מחקר אמפירי מקיף שנערך באוניברסיטת ת"א, קובע כי שופטי בתי המשפט לענייני משפחה נוהגים באקטיביזם שיפוטי, המתעלם מהחוק ומביא לפגיעה במשפחות חלשות ובילדים. לדברי החוקרות, פרופ' דפנה הקר ועו"ד אורית ג'קמן־לדאני, "שופטים לא רואים עצמם מחויבים לחוק ולכללים משפטיים, אלא פוסקים מתחושתם מה צודק וראוי".
במחקר מופו 4,915 פסקי דין של בתי המשפט לענייני משפחה, שעסקו בסכסוכי מזונות בין גרושים ובסכסוכי משמורת על הילדים, בעשור שבין 2009 ל־2019, ונותחו 538 החלטות מהותיות. "הממצאים חושפים אקטיביזם שיפוטי מלמטה (של ערכאות נמוכות, נ"ב), המתעלם מהדין הקיים עלי ספר ויוצר אי־בהירות והיעדר אחידות", כתבו החוקרות. בנוגע לסוגיית המשמורת על הילדים לאחר הגירושים, החוק קובע את "חזקת הגיל הרך", כך שהאם לרוב נושאת במשמורת. אך לפי ממצאי המחקר, "שופטי המשפחה הפכו את החוק לאות גוססת - אם לא מתה".
ירידה בשיעור המזונות
המחקר חושף לראשונה כי ב־42% מפסקי הדין נקבעה משמורת משותפת, וב־16% משמורת לאב. השופטת ורדה בן שחר הגדילה לעשות, וקבעה כי למרות קביעת המחוקק - משמורת אם עלולה לגרום "ניכור להורה האחר", עד כדי כך שנקבעה הורות משותפת לאב שהורשע באלימות כלפי אשתו.
החוקרות מצאו כי שופטים מכנים בפסק הדין את קביעתם כ"משמורת אם", אך בפועל קובעים ימי משמורת דומים, או שקובעים יותר ימים לאם ומגדירים זאת "משמורת משותפת". לדבריהן, "מדובר בכאוס מושגי שנוצר מסימון אותו הסדר במושגים משפטיים שונים, לרבות על ידי שופטים שונים באותו המחוז ובאותה השנה".
החוקרות מציגות בנוסף פסק דין של השופט ארז שני שאותו הן מכנות "ריקון של חזקת הגיל הרך תוך לוליינות השיפוטית, שלא לומר סתירה לוגית". החוקרות הוסיפו "לא רק זאת אלא שלעיתים בלבול המושגים הוא של אותו שופט בפסקי דין שונים".
השופטת שפרה גליק, למשל, קבעה משמורת של 8 ימים לאם ו־6 לאב והגדירה אותה "משותפת", ובפסק דין אחר קבעה מספר ימים זהה אך הגדירה זאת "משמורת אם" - אף שחלוקת הימים כמעט שווה. ממצאי המחקר חזרו על עצמם גם בסוגיית המזונות - החוקרות מצאו כי בעוד יוקר המחיה עלה בעשור האחרון בכ־14% - בכל שנה יש ירידה בשיעור המזונות הנפסקים לטובת האם, עד ל־15% בעשור האחרון.
החוקרות קובעות כי גם במקרים של משמורת אם יש "שחיקה", כלשונן, בחובה שמטיל החוק על האב לזון את ילדיו. כך, לדוגמה, השופט אסף זגורי כתב שניתן לצמצם מזונות כי "הכל בעיני המתבונן". זגורי אף ביטל מזונות לאם עבור ילד אוטיסט מכיוון שזו מקבלת קצבה מהמדינה.
עלייה של 300% בהגשת בקשות לשינוי דמי מזונות
ב-2017 ביהמ"ש העליון ניסה להסדיר את הסוגייה ויצר הלכה חדשה. אלא שזו הייתה מעומעמת מדי ודלה. בפועל, החוקרות כותבות, "הלכת העליון תרמה לכאוס השיפוטי". המחקר מגלה כי שופטי משפחה רבים יישמו את ההלכה "גם בנסיבות שונות מאלו שבגינן היא ניתנה" וכי שופטי המשפחה המשיכו להפחית במזונות תוך התעלמות וחריגה גם מההלכה החדשה של העליון.
לפי המחקר, העליון גרם לשופטים לקבל הכרעות סותרות, גם בביהמ"ש המחוזיים – חלקם אף קבעו כי אין בכלל הלכה חדשה. בעקבות ההלכה מצא המחקר עלייה של 300% בהגשת בקשות לשינוי דמי המזונות.
בסיכום ממצאיהן כותבות החוקרות, "עוצמת הכאוס היא כבר מעבר לגבול שמערכת משפט מתפקדת יכולה להרשות לעצמה, ומתקרבת בצורה מסוכנת ומסכנת למצב אנרכי שבו אין יותר "דיני" בדיני המשפחות. לכן, הגיעה העת למתן את האקטיביזם השיפוטי של שופטי המשפחה ולמזער את נזקיו העכשוויים, המשמעותיים והמצטברים".
עוד כתבו כי "המצב המשפטי שמתבהר מממצאי המחקר מעלה שאלות בסיסיות על קיומו של שלטון החוק והפיכת מערכת המשפט ל"מערכת שופטים". שופטי המשפחה האקטיביסטים רואים עצמם מחויבים פחות לציות לכללי המשפט הקיימים, ויותר כאחראים להגשים מדיניות מהותית ועקרונות-על ראויים.
כזה הוא גם "עקרון השוויון", אשר בפסיקות במזונות ילדים מהווה נימוק עיקרי שבגינו הם מוצאים לנכון שלא לפסוק מזונות על פי החוק הקיים, אלא להחיל דין אחר, המבוסס על תחושתם לגבי מה צודק ומה ראוי. האם פסיקות כאלה מתיישבות עם "טובת הילד"? האם יש בהן כדי לקדם שוויון מהותי בין ההורים? התשובה לשתי השאלות הללו שלילית".
החוקרות גם מותחות ביקורת חריפה על חברי הכנסת אשר מאז שנות החמישים אינם טורחים להסדיר את החוק למציאות המודרנית.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו