יעילות או נגישות? דילמת הפיקוח על עבריין מין חירש

סוגיה משפטית מורכבת מעלה שאלות על יעילות מערכת הפיקוח על עברייני מין – האם המדינה מחויבת להבטיח מתורגמן לשפת הסימנים למפוקח חירש ואילם, בכל פגישה בין קצין פיקוח לבין מפוקח שאינו מסוגל לתקשר אחרת?

א׳, חירש ואילם, הורשע במעשה מגונה שביצע בקרובת משפחתו ונמצא תחת צו פיקוח למשך שנתיים. על פי הנהלים, מי שאמונה על הפיקוח היא יחידת צור – יחידה מיוחדת בשירות בתי הסוהר שהוקמה בעקבות חוק ההגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין משנת 2006. תפקידה: לעקוב אחר עברייני מין ששוחררו ממאסר או שקיבלו עונש על תנאי, למנוע מהם לבצע עבירות נוספות ולסייע בשיקום העבריין בחברה.

עבודת קצין הפיקוח משלבת פיקוח סמוי וגלוי, מעקבים ולעיתים גם שיחות עם המפוקח, שמטרתן להתרשם מהתנהגותו וממידת הסיכון הנשקפת ממנו ולסייע בשיקום העבריין, שהרי השיחות עם המפקח אמורות לזהות בעיות ולהפנות לטיפול בעת הצורך.

תחילה, הוחלט כי כל אינטראקציה עמו שדורשת שיחה – תיעשה אך ורק בנוכחות מתורגמן לשפת הסימנים. אולם לאחר שטענה המדינה כי לא ניתן להבטיח נוכחות מתורגמן קבוע בכל מפגש, משחלק מהמפגשים לא מתוכננים מראש אלא נועדו ״להפתיע״ את א׳ בשגרת חייו כדי למנוע עבירות נוספות, שונתה ההנחיה.

קצר בתקשורת

התוצאה מדגימה את הדילמה: כך למשל, באחד מביקורי הפתע הגיעו לביתו של א׳ שלושה מפקחים שלא ידעו שפת סימנים. הם לא הצליחו להסביר לו את מטרת הביקור והוא לא הצליח לענות לשאלותיהם או לתקשר עימם.

אף שא׳ ביצע עבירה חמורה, נוצרת דילמה מורכבת: האם פיקוח ללא תקשורת אפקטיבית משרת את האינטרס הציבורי?

א׳ טוען כי מניעת תקשורת בזמן אמת גוזלת ממנו את האפשרות להבין את המפקח לתקשר עמו ואף להתגונן כשצריך. חשוב לציין כי כאשר קצין הפיקוח סבור שהצו הופר, הוא רשאי להמליץ על מאסרו של המפוקח – החלטה שעלולה להתקבל על סמך תקשורת לקויה בלבד.

גם במפגשים שאינם מתוכננים עם א׳ מראש, טוען א׳ כי ניתן להבטיח מתורגמן שיגיע לפגישה על מנת שהיא תהיה אפקטיבית ויעילה.

טענות המדינה: יעילות מול נגישות

המדינה, מצידה, מציגה את הצד השני של הדילמה. עמדתה היא שיש להבטיח נגישות באמצעות מתורגמן לשפת הסימנים במפגשים המתואמים מראש עם א׳.

עם זאת, עבודת הפיקוח כוללת גם פעילות מבצעית שאינה מתוכננת מראש, ולא ניתן לצרף לה מתורגמן מראש כך שככל שנערך מפגש כתוצאה מפעילות זו, התקשורת נעשית באופן המיטבי האפשרי שעומד בפני המפקח – לרבות בכתב.

המדינה טוענת כי ככל שתחויב לצרף מתורגמן לכל אינטרקציה עם א׳ נטען זו תסכל את היעילות והאפקטיביות של הפיקוח ולמעשה תפגע בתכלית החוק, תוך נטילת סיכון בלתי סביר לפגיעה בציבור שכן לעיתים המפקח מבצע מעקבים ופעולות נוספות שהן חסויות ולעיתים לא צפויות, והחובה לצרף מתורגמן, יכולה להיות לא ישימה.

הסוגיה הזו ניצבת כעת במרכז ערר שהוגש לבית המשפט העליון – הליך שמתנהל בדלתיים סגורות.

"הרגע המשפיע ביותר על חירותו של אדם"

מטעם פרקליטות המדינה נמסר: “ההליך האמור מתנהל בדלתיים סגורות, ולכן לא נוכל להתייחס לגופו של מקרה. כמו כן עפ״י דין אין לפרסם פרטים הנוגעים לפיקוח על עברייני מין. עם זאת, נציין כי הפרטים שצוינו בפנייתך אינם מדויקים”.

עוה”ד פנינה כהן שנדר ונעמה לרנר מהסניגוריה הציבורית, שמייצגות את המערר, מסרו: "מדינת ישראל משקיעה משאבים רבים בהנגשה של כלל השירותים הציבוריים, ואף מחייבת הנגשת שירותים פרטיים כמו מסעדות, בתי מלון ומוזיאונים. מערכת המשפט אף היא מונגשת באופן מלא על כל שלביה.

"מקומם מאוד שדווקא ברגע המשפיע ביותר על חירותו של אדם – המפגש עם יחידת צור – מדינת ישראל נסוגה ומסרבת להנגיש את ההליך עבורו. דבר שיכול להביא לעיוות דין ואף למאסר שווא. קבלת עמדת המדינה על ידי בית המשפט עלולה להעמיד את מדינת ישראל בקו אחד עם מדינות עולם שלישי, ביחס להנגשה עבור אנשים עם מוגבלות בהליך הפלילי".

משירות בתי הסוהר נמסר: “בהתאם לחוק איננו יכולים להתייחס לפרטי אסיר כזה או אחר. יחד עם זאת, נדגיש כי צווי פיקוח על עברייני מין בקהילה ניתנים על ידי בית משפט, ויחידת ‘צור’ של שב״ס פועלת לאכיפתם. ככל וישנה טענה כלפי אסיר משוחרר – יש לפנות לרשויות האכיפה.”