"אינה יוצאת מהבית וזקוקה לשיקום מקיף", כך תיארה אישה בת 67 את מצבה לאחר שסייעת בגן ילדים תקפה אותה באוטובוס, משכה אותה בשערה והשליכה אותה החוצה עד שנפלה לרצפה.
האירוע החמור, שהחל בוויכוח פשוט באוטובוס בבת ים, הסתיים לאחרונה כאשר בית המשפט השלום בתל אביב דחה את בקשת התוקפת לבטל הרשעתה בפלילים וגזר עליה 3 חודשי עבודות שירות ו-2,000 שקלים פיצוי למתלוננת.
על פי כתב האישום, האירוע התרחש בשעות הערב באוטובוס קו 142 ברחוב שדרות יוספטל בבת ים. במהלך הנסיעה נוצרה מריבה בין המתלוננת לנאשמת. בזמן הוויכוח התקרבה המתלוננת לנאשמת ובעטה ברגלה, אך תגובתה של הנאשמת הייתה קיצונית כאשר הנאשמת משכה את המתלוננת בשערה, הכתה אותה והדפה אותה מהאוטובוס עד שזו נפלה לרצפה.
ירק עליו, הפיל אותו ונשך אותו: נהג בן 71 הותקף באלימות ברמת גן | דוברות המשטרה
כתוצאה מהתקיפה נגרמו למתלוננת פציעות קשות: חתך במצח, חבלות סביב העין, הראש, באגן, בשתי הידיים וברגל. המתלוננת פונתה לבית החולים איכילוב, שם עברה בדיקות והתברר כי יש לה גם שברים בעצמות. בהצהרתה מסרה המתלוננת כי מצבה הנפשי והנוירולוגי החמיר מאז התקיפה ו"כיום אינה יוצאת מהבית וזקוקה לשיקום מקיף".
התובעת טענה כי "מעשיה של הנאשמת מגלמים אלימות קשה, חמורה ובריונית, וכי מדובר ברצף של מעשי אלימות קשים וחמורים, אחד אחרי השני, שגרמו לנזק משמעותי בפניה של המתלוננת". התביעה הדגישה שהמעשים בוצעו כלפי אישה מבוגרת בת 67, לעיני כל הנוסעים ברכב הציבורי. מנגד הסניגור ניסה להציג תמונה שונה של האירוע. ההגנה טענה כי המתלוננת היא שהחלה את הוויכוח והתקיפה, וכי הנאשמת פעלה מתוך הגנה עצמית. עורך הדין הציג תמונות של חבלות שנגרמו לנאשמת כתוצאה מהאירוע.
ההגנה ביקשה לבטל את הרשעתה של הנאשמת, בטענה שהיא עובדת כסייעת בגן ילדים ובהתאם לחוק הפיקוח על בתי ספר, הרשעה בפלילים עלולה להוביל לפיטוריה ממקום עבודתה. עורך הדין טען כי הנאשמת היא "המחזיקה את משפחתה על כתפיה". בדבריה האחרונים הביעה הנאשמת "מורת רוחה על כך שהמתלוננת תקפה אותה קודם לכן ושהתיק נגדה נסגר, בעוד שאותה העמידו לדין בשל כך שהגנה על ילד". היא טענה כי "ברגע שיהיה לה רישום פלילי לא תוכל לעבוד יותר".
השופטת עדי יעקובוביץ דחתה את הבקשה לבטל את ההרשעה. בהחלטתה הרחבה היא הסבירה כי ביטול הרשעה שמורה למקרים חריגים ויוצאי דופן, כאשר יש "חוסר פרופורציה קיצוני בין עוצמת הפגיעה מההרשעה בנאשם לבין התועלת לאינטרס הציבורי".
השופטת התייחסה במיוחד לטענת ההגנה בדבר איבוד מקום העבודה וקבעה כי "הנאשמת לא עמדה בנטל להוכיח כי הותרת הרשעתה בדין תגרום לפגיעה חמורה בשיקומה". היא הסבירה כי על פי חוק הפיקוח על בתי ספר, למנהל הכללי של משרד החינוך יש שיקול דעת בהחלטה על ביטול אישור להעסקה, ולא כל הרשעה מובילה באופן אוטומטי לפיטורים.
השופטת ציינה כי "חזקה כי המנהל הכללי ישקול את כל השיקולים הרלוונטיים, לפי שיקול דעתו המקצועי" ושהנאשמת אף המשיכה לעבוד כסייעת גן מאז הוגש כתב האישום ועד למועד המשפט.
בקביעת העונש התבססה השופטת על מדיניות הענישה המחמירה בעבירות אלימות. היא ציטטה את דברי בית המשפט העליון לפיהם "האלימות מכרסמת ביסודות חברתנו, ועלינו להשיב מלחמה כנגד אלו הנוטלים חירות לפעול באלימות כלפי הזולת".
השופטת שקלה לחומרה את האלימות שנקטה הנאשמת, את החבלות שנגרמו למתלוננת ואת העובדה שהתקיפה בוצעה ברכב ציבורי לעיני כל, ומנגד היעדר עבר פלילי של הנאשמת, הודאתה, חיסכון בזמן שיפוטי, והעובדה שלביצוע העבירה קדמה התגרות מצד המתלוננת.
לבסוף, גזרה על הנאשמת עונש של שלושה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות, מאסר בן ארבעה חודשים על תנאי למשך שלוש שנים, התחייבות עצמית בסך 2,500 שקל להימנע מעבירות אלימות ופיצוי למתלוננת בסך 2,000 שקל ב-10 תשלומים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו