שיטת כ"ץ: איפה עובר הקו שבין פוליטי לביטחוני?

התבטאויותיו של שר הביטחון ישראל כ"ץ בנוגע לתקיפה הישראלית בסוריה, שכוונה נגד ניסיונות ההתבססות הטורקיים בשדה התעופה א-דוהור, הן מיותרות ומסוכנות.

כ"ץ צודק כשהוא אומר שהתקיפה עצמה בוצעה בהמלצת ראשי הצבא, שכן בצמרת צה"ל אכן סברו שהפעולה נחוצה וראויה. אלא שהצבא לא המליץ לקחת על התקיפה אחריות פומבית, ובוודאי שלא להתרברב בה שוב ושוב, לתייג את נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן בציוצים בעברית ובטורקית, ולשגר לעברו מסרים מאיימים. התנהלות כזאת רק מגדישה את הסאה ועלולה לדחוף את הטורקים להחריף את הטון - ואולי גם את מעשיהם - מול ישראל.

לזכותו של כ"ץ ייאמר כי הוא לא היה הבכיר הישראלי הראשון שהתייחס לתקיפה, אלא השלישי. קדמו לו ראש הממשלה, שהתייחס אליה במרומז בציוץ באנגלית, והרמטכ"ל, שביקר בסוריה ביממה שלאחר התקיפה ושיגר מסרים מרומזים בלבד. אלא שכ"ץ היה הראשון שקשר במפורש בין ארדואן לבין התקיפה הישראלית בסוריה.

למילים יש משמעות

שלא יהיה ספק: ארדואן הוא שונא ישראל, וסביר להניח שהתבטאות ישראלית כזו או אחרת לא תעלה ולא תוריד את מידת עוינותו כלפיה, אבל היא בהחלט יכולה לתרום להסלמה מילולית, וזו עלולה בתורה להוביל גם להסלמה מעשית.

נזכיר כי ישראל ידעה בעבר לפעול בלא מעט מקומות במזרח התיכון ולהעביר מסרים למי שצריך באמצעות מעשים, ללא מילים. ייתכן שנכון היה לנהוג כך גם הפעם. אלא ששר הביטחון, במסגרת סמכותו יש לומר, בחר לפעול אחרת. יש לקוות שעשה זאת לאחר ההתייעצויות המתאימות עם גורמי המקצוע. ישפטו הקוראים אם בחר בכך מתוך אינטרס ביטחוני ומתוך רצון להרתיע את ארדואן, שכן למילים יש משמעות במזרח התיכון - או מסיבות אחרות.

אלא שזו אינה הפעם הראשונה שבה התבטאות של השר כ"ץ מסכנת, פשוטו כמשמעו, את ביטחונם של אזרחי ישראל. ההתבטאות המסוכנת ביותר שלו נאמרה לפני כמה שבועות בערוץ 14, אז חשף בריש גלי מידע שעד אותו שלב נאסר לפרסום בצנזורה, ולפיו ארה"ב תקפה באיראן באמצעות כלי טיס שהמריאו משטח ישראל.

כזכור, הדברים נאמרו בימים שבהם ארה"ב תקפה את איראן מדי יום, ואיראן תקפה בתגובה מדינות במפרץ שבהן מוצבים כוחות ובסיסים אמריקניים. סביר להניח שהאיראנים ידעו גם קודם לכן שהאמריקנים ממריאים לתקיפות משטח ישראל, אבל האישור הפומבי לכך מפיו של שר הביטחון בוודאי לא תרם לביטחונה של ישראל. להפך: הוא יכול היה לספק לאיראן תירוץ נוסף לתקוף את ישראל ולהכניס אותה למעגל הלחימה.

גיבוי לפורעים

מלבד ההודעות התכופות לתקשורת, שבהן הוא מרבה להודיע כי "הנחה" או "הורה" לצבא לבצע פעילות כזו או אחרת - לעיתים פעילות שעליה דיווחו לו הגורמים המקצועיים זמן קצר קודם לכן, והוא פשוט נוטל עליה קרדיט - יש הטוענים כי תרומתו של כ"ץ לצה"ל נמוכה מאוד.

חמור מכך: פעם אחר פעם מתעורר הרושם שכ"ץ מעדיף אינטרסים אישיים ופוליטיים על פני צורכי הביטחון של מדינת ישראל, שעליהם הוא מופקד. כך היה גם כשעזב ישיבת קבינט לטובת חתונה של קבלן קולות פוליטי בליכוד - חשוב ככל שיהיה.

הדוגמה הבולטת ביותר לכך היא תמיכתו בחוק (אי) הגיוס ובהעברת תקציבים למשתמטים משירות צבאי. כשר הביטחון, כ"ץ מכיר היטב את צורכי צה"ל ואת מצוקת כוח האדם החריפה והבלתי סבירה שבה נתון הצבא - בחובה, בקבע ובמילואים. דווקא משום כך היה מצופה ממנו להילחם על כל מתגייס ולייצג בראש ובראשונה את צורכי הביטחון של מדינת ישראל. במקום זאת, השר המופקד על הביטחון בחר שוב ושוב בהישרדות הקואליציה על פני חיזוק הצבא.

לכך מתווסף הגיבוי שמעניק כ"ץ לפורעי חוק יהודים ביהודה ושומרון, שעוברים על החוק ומבצעים מעשים פליליים - מעשים שיש מי שיכנו אותם טרור. בתחילת כהונתו במשרד הביטחון ביטל כ"ץ את השימוש בצווים מנהליים נגד יהודים, צעד שפגע ביכולת מערכת הביטחון לצמצם את הפשיעה על רקע לאומני. לאחרונה אף נפגש השר עם פעיל הימין טל ינון דרדיק, שביצע מעשים חמורים נגד פלסטינים והורחק מהשטח בידי מפקד פיקוד המרכז, אלוף אבי בלוט.

כן, אותו אבי בלוט, מבית גידולה של הציונות הדתית, ששירת כלוחם ביחידות הקרביות ביותר, ושמאשר פעם אחר פעם הקמת מאחזים וחוות ביהודה ושומרון בהתאם למדיניות הממשלה. בלוט הוא גם אותו אלוף שלמד על החלפתו בידי אלוף דדו בר כליפא בשידור חי בערוץ 14. כ"ץ טען כי לא הדיח את בלוט בשידור, ואף השיב "לא" כשנשאל על כך. אלא שהוא ואנשיו מכירים היטב את הנהלים: הרמטכ"ל הוא שמודיע על מינויים, באישור שר הביטחון כמובן, והוא גם שקובע את מועד פרסומם.

של מי הסמכות?

כפי שחשף בעיתון זה עמיתי יואב לימור, בשבוע שעבר הזהיר צה"ל את השר כ"ץ כי יהודה ושומרון נמצאת על סף התפרצות אלימה, בין היתר כתוצאה מהטרור היהודי המשתולל בשטח.

כ"ץ, שמקפיד להזכיר שוב ושוב בימים האחרונים את המלצת צה"ל לתקוף בסוריה, לא מצא לנכון להתייחס בהודעותיו לתקשורת לאזהרות שמשמיע אותו צבא בדיוק בנוגע ליהודה ושומרון. גרוע מכך: למרבה האימה, הוא נמנה עם מי שמעניקים רוח גבית לפעילות האלימה של יהודים פורעי חוק ביהודה ושומרון. זו פעילות שפוגעת לא רק בפלסטינים ובביטחון השטח, אלא גם בציבור המתיישבים כולו, שרובו המכריע שומר חוק, ומוציאה את דיבתה של ישראל ברחבי העולם.

גם הודעתו של כ"ץ כי צה"ל יגיש בתוך שבועיים תוכנית להעברת פעילות האכיפה האזרחית ביהודה ושומרון לאחריות משטרת ישראל היא אמנם תולדה של עבודת מטה בצבא, אלא שעבודת המטה טרם הסתיימה. יתרה מכך, המהלך מעורר קשיים משפטיים משמעותיים: על פי המשפט הבינלאומי, יהודה ושומרון מוגדרת כשטח כבוש, ולכן הסמכות השלטונית בו מצויה בידי המפקד הצבאי. ממילא, העברה גורפת של סמכויות האכיפה לידי המשטרה אינה עניין פשוט כלל ועיקר.

כך או אחרת, כשר הביטחון של מדינת ישראל, הדבר היחיד - היחיד - שצריך להנחות את ישראל כ"ץ הוא ביטחון ישראל. אלא שמצבר האירועים בתקופה האחרונה עולה תמונה מטרידה: פעם אחר פעם נדמה שכ"ץ בוחר באינטרסים פוליטיים ומפלגתיים על פני האינטרס הביטחוני שעליו הוא מופקד. במדינה כמו ישראל זו התנהלות שאינה מתקבלת על הדעת. על אחת כמה וכמה בזמן מלחמה.