העלייה המדאיגה במספר התאונות הקטלניות בישראל בשנים האחרונות ידועה, וגורמים רבים עוסקים בה באינטנסיביות. אולם קיימת נקודה אחת פחות מוכרת בנושא שיש לה גם תרומה לכמות תאונות הדרכים בארץ בעיקר בשנתיים האחרונות.
הרוג ושני פצועים קשה בתאונת דרכים בכביש 70// דוברות מבצעי מד"א
מדובר בהשפעה הנרחבת של מלחמת חרבות ברזל וכן המתח הכללי השורר בארץ. בהקשר זה קיימים נתונים מדאיגים מאוד החושפים כי נהגים עם הפרעות קשב וריכוז נפגעים קשות מהמצב בארץ בכל הקשור לרמת הנהיגה שלהם. מדובר בסיכון שמתווסף לנתונים ולפיהם נהגים הסובלים מבעיות קשב וריכוז (ADHD), בעיקר הצעירים שבהם, מצויים בסיכון של עד פי 4 להיות מעורבים בתאונות דרכים בשגרה עוד לפני המתח הכללי בארץ.
קבוצת הסיכון: נהגים צעירים עם ADHD
עיקר הסיכון לתאונות קשור לנהגים צעירים עם ADHD. אלו נמצאים ברמת הסיכון הגבוהה (פי 2– 4) להיות מעורבים בתאונת דרכים בהשוואה לבני גילם, ללא ההפרעה. הם גם מצויים בסיכון של פי 4 להיות אשמים בתאונה בה הם מעורבים. בנוסף לכך שיעור התאונות החוזרות, תאונות הלילה ותאונות חמורות גבוה יותר בקרב נהגים עם ADHD.
ד"ר גבי וינשטיין, מומחה לנוירולוגיה ויו"ר החברה להפרעת קשב בהסתדרות הרפואית בישראל, מסביר: ""יש קשר סביר ומשמעותי, גם אם עדיין לא תמיד מתועד במספר אחד 'רשמי', בין הטראומה הקולקטיבית שחווינו בשנתיים האחרונות לבין עלייה בסיכון לתאונות דרכים, במיוחד בקרב נהגים עם הפרעת קשב (ADHD). הקשר הזה מובן היטב מבחינה נוירולוגית, פסיכולוגית והתנהגותית. טראומה ו-ADHD פוגעות באותן מערכות מוחיות.
"גם טראומה מתמשכת (stress כרוני, חרדה, חשיפה לאירועים מאיימים) וגם ADHD משפיעות על האזורים בקליפת המוח שאחראים על קשב מתמשך. ההשפעה הכפולה הזו מייצרת, עיכוב תגובה בתחום קבלת החלטות, וכן גם בתחומי זיהוי איום ותגובה רגשית. כלומר כאשר יש ADHD + טראומה, מתקבלת פגיעה כפולה: פחות בקרה, יותר תגובתיות, יותר 'נהיגה על אוטומט'. בנהיגה זה מתרגם לאיחור בזיהוי סכנה, תגובה אימפולסיבית, קושי לשמור על רצף תשומת לב".
ד"ר וינשטיין הוסיף כי המלחמה והמציאות המתוחה בארץ משפיעים גם על אנשים שמאוזנים בתחומי הקשב והריכוז. לדבריו ה"טראומה מחריפה תסמיני ADHD גם אצל מי שהיה 'מאוזן'. אנחנו רואים בשנתיים האחרונות החמרה בקשב, יותר עייפות מנטלית. יותר טעויות יומיומיות, ירידה ביכולת ויסות רגשי. הבעיה היא שבכביש אין סיכון קטן. כמו כן חשוב להבין כי הביטויים שנגרמים עקב טראומה מתמשכת כפי שיש בארץ, הם דיס-אסוציאציה ו'היעלמות רגעית' בזמן נהיגה.
"במקרה של דיס-אסוציאציה קלה, מרגיש הנהג כי "נסעתי אך אני לא זוכר 2-3 דקות אחרונות”. בנקודה זו חשוב לציין כי ב-ADHD זה קורה גם בלי טראומה אבל טראומה מגבירה משמעותית את התופעה. התוצאה היא החמצת רמזור, סטייה מנתיב, תגובה מאוחרת לבלימה וכו'".
ד"ר וינשטיין הסביר עוד מה קורה במוח של כולנו וכל שכן במוחו של נהג עם הפרעות קשב וריכוז. לדבריו אצל נהג עם בעיית קשב וריכוז ישנו "עומס קוגניטיבי". הכוונה לכך שבנהיגה המוח כבר “מלא” מעצם הנהיגה כשהוא גם עמוס בעוד פונקציות כמו ניווט, טלפון, עומס תנועה וחוסר שקט רגשי. כאן יש תוספת קושי לכל הנהגים וכל שכן לבעלי ADHD.
הסיבה לכך היא שטראומה תופסת "רוחב פס” מוחי: דאגה, מחשבות חודרניות, דריכות יתר. אצל אדם עם ADHD, שמראש עובד עם פחות רזרבה קוגניטיבית - זה דוחף מעבר לסף הבטיחות. לכן יש עלייה גדולה מאוד בשינויים בהתנהגות: יותר אימפולסיביות ופחות זהירות במצבי טראומה: יש יותר “חיפוש שליטה” ופחות סבלנות.
-כיצד להבנתך ניתן להתמודד עם הבעיה המסוכנת הזו ולהקטין אותה?"
עיקר ההתמודדות הינה תרופתית. תרופות ממריצות להפרעת קשב משפרות את יכולת הריכוז והשליטה העצמית. בהקשר לכך מחקרים מצביעים על ירידה בשיעור תאונות בקרב נהגים המטופלים. מעבר לכך מומלץ גם טיפול התנהגותי-קוגניטיבי.
"טיפול זה מסייע בהקניית הרגלי נהיגה בטוחים, שליטה באימפולסיביות ושיפור יכולת הריכוז. חשוב לציין בהקשר לשתי האופציות האלו כי שילוב טיפולים: טיפול תרופתי לצד הדרכה התנהגותית נמצא כיעיל ביותר בהפחתת הסיכון לתאונות".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו