יום הניצחון של אזרבייג׳ן שחל מחר (שבת) הוא לא רק מועד לאומי - זהו יום של גאווה, חובה מוסרית וזיכרון היסטורי. יום שכל אזרח אזרבייג׳ני חיכה לו במשך שלושה עשורים - היום שבו קרבאך וכל השטחים שנתפסו בעקבות הכיבוש הארמני שנמשך כמעט 30 שנה - שוחררו ואפשרו לנו להשתקם ולשוב ולהתאחד כעם.
אבל הדרך לשם הייתה ארוכה וקשה. במשך שנים ארוכות אזרבייג׳ן עמדה לבדה, כמעט ללא תמיכת הקהילה הבינלאומית, שנמנעה מלנקוט עמדה ברורה או להפעיל לחץ ממשי על ארמניה לסגת מהשטחים הכבושים.
המנגנונים הבינלאומיים שהיו אמורים לסייע בפתרון הסכסוך לא הצליחו להביא לשינוי אמיתי, אלא רק להנציח את הסטטוס קוו - מצב שאזרבייג׳ן לא יכלה להשלים אתו.לאורך השנים העניקה אזרבייג׳ן הזדמנות אמיתית למשא ומתן. כפי שאמר הנשיא: “לא רצינו מלחמה - רצינו שלום".
אך הסבלנות שלנו לא יכלה להימשך לנצח. הכיבוש הארמני ארוך השנים בקרבאך גרם לאזרבייג׳ן לנזקים עצומים: אנושיים, חברתיים ותרבותיים. מיליון אזרחים הפכו לפליטים או לעקורים בתוך ארצם (idp’s) וכמעט כל היישובים בהם התגוררו נחרבו, מסגדים נהרסו, ובתי הקברות חוללו. קרוב ל-30 אלף אזרחים וחיילים נהרגו בשנים אלה. אזרחינו נפגעו מירי צלפים תדיר והחיים על גבול ארמניה ועל קו המגע לאורך שנות הכיבוש הפכו לבתי נסבלים.
ציפינו שהקהילה הבינלאומית תלחץ על ארמניה לסגת מהשטחים שכבשה. כשהתברר שהמאמצים הדיפלומטיים אינם מובילים לתוצאה, אזרבייג׳ן נאלצה לפעול בעצמה למען שחרור אדמותיה.
אבל הבנו היטב שמדינה לא יכולה להשיג את מטרותיה, במיוחד כשהיא סובלת מכיבוש, אם היא חלשה בכל מובן אפשרי. אזרבייג׳ן של היום שונה בתכלית מזו של ראשית שנות התשעים.
לאחר קריסת ברית המועצות המדינה חוותה קשיים עצומים. אולם תחת הנהגה נחושה ומדיניות עקבית הצליחה אזרבייג׳ן לבנות צבא מודרני, מוסדות שלטון יציבים וכלכלה דינמית. המדינה השקיעה בפיתוח שותפויות בינלאומיות במטרה ללמוד מהניסיון של מדינות חזקות בתחומי הבטחון, המדע והבריאות, בהן עם ישראל.
לאורך כל השנים עוצבה מטרה אחת מרכזית שסביבה התאחד העם כולו - שחרור האדמות והשבת מאות אלפי הפליטים לבתיהם. אחדות זו בין הממשלה, החברה והאזרחים היא שעמדה בבסיס ההצלחה להשיב את שלמותה הטריטוריאלית. מדובר בהישג ייחודי בהיסטוריה המודרנית ובשבירה של דוגמות גלובליות שהיו קיימות לגבי סכסוכים טריטוריאליים והוא ביטוי לתהליך עומק של בניית מדינה מודרנית בעלת בטחון עצמי וגאווה עצמית.
חמש שנים לאחר הניצחון, ניתן לראות את פירות ההישג: שלום דה־פקטו בשטח: אזרבייג'ן הסירה את המגבלות למעבר סחורות לארמניה, ופתיחת טיסה ישירה ראשונה מבאקו לירוואן – הם סמלים מוחשיים של נורמליזציה.
יוזמת השלום שאזרבייג׳ן הובילה לאחר מלחמת 2020 שהגיעה לשיאה בפסגה שכינס בוושינגטון הנשיא טראמפ בהשתתפות נשיא אזרבייג׳ן אילהם אלייב וראש הממשלה הארמני ניקול פשיניאן שחתמו על הסכם משותף, מוכיחה כי הדרך להשיג שלום עוברת רק דרך הפגנת עוצמה ומבלי לוותר על הכבוד הלאומי.
היו מעט חברים קרובים ושותפים שעמדו לצידנו בשנים קשות אלה, ישראל היא אחת מהן ואזרבייג'ן לא תשכח זאת לעולם. מתוך הערכה שהיא מקבלת משותפיה הבינלאומיים, אזרבייג׳ן הופכת לשחקן משמעותי בזירה האזורית והבינלאומית ולגשר של שיתוף פעולה, שלום ופיתוח אזורי.
היום, כשהמדינה מביטה קדימה, אזרבייג׳ן שואפת לא רק לשמור על הישגיה אלא גם לעשות שימוש אחראי במעמדה הייחודי באזור, כדי לתרום לשלום ולשגשוג בזירה הבינלאומית, ובכלל זה במזרח התיכון.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו