האם אחרי ארבע מערכות בחירות, שסע עצום שנפער בחברה הישראלית, סקרי עומק שמצביעים על אובדן אמון של הציבור במערכות אכיפת החוק בישראל, טענות על הפיכה משפטית-שלטונית, מאות מיליוני שקלים שהושקעו בגופי חקירה ומשפט שמגויסים למערכה אחת - האם אחרי כל זה, יכול להיות שהסאגה תסתיים באבחת חתימה אחת, הודיה אחת, וויכוח על קלון?
בעת כתיבת שורות אלה, טרם יצאה הודעה רשמית ואולי גם טרם התקבלה החלטה עקרונית, אולם עצם הדיון לגבי הסדר טיעון, עצם קיומו של משא ומתן על תנאיו - מחייב כל אזרח בישראל לשאול אם המדינה יכולה להרשות לעצמה להניח את האירוע הפוליטי-משפטי-תקשורתי הגדול בתולדותיה, עם כל הדם הרע שהוא הותיר אחריו, כשכל השאלות נותרות פתוחות, ולהמשיך הלאה כאילו כלום? התשובה היא לא. לא באל"ף רבתי.
בנימין נתניהו מצוי בשיאו של תהליך זה כפוליטיקאי וכמנהיג - אבל גם כאדם פרטי. הוא רשאי, ואולי אף צריך, לנהל את הגנתו ככל שהוא ויועציו המשפטיים מבינים. זו המשמעות הבסיסית ביותר של חוק וצדק.
אולם אל מול האדם הפרטי עומד הסדר הטיעון בפני מוסד היועץ המשפטי לממשלה והפרקליטות כולה. שום הסדר, כולל אחד שייטיב עם נתניהו מעבר למה שיריביו הפוליטיים היו רוצים, לא יפתור את התחלואים שאליהם נחשפו אזרחי ישראל מרגע שפורסמו החשדות, דרך תקופת החקירות, פתיחת המשפט והעדויות שנשמעו עד כה.
כי להסדר טיעון יש שני צדדים - והסדר הטיעון המסתמן עם בנימין נתניהו יחלץ גם את היומע"ש מנדלבליט ממשפטו שלו, משפט הציבור. הייתה זו נשיאת העליון לשעבר מרים נאור שקבעה כי משפט נתניהו הוא גם משפטו של מנדלבליט - ומתוקף כך, גם עסקת טיעון היא עסקתו של היועץ.
הדלפות ותדרוכים בתקשורת - כאילו הזמן דוחק, שעון החול הולך ואוזל, ועסקת טיעון מוטב שתיחתם בימים הקרובים בטרם מנדלבליט מסיים את תפקידו - חוטאים לאמת. הפרקליטות נמצאת בעיצומו של הליך פלילי ללא קשר לזהות השחקנים, וההליך הזה יימשך גם כשהיועץ הנוכחי יסיים את תפקידו. הסדר טיעון, אם יידרש, יכול להתגבש ולהיחתם גם תחת היועמ"ש הבא - כולל מחיקת תיק 2000 וסעיף השוחד בתיק 4000.
הלחץ שבו נמצאים בכירי המערכת להגיע להסדר טיעון מדגיש לא רק את המצוקה שלהם, אלא גם ובעיקר את העניין הציבורי: האינטרס הציבורי, החיוני והקריטי, הוא להמשיך ולברר עד תום את הנושאים והסוגיות שעלו ונחשפו במהלך החקירה והמשפט. מה שייסגר באופן פרטי ואישי מול נתניהו, יצטרך להיפתח באופן לאומי וממלכתי מול הציבור ומול ההיסטוריה. והדרך לכך היא אחת: הקמת ועדת חקירה שתהיה מגובה בגורמים בלתי משוחדים שאינם מקורבים, מזוהים או תלויים במערכת המשפט בגלגולה העכשווי - כלומר שופטים לשעבר, אנשי מקצוע ותיקים ואנשי אקדמיה מובילים - שייתנו מענה לשאלה שתמשיך לשסע ולפלג את החברה: האם המערכת המשפטית בישראל פעלה בדרכים מפוקפקות, אולי אף לא חוקיות, וחוללה מתוך מוטיבציה גלויה או סמויה מהפך פוליטי בישראל?
הסדר טיעון בשלב הזה הוא לא באמת "התפשרות" או "מזעור סיכונים" לשני הצדדים, זו מניפולציה שצריך להפריך בכל פעם שמישהו מעלה אותה בוויכוח הציבורי. המהלך האסטרטגי הגדול כבר הושג: למרות הפופולריות העצומה שלו, שגם בסקרים השבוע נותרת יציבה, נתניהו הפסיד את השלטון בצל החקירות והמשפט. הזזת נתניהו הייתה בשלב מסוים תכלית מובילה של מערכת המשפט, או לכל הפחות תרחיש מועדף ומיוחל; היועמ"ש הודה בכך באופן מובהק.
הסדר טיעון פירושו להשאיר את סימן השאלה הזה מרחף באוויר, משום שרבים מאזרחי ישראל יישאו אותו עימם כפצע פתוח. הדבר העמוק ביותר שדמוקרטיה מעניקה לאזרחים, היכולת להשפיע על עתידם ולבחור את נציגיהם ואת ההנהגה שלהם, נלקח מהם. ההליך הדמוקרטי חולל. יש מישהו רציני שחושב שהסדר טיעון יגרום לרוחות להירגע? יש מישהו שפוי בדעתו שמאמין שהדבר הזה לא יותיר משקעים ויעמיק עוד יותר את משבר האמון בדמוקרטיה?
אזרחי ישראל אינם ילדים קטנים. כן, הם מבינים יפה מאוד שהסדר טיעון הוא בעצם עסקה, שבה הצדדים מוותרים כדי להגיע לפשרה. אבל כאן מדובר במשפט הדגל ההיסטורי של הפרקליטות שמתרחש בלב ליבה של הדמוקרטיה. הדעת לא סובלת שדווקא בו אפשר יהיה לרדת מסעיף שוחד או למחוק תיק שלם מכתב האישום; הדעת לא סובלת שדווקא לגביו יעברו לסדר היום על מה שנחשף לגבי שיטות החקירה וההסכמים עם עדי החקירה. מה קרה ל"חקר האמת"? האם רק לצד אחד מותר לדעת אותה?
המהלך הדורסני והכוחני, תוך ויתור על עקרונות רבים שהם לכאורה לחם חוקה של מערכת אכיפת החוק בישראל, מוביל בסוף להודיה באישומים זניחים אל מול החשדות הכבדים והסעיפים החמורים. והדבר מוביל למסקנה אחת: בתנאים האלה, הודאת הנאשם לא יכולה להיתפס כהודיה לשעתה. גם את זה יודעים בכירי המערכת.
אם החברה הישראלית חפצת חיים, הרי שעניינו האישי של נתניהו צריך להסתיים אצלו - אבל עניינו הציבורי של משפט נתניהו מוכרח להיבדק. וזו צריכה להיות משימתה הגדולה של האופוזיציה כעת: להביט בעיני הציבור ולהתחייב שלא לעבור על כך לסדר היום. שתוקם ועדת חקירה, שכל הכלים הפרלמנטריים והציבוריים העומדים לרשותם יגויסו למטרה הזו.
אי אפשר להפריז בערכה המוסרי ובחשיבותה ההיסטורית של המשימה. זו לא מחווה לנתניהו וגם לא ל"ביביסטים". אם כבר, הם עושים את זה למען הדור הבא של הנהגת הימין הלאומי בישראל. ובטווח הקרוב יותר, זה הדבר היחידי שיזיז רפורמות במערכת המשפט, והכי חשוב - יאפשר לדמוקרטיה הישראלית להחלים מהטראומה שהיא חוותה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו