"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

היום
שיתוף כתבה
"חכמים, היזהרו בדבריכם!": על פליטות פה שיפוטיות והשלכותיהן מרחיקות הלכת
האמירה "לאחר שנסיים עם חמאס נעבור לציונות הדתית" אינה יכולה להימחק, גם לא בתירוץ "הוצאה מהקשר" • בעידן של משבר אמון במערכת המשפט, כל מילה של שופט נבחנת תחת זכוכית מגדלת וקל וחומר כשמדובר בתיוג קבוצתי של ציבור שלם
"צדק צריך להיראות, לא רק להיעשות". אולם דיונים בבית המשפט (אילוסטרציה) | צילום: גדעון מרקוביץ'
פרשנות

"חכמים, היזהרו בדבריכם!": על פליטות פה שיפוטיות והשלכותיהן מרחיקות הלכת

האמירה "לאחר שנסיים עם חמאס נעבור לציונות הדתית" אינה יכולה להימחק, גם לא בתירוץ "הוצאה מהקשר" • בעידן של משבר אמון במערכת המשפט, כל מילה של שופט נבחנת תחת זכוכית מגדלת וקל וחומר כשמדובר בתיוג קבוצתי של ציבור שלם

אביעד הכהן
, עודכן
0

Your browser doesn’t support HTML5 audio

את אמירתו האומללה של סגן נשיא בית משפט השלום בבאר שבע "לאחר שנסיים עם חמאס נעבור לציונות הדתית" לא ניתן להשיב.

חז"ל, חכמינו זיכרונם לברכה, שהיו גם חכמים גם פיקחים בהוויות העולם, לא הסתפקו בפסוק שפסק החכם באדם בספר משלי, "מוות וחיים ביד הלשון", והוסיפו והמשילו דברים היוצאים מהפה לחץ שנורה מקשת ואין להשיבו עוד.

איני מכיר את השופט. ועם זאת, אין לי ספק ש"הדברים הוצאו מהקשרם", ולא מן הנמנע שכדבריו, גם "נבררו באופן מגמתי משיחות פרטיות ואינן משקפות את עמדותיו".

בין כוונה לתוצאה: משקל הדברים בפי שופט

ועם זאת, אפילו אם הדברים נאמרו רק ב"שיחה פרטית" והשופט "ממש לא התכוון אליהם" זה לא משנה. מימים קדמונים למדנו שמה שחשוב הוא לא רק מה נאמר, וכיצד נאמר, ובאיזה הקשר נאמר, אלא גם – ואולי לא פחות – מה עשויים השומעים להבין. שמירת הפה והלשון, והזהירות בכלל, יפות לכל אדם, ויפות שבעתיים לשופט היושב על כס המשפט.

מימים קדמונים למדנו שמה שחשוב הוא לא רק מה נאמר לא גם מה עשויים השומעים להבין. בית המשפט העליון (ארכיון), צילום: יונתן זינדל/ פלאש 90

אם כך חשובה הזהירות בכל מילה היוצאת מן הפה, קל וחומר כאשר הדובר הוא שופט. וקל וחומר בן בנו של קל וחומר בתקופה הנוכחית - לא רק ימים אלא חודשים ושנים - שבה הרשות השופטת נבחנת תחת זכוכית מגדלת, ומתמודדת עם מתקפה שיטתית ונבזית מצד גורמים המבקשים לערער את יציבותה ולכרסם באמינותה בעיני הציבור.

איני יודע אם זה מזג האוויר החם בדרום, אבל כבר לפני כחצי יובל שנים כָּשַל בלשונו נשיא בית משפט השלום בבאר שבע, כשהשווה את החרדים ל"כינים טפילות", לא פחות. הדבר עלה לו במחיר אי קידומו לבית המשפט המחוזי. גם אז, כמו היום, היה ברשות השופטת מי שמיהר לגונן על הדברים. אכן, לעתים – ואולי דרך כלל - "הגנה" מעין זו גרועה מהדברים המקוריים.

מוטב היה לכל הנוגעים בדבר – מהשופט עצמו ומעמיתיו - להביע הסתייגות רבתי, והתנצלות על כך שאפילו יש מישהו שמבין שהדברים אכן נאמרו, ובדרך שבה נאמרו – אין ולא היה להם שום מקום, לא בבית המשפט ולא חוצה לו. אפשר שאילו כך היה נעשה, הייתה הפרשה מסתיימת ומפנה את החדשות לנושאים חשובים לא פחות.

הנזק שבציפוף שורות

בנסיבות הקיימות, הררי התירוצים (לרבות קלישאת "הדברים הוצאו מהקשרם") רק מגבירים את הלהבות ומשדרים חוסר אמון וציפוף שורות לא ראוי.

תיוג קבוצתי תמיד חוטא בהכללה. כך שבעתיים כאשר הוא מתייחס למגזר שעשרות רבות מבניו נפלו חללים במלחמה האחרונה. אבל ברור, ולמען הסר ספק יודגש, שאפילו הדברים היו מתייחסים למגזר אחר, הם היו פסולים מעיקרם.

כיצד יחושו מתדיינים עתידיים בני מגזר הציונות הדתית כאשר יתבקש השופט להכריע בדינם? הציונות הדתית (אילוסטרציה), צילום: דודי וקנין

כיצד יחושו מתדיינים עתידיים בני מגזר הציונות הדתית כאשר יתבקש השופט להכריע בדינם? האם לא יחשבו, ובצדק, ש"המשחק מכור מראש"? כמו בעניינות אחרים גם בעניין זה, יש להקפיד הקפדה יתירה על עקרון היסוד עתיק היומין שלפיו "הצדק חייב לא להיעשות, אלא גם להיראות".

למרות ההספדים הרבים שנישאו עליו, והשחיקה הגדולה שחלה לגביו (בין השאר, בזכות "מכונת הרעל" שמשגרת אליה את חיציה ללא הפסק), סקרי דעת הקהל עדיין מלמדים שאמון הציבור במערכת המשפט גדול יותר מזה שלו זוכות רשויות מדינה אחרות.

כל אמרה אומללה כגון זה שפורסמה היום, מכרסמת באמון זה ופוגעת במערכת השפיטה פגיעה קטלנית. אפשר שטוב יעשה השופט אם לאחר שיתנצל על מה שהובן מדבריו, יצא לחופשה ולו לזמן מה, עד שוך הסערה והרגעת הרוחות.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...