ"שבט יששכר" ומתאים לכך נדרש לשבת וללמוד ברצינות תהומית, הרי שמי שאינו מוצא את מקומו בבית המדרש מקבל הוראה חד משמעית לצאת ולהתפרנס בכבוד. בחסידות אף מונה גורם ייעודי שתפקידו לקדם תוכניות שילוב של אברכים בצבא ובשוק העבודה.המדיניות הזו מתורגמת למספרים בשטח, המערערים את הסטריאוטיפ המקובל על גברים חרדים.
וייס מעיד כי מעל 50% מבני המחזור שלו בחסידות שירתו בצבא והמשיכו ללימודים אקדמיים. בשנה האחרונה, מאות אברכים מהקהילה התגייסו ליחידות איכותיות במודיעין, במשטרה ובחיל האוויר. כל זאת נעשה "מתחת לרדאר", ללא צורך בחוק גיוס, כשהמוטיבציה המרכזית היא אחריות קהילתית ולאומית, לצד שמירה מלאה על אורח החיים החרדי.
ד"ר גלעד מלאך, מעורכי המחקר: "אם נמשיך לאפשר קיום 'מובלעת' חרדית שלא שותפה בנטל הביטחוני והכלכלי, ישראל של 2050 תהיה מדינה חלשה, ענייה ומסוכסכת"
המשקל החרדי מכריע
שוחחנו גם עם יעקב פרבר מאתר החדשות החרדי "בחדרי חרדים", שהסביר למה הלחץ מוגזם. "גם כשהייתי ילד לפני 35 שנה פרסמו את אותם דברים. בסוף צריך לזכור שככל שהכביש מתרחב גם השוליים מתרחבים. יש הרבה נשירה בחברה החרדית, לאו דווקא חוזרים בשאלה, אלא שרבים הופכים לקצת יותר מודרניי. זו הסיבה שאנו רואים את המפלגות החרדיות פחות או יותר עם אותו מספר מנדטים כבר 30 או 40 שנה.
"ברור שהאוכלוסייה החרדית תגדל. אבל עם זאת גם נראה יותר ויותר יוצאים מה'גטו החרדי': לצבא, לאקדמיה גם לתקשורת. ככל שמנסים לסגור את החרדים יותר הם ינסו יותר לצאת החוצה. החרדים לא יהיו רוב במדינה".
ד"ר גלעד מלאך, עמית מחקר בתוכנית חרדים במכון הישראלי לדמוקרטיה ואחד מעורכי המחקר (לצד איתמר יקיר ורועי קנת פורטל), מסביר בשיחה עם "ישראל היום" כי הדרמה גדולה אף יותר מהנראה לעין. "האוכלוסייה הערבית לא מיועדת לגיוס, ולכן כשאנחנו מסתכלים על פוטנציאל הגיוס היהודי, המשקל החרדי הופך מכריע", אומר מלאך.
קיפאון או התכנסות
המשמעות המעשית של הנתון הזה היא קריסה של מודל "צבא העם" כפי שהכרנו אותו. ב"תרחיש קיפאון", שבו החרדים ממשיכים לא להתגייס, רק כ־45% מהגברים היהודים בני ה־18 בישראל יתגייסו לצה"ל.
ההשלכות על המשרתים יהיו הרסניות: כדי לעמוד בצורכי הביטחון, תידרש המדינה להאריך את שירות הסדיר והמילואים באופן ניכר. מנגד, לפי הדוח, שירות סדיר של חרדים בהיקף דומה לזה של האוכלוסייה היהודית הלא־חרדית יוכל לקצר בשנת 2050 את השירות הסדיר ב־11 חודשים ולחסוך למשק הון עתק.
עיתונאי חרדי: "ברור שהאוכלוסייה החרדית תגדל. אבל עם זאת גם נראה יותר ויותר יוצאים מה'גטו החרדי': לצבא, לאקדמיה גם לתקשורת. ככל שיסגרו את החרדים הם ינסו לצאת החוצה"
החוקרים אף ניתחו מה יקרה לכלכלת ישראל בשני תרחישים מרכזיים: "מצב קיפאון", שבו החרדים שומרים על דפוסי התעסוקה וההשכלה הנוכחיים בעוד חלקם באוכלוסייה גדל, ו"התכנסות", שבה הם מאמצים דפוסים דומים לאלו של יהודים לא חרדים.
הפער בין התרחישים בלתי נתפס: בזה הראשון התוצר לנפש של ישראל ב־2050 יהיה נמוך בכ־10% לעומת הפוטנציאל שלו. במונחים של היום, מדובר באובדן תוצר של כ־160 מיליארד שקלים בשנה. "זה לא רק מספר מקרו־כלכלי, הוא יורגש בכיס של כל אזרח", מחדד ד"ר מלאך.
הדמוגרפיה לא תסתדר
לפי מסקנות הדוח, ההמלצות כוללות התניית תקציבים - הפסקת מימון מוסדות חינוך שלא מלמדים לימודי ליבה ומוסדות תורניים שלא מעודדים גיוס; סנקציות אישיות - וכמו כן שלילת הנחות בארנונה, מעונות יום ודיור למי שלא ממצה כושר השתכרות או משתמט משירות; ושינוי תמריצים - החזרת התמריצים הכלכליים ליציאה לעבודה, בדומה לקיצוץ הקצבאות ב־2003.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו