העליון דחה ערעור של אח תאום על פרסום תמונה של אחיו עבריין המין

במקרה חריג שעוסק בפגיעה בפרטיות כתוצאה מזיהוי שגוי, דחה שופט בית המשפט העליון חאלד כבוב ערעור, שהגיש תאומו הזהה של מורשע בעבירות מין. התאום ביקש למנוע פרסום תמונה של אחיו מחשש שהוא יזוהה בתור מי שביצע את העבירות. בית המשפט קבע כי פרסום התמונה יותר בתנאי ששמו המלא של המורשע יופיע בגופן בולט ומודגש לצד התצלום.

תחילתו של המקרה בשנת 2019, כאשר בית המשפט המחוזי נעתר לבקשתו של האח, והורה על איסור פרסום התמונה כשהתיק עוד התנהל ובטרם ניתנה ההרשעה.

המצב השתנה לאחר שאחיו של המערער הורשע בעבירות. המדינה פנתה לבית המשפט וביקשה להסיר את איסור הפרסום, בטענה שההרשעה מהווה נסיבה חדשה המצדיקה פרסום התמונה לצורך הזהרת הציבור. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה והורה על ביטול איסור הפרסום, בתנאי שהתמונה תפורסם יחד עם שמו המלא של המורשע.

המערער ערער על החלטה זו לבית המשפט העליון, בטענה שמדובר במקרה חריג שבו מי שמבקש את איסור הפרסום אינו הנאשם עצמו, ולכן עקרון פומביות הדיון והחריגים המנויים בחוק בתי המשפט אינם חלים. לטענתו, בכך יוצר בית המשפט "נורמה משפטית חדשה" המאפשרת לפגוע בזכותו של אדם שאינו מעורב בהליך.

מנגד, טענה המדינה בין השאר כי קיים אינטרס ציבורי משמעותי בפרסום תמונתו של מי שהורשע בעבירת מין ומצוי במעצר בית בתנאים מקלים.

השופט כבוב הדגיש כי "המקרה הוא מקרה חריג", אך קבע כי גם במקרה כזה חולש הכלל שאין לפגוע בעקרון פומביות הדיון אלא בהוראת חוק מפורשת. הוא קבע כי "צירוף שמו של המשיב לתמונה, ימנע את זיהויו השגוי של המערער כמי שביצע את העבירות". השופט כבוב הדגיש את האינטרס הציבורי בפרסום: "קיים אינטרס ציבורי משמעותי בפרסום תמונתו של המשיב, בין היתר בשל הצורך להזהיר את הציבור מפני מי שהורשע בעבירת מין חמורה, נוכח המסוכנות הנשקפת מהמעשים". הוא ציין כי אינטרס זה גובר במיוחד מאחר שהמורשע משוחרר בתנאים מגבילים ואינו מורחק לחלוטין מן הציבור.

לסיום, פנה השופט ישירות למצוקת המערער: "מצוקתו של המערער במקרה החריג שלפניי לא נעלמה מעיני, וזו עולה בבירור מבקשתו". עם זאת הוא קבע כי "הוספת שמו של המשיב על גבי תמונתו, תצמצם באופן משמעותי את פוטנציאל הפגיעה במערער, עד כדי איונה".