מאבדים את הפרופורציות: גורמי השוליים בארה"ב השתלטו על מרכז הבמה

להדחתו התקדימית של קווין מקארת'י מתפקיד יושב ראש בית הנבחרים של ארה"ב, לאחר ששיתף פעולה עם הדמוקרטים כדי למנוע זמנית את השבתת הממשל - וכעת שילם את המחיר, אין השפעה על ישראל.

מה שלא יהיה, המדינה היהודית נהנית מתמיכה דו מפלגתית בקונגרס. בפרט במפלגה הרפובליקנית, כל מי שיבוא במקומו, יתייצב לימיננו.

התלהמות ושנאה כתכנית עבודה

אבל ממש באותה נשימה, לסילוקו המטלטל של היו"ר יש זיקה הדוקה אלינו, שכן גם הפוליטיקה האמריקנית וגם זו הישראלית, סובלות כבר כמה שנים משרשראות זעזועים ארוכות – ממש כמו אלה שמקשטים עמן את הסוכות.

אנחנו עברנו חמש מערכות בחירות בארבע שנים; שתי ממשלות חילופין שקרסו; ראש ממשלה שמועמד לדין עם ספקות של חצי עם, בלי אליטה ישנה; חרמות פוליטיים מופרכים; ואליטה ישנה שכורתת את הענף שעליו המדינה יושבת.

ומה בארה"ב? ניצחון של נשיא מאוד לא "נשיאותי" שכל האליטה יצאה נגדו (טראמפ ב-2016); התגייסות של התקשורת האמריקנית - ויש שיאמרו גם סוכניות הביון - לסכל את בחירתו ולאחר מכן להפיל אותו; הכחשה שלו את תוצאות בחירות 2020; פלישת אזרחים לקונגרס; טיוח חשדות לשחיתות נגד הנשיא המכהן (ביידן); חמישה משפטים שונים כנגד אותו נשיא לשעבר; שני מועמדים קשישים לנשיאות, שהם לא התוצרים המוצלחים ביותר של החברה אמריקנית; וכעת הדחה מתוך מפלגתו שלו, של יו"ר בית הנבחרים – מס' שלוש בהיררכיה האמריקנית.

גם דמוקרטיות אחרות - בריטניה וגרמניה למשל - מתמודדות בשנים האחרונות עם אירועים שמערערים על השיטה עצמה. מה שמעורר את השאלה, מה שורשם? מהו המכנה המשותף בין עלייתו הפנומנלית של בן גביר להורדתו של מקארת'י בידי האגף הימני במפלגתו? בין מינוי בנט עם שישה מנדטים לראש הממשלה, לבין חוסר היכולת של המנגנון האמריקני להציע מועמדים אטרקטיביים לנשיאות? בין מילוטו של טראמפ למרתף הבית הלבן מאימת המפגינים (במאי 2020), לבין חסימת דרכו של נתניהו לנתב"ג? בין מעשי האלימות הגזעניים בארה"ב, לבין פיצוץ התפילות בתל אביב ביום הכיפורים?

כוחות הקצה נותנים את הטון

התשובה לשאלות היא אובדן הפרופורציות. כלומר, גם בארץ, גם באמריקה, גם במערב בכלל, רבים מדי שכחו באיזו קלות כל הטוב שהעולם החופשי מציע עלול להיעלם.

במקום להתרכז בעיקר הזה, ולהסתפק בשינויים מדודים וסבלניים, אנשים פונים לקצוות – שביקורתם לעיתים מוצדקת – כאילו התלהמות ושנאה הם תכנית עבודה.

מי שמתדלקות את תחושות הזעם הללו הן הרשתות החברתיות, שעוצמתן וחדירתן בארה"ב ובישראל, גדולות במיוחד. יש קשר בין הפופולריות של X (לשעבר טוויטר), פייסבוק, טיקטוק ואינסטגרם, בקרב האזרחים הישראלים והאמריקנים, לבין פירוק המערכות ששתי המדינות חוות.

הרשתות – שיש בהן גם היבט מבורך של מתן ביטוי לכל - שוות ומשוות קטון לגדול, כלומר מאפשרות לגורמי שוליים לתפוס את מרכז הבמה, ואף להשתלט עליה.

אצלנו, הממשלה הבינה שיש לעמוד מול המתלהמים במחנה שלה, וקיצצה את הרפורמה המשפטית. לעומתה, גם אצל ראשי האופוזיציה בארץ וגם בהנהגה הרפובליקנית, כוחות הקצה מהמרשתת הם אלה שנותנים את הטון. מקארת'י, שבעצמו נכנע בעבר לרשת, שילם הפעם את המחיר.