התקשורת הפרו-חמאסית אימצה נרטיב של שואה - גם במחיר של פייק ניוז

עם הימשכות הלחימה של ישראל מול ציר ההתנגדות, פרסום מידע כוזב על ידי כלי תקשורת מרכזיים במערב מתברר יותר ויותר כטקטיקה ולא כאוסף טעויות מקרי. התודעה הציבורית שהתקבעה בישראל ובעולם אמנם מייחסת בעיקר לימין הפצה של פייק ניוז, אלא שהשפעתו של פייק המגיע מהמדיה המיינסטרימית (שרובה שייכת לשמאל) דרמטית בהרבה.

בעוד שהאידיאולוגיה המוצהרת של כלי התקשורת הימניים מאפשרת צפייה או קריאה ביקורתית - קשה יותר לזהות פייק בתקשורת המיינסטרים, הנתפסת בציבוריות כנטולת אג'נדה. זה נכון במיוחד ביחס לכלי תקשורת שהמוניטין שלהם מבוסס דיו כדי לפרסם פייק ניוז אפקטיבי מבלי לייצר נזק תדמיתי משמעותי.

דוגמה לכך מצויה במידע כוזב שמצא את דרכו ביוני השנה לעיתון היוקרתי "הניו יורק טיימס", ועל אף שכבר הופרך הוא עדיין מופיע באתר העיתון. מדובר בכתבה של העיתונאית פארנס פאסיהי (Farnas Fassihi), שפורסמה אחרי ההפצצה הישראלית על כלא אווין בטהרן ב־23 ביוני השנה. פאסיהי טענה כי ישראל הפגיזה אגף שבו היו כלואים טרנסג'נדרים וציטטה את רזא שפאח'אה (Shafakhah), עו"ד איראני לזכויות אדם, שלכאורה אמר ש"100 אסירים טרנסג'נדרים נעדרים ומניחים כי מתו". כלי תקשורת בינלאומיים אחרים אימצו את המספר 100, הדיווח הפך ויראלי, ובאמצע יולי המידע כבר הופיע בוויקיפדיה בשפות שונות.

במערכת העיתון הגרמני הסוציאל־דמוקרטי "TAZ" עלו ספקות בנוגע לאמינות הידיעה, ובאוגוסט הם פנו ל"ניו יורק טיימס" עם שאלות מפורטות. אלה נענו בתשובה הלקונית: "אין לנו מה להוסיף מעבר למה שפרסמנו". בתחקיר של TAZ הסביר עורך הדין שפאח'אה כי המספר 100 התייחס לתפוסה הפוטנציאלית של האגף ושהדיווח על התקיפה אינו מבוסס. הוא הוסיף שלעיתונאית כנראה היתה "אג'נדה".

ישראל גרועה מאיראן

השימוש של פאסיהי בטרנסג'נדרים לא היה מקרי, אולי אפילו ציני. שכן היא היתה מודעת היטב לכך שאזכור כזה יעורר זעם כלפי ישראל בקרב קבוצות פרוגרסיביות. ואכן, בשיח השמאלי בעולם וגם בישראל עשו שימוש נרחב בדיווח כדי להראות שישראל פוגעת באוכלוסיות נרדפות, כאלה שהיא מתהדרת בהגנה עליהן.

כך, למשל, כתבה מירה אירנפור, טרנסג'נדרית איראנית, באתר התקשורת האמריקני העצמאי "Truthout": "התעמולה של ישראל על 'זכויות קוויריות' חסרת משמעות כשהיא הורגת אנשים קווירים לצד כל השאר". פרופ' עידן לנדו מאוניברסיטת תל אביב כתב בפייסבוק כי "באיראן מדובר בעבירה [טרנסג'נדריות; א"א] ששולחת אותך לכלא: ישראל החמירה את עונשם לעונש מוות".

לפי נתוני הרשויות האיראניות, 80-71 אנשים נהרגו בהפצצה, רובם סוהרים, עובדים, מבקרים ובני משפחות. ועם זאת, "הניו יורק טיימס" בחר שלא לפרסם תיקון, והכתבה עדיין מצוטטת לא רק ברשתות החברתיות אלא גם בכלי תקשורת שונים ובוויקיפדיה.

ב־11 בספטמבר פורסמה ב"גלובס" סקירה של התחקיר הגרמני תחת הכותרת: "האם הניו יורק טיימס המציא כתבה על התקיפה הישראלית באיראן?". זאת אולי הפעם הראשונה שבה כלי תקשורת ישראלי הרשה לעצמו להודות שהמדיה הליברלית במערב (האורים והתומים) מפרסמת ידיעה לא מאומתת כחלק ממדיניות אנטי־ישראלית.

פרסום נוסף שהבעיר את האקלים האנטי־שראלי בעולם בשנתיים האחרונות, שבמהלכן פורסמו הרבה כזבים בנוגע ללחימה בעזה, התייחס לכך שישראל לכאורה הרגה 500 פלשתינים בהפצצת בית החולים אל אהלי ב־17 באוקטובר 2023. כלי תקשורת כמו ה־BBC, "הניו יורק טיימס", "אל־ג'זירה", רויטרס ו־AP, פרסמו את גרסת חמאס כמעט כלשונה.

בעקבות תיעוד שהוכיח כי בית החולים נפגע מטיל ששיגר הג'יהאד האסלאמי, חלק מכלי התקשורת פרסמו התנצלויות או הסתייגויות, אבל אלה קיבלו מקום קטן מאוד בשולי העיתונים או המהדורות. האירוע נותר בתודעה הציבורית והמשיך להיות מופץ.

עם הזמן נעשה ברור שהמחנה הפרו־חמאסי מנסה לייצר נרטיב של שואה, ועושה לשם כך שימוש בדימויים מוכרים מתקופת השואה. אפשר לזהות את זה, בין היתר, בקמפיין שהתבסס על דיווח של משרד הבריאות העזתי מאפריל 2024, ולפיו ישראל הוציאה להורג מאות פלשתינים וקברה אותם בקברי אחים. הידיעה נפוצה כאש בשדה קוצים בכלי תקשורת רבים כמו "הגרדיאן", ה־BBC, רויטרס, AP, ועוד.

גם אחרי שפלשתינים העידו שהם בעצמם חפרו את הקברים לצורך קבורה זמנית, חלקם עוד לפני כניסת ישראל לעזה, התיקונים לא זכו לחשיפה כמו ההאשמות הראשוניות. גם לא דיווחים שפורסמו על כך שאין ראיות להוצאות המוניות להורג על ידי ישראל. ברשתות ובשיח הציבורי הדימוי של קברי אחים נותר צרוב בתודעה, עד כדי כך שבסוף יוני הודיע האו"ם על כוונתו לפתוח בחקירה בעניין.

דימוי נוסף מתקופת השואה מצוי בקמפיין ההרעבה - כנראה הדוגמה הטובה ביותר להשפעה של דיסאינפורמציה על השיח הציבורי העולמי. תמונות הילדים הרעבים שהופצו ברשתות זכו להדהוד בכלי תקשורת נחשבים ויצרו טלטלה בעולם. חוקרי פייק ניוז זיהו שחלק מהתמונות לא צולמו בעזה, חלקן נלקחו מתיעוד רפואי של ילדים עם מחלות גנטיות נדירות, ואחרות תיעדו ילדים שטופלו בישראל. למרות זאת, בתקשורת לא פורסמו תיקונים בולטים והתמונות ממשיכות להופיע בקמפיינים אנטי־ישראליים.

על אף שכלי התקשורת הליברליים במערב תמיד היו חלק ממעוזי השמאל, התדמית האובייקטיבית היתה עבורם נכס מרכזי. בשנים האחרונות הם איבדו אותה, בין היתר משום שחצו את הקו הדק שבין עיתונות ואקטיביזם. במלחמת חרבות ברזל הם אף עשו שימוש מודע במוניטין ובעוצמה שלהם לקידום האג'נדה הפרו־פלשתינית.

בדיקת העובדות, שהיתה בעבר לחם חוקם של עיתונאים, תפסה מקום שולי ביחס למשימה האקטיביסטית, והפצת פייק ניוז הפכה למאפיין בולט בסיקור המלחמה. פייק ניוז המצטבר לכדי עלילת דם מודרנית נגד ישראל והיהודים. והפעם מכיוון השמאל.