רק לפני שנה עמדה שרת החינוך ונלחמה על הילדים. מול שרון אלרעי פרייס שרצתה להשאיר את מערכת החינוך סגורה בכל מחיר, על חשבון הילדים שהלכו לאיבוד בסגרי הקורונה. היא נאבקה בשרים פופוליסטיים, בגורמים אינטרסנטיים ובעיתונאים מטעם.
שאשא ביטון ראתה את הילדים, את בריאות נפשם ואת החזרתם למסלול השפיות. מבחינתה כאשת חינוך, ילדים חייבים את המסגרת הלימודית והחברתית למען התפתחותם הבריאה.
פתיחת השנה בספטמבר חשובה לחוסן הנפשי של הילדים. יש לפתוח את שנת הלימודים כסדרה ולהעניק לתלמידים, לצוותי ההוראה ולהורים את היציבות והוודאות. זו החובה החינוכית והמוסרית שלנו כלפי התלמידים" (יפעת שאשא ביטון, 09.08.2021)
חלפה שנה, ושוב משבר חזרה לבית הספר. הפעם שרת החינוך עומדת יחד עם יושבת ראש הסתדרות המורים יפה בן דויד כתף אל כתף, כשהן על הבריקדות - ללא פשרות, ללא משא ומתן אמיתי, גם במחיר שביתה על חשבון המשק הישראלי, על חשבון ההורים ובעיקר על חשבון התלמידים. פתאום הילדים הם כלי משחק לגיטימי על לוח המלחמה באוצר. לאן נעלמה החשיבות של חזרתם לשגרה, השכלתם, התפתחותם והחוסן שלהם?
את המניעים של בן דויד כעסקנית, כמי שדואגת לרווחת המורים ולמעמדם ולא משנה מה המחיר, יהא אשר יהא, ניתן להבין. אפשר להסכים או לא, לכעוס או לתמוך - אבל בן דויד נלחמת על הסקטור ששלח אותה לעמוד בראשו, זה תפקידה.
אבל מה עם יפעת שאשא ביטון, את מי היא מייצגת? העבודה של שרת החינוך בעיקרה היא לדאוג לילדי ישראל. הרי היא אמרה זאת בעצמה לפני 12 חודשים. שאשא ביטון צריכה להיות השופר שלנו, ההורים, של ילדינו. כנבחרת ציבור היא צריכה באינטרס הכי בסיסי שלה לחרוט על דגלה את פתיחת שנת הלימודים.
כשנכנסה לתפקיד שרת החינוך, אזרחים רבים תלו בה תקוות כשרה שאינה מינוי פוליטי אלא מקצועי. אין שרה טובה יותר מד"ר לחינוך, שלא תעסוק בכל השטיקים של בן דויד, רן ארז וסביבתם - אלא נטו בשיקום ובלקיחת מערכת החינוך קדימה, תוך מבט על התלמידים ולא על שום שיקול צר אחר.
אז מה השתנה, איך אבדה הדרך לשאשא ביטון? המאבק העיקש באוצר - שנראה כאילו מתקיים ללא רצון אמיתי בפשרה - משרת בעיקר אג'נדה פוליטית מפלגתית, ולא את שרת החינוך שרק לפני שנה הראתה לנו אחרת.
נותרו לה יומיים לקבל החלטה פשוטה: מה חשוב יותר - פוליטיקת בחירות, או חינוך ילדי ישראל?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו