שנה עברה מאז מערכת "עם כלביא", שאליה הצטרפה מערכת "שאגת הארי", ודבר אחד ברור: מצבה האסטרטגי של ישראל מול איראן הורע באופן דרמטי. ההישגים המבצעיים אמנם מרשימים, אך הם יצרו מציאות אסטרטגית שמקשה על ישראל להתמודד מול האיום האיראני בעתיד.
לפני כשנה יצאה ישראל למבצע "עם כלביא" במטרה להתמודד עם שני איומים קיומיים: פרויקט הגרעין האיראני ומערך הטילים של טהרן. בהמשך, במהלך מערכת "שאגת הארי", פעלו צה"ל ופיקוד מרכז האמריקני יחד במטרה להפיל את המשטר האיראני ולפגוע באופן קשה ביכולות הצבאיות והגרעיניות שלו.
לכאורה, למבצעים אלו היו הישגים רבים: חיסול בכירים במשטר האיראני, פגיעה משמעותית במערך הטילים והייצור הצבאי של איראן, וכן הצלחות במבצע "פטיש חצות", שהגביל את יכולתה של איראן להעשיר אורניום ברמה תעשייתית. הצלחות אלו הציבו את ישראל בעמדה צבאית מרשימה מול איראן.
אבל מבט מעמיק יותר מראה שהכישלון המרכזי נובע מהיוהרה וההנחות השגויות במערכת הביטחונית הישראלית, שהניחה כי סדרת מהלכים צבאיים מוגבלת תוביל לשינוי יסודי במצבה האסטרטגי מול טהרן, כולל שינוי משטרי. בפועל, המהלכים הללו לא הצליחו להביא לשינוי משטרי באיראן, אלא אף תרמו להתקבעות שלטון קיצוני יותר, ולא תרמו להרתעת איראן או לשינוי משמעותי במדיניותה האזורית.
האשליה של שינוי המשטר
יתרה מכך, כפי שהוכיחו האירועים האחרונים, איראן אינה מורתעת מישראל ומוכנה להסתכן בעימות כדי לכפות משוואות חדשות, כולל למנוע מישראל לתקוף בביירות במטרה לסייע לחיזבאללה לשמר את מעמדו ויכולותיו בתוך לבנון.
חמור מכך, ההתנהלות של הממשל האמריקני מוסיפה למצב הקשה של ישראל. ארצות הברית לא רק חותרת להסכם עם המשטר האיראני, אלא גם מגבילה את יכולות הפעולה של ישראל ומדגישה את הצורך שהמדינה תפעל בהתאם למדיניותה. העובדה שישראל אינה מתואמת במלואה עם ארצות הברית, ושפעולותיה מוגבלות, פוגעת באופן משמעותי ביכולת ההרתעה שלה מול איראן.
נכון שאסור להתעלם מהמצב הכלכלי הקשה של איראן ומהפגיעות שהמערכה הישראלית גרמה ביכולות הייצור המרכזיות שלה, כולל במפעלים פטרוכימיים חשובים. עם זאת, המציאות מראה שכוחו של המשטר נותר יציב: הפגיעות לא הביאו לקריסה כללית, ואפילו חיזקו את השליטה של הממשל בטהרן על פני מתנגדיו, תוך שהן מסייעות לבסס את השלטון מול כל האתגרים המיידיים לפחות לתקופה הקרובה.
מציאות מאתגרת
למרות ההישגים המבצעיים, איראן שרדה את המערכה והפכה חזקה ובטוחה בעצמה יותר: היא שומרת על מאגרי טילים וכטב"מים, מחזקת את פרויקט הגרעין שלה ומוכנה לפעול בכל האמצעים כדי לקדם את יעדיה האזוריים. המציאות אסטרטגית זו מורכבת ומאתגרת יותר עבור ישראל, במיוחד לנוכח התלות העמוקה בארצות הברית ובסיוע המדיני והצבאי שהיא מעניקה.
נראה שמול הממשלה עומדות רק אפשרויות בעייתיות, והחזרה להסכם עם איראן, אף אם ההסכם המסתמן יטפל בסוגיית הגרעין, ממחישה את אוזלת היד האסטרטגית של ישראל. בנוסף, המציאות באיראן רחוקה מלעזור לאזרח האיראני, כפי שהפגנות ברחובות טהרן מעידות.
לכן, למרות ההישגים המבצעיים, ניתן לומר שהמערכות הללו היו הכישלון המוחלט: הן לא הצליחו להרתיע את איראן, לא הביאו לשינוי יסודי במאזן הכוחות, ובמובנים רבים החמירו את מצבה האסטרטגי של ישראל מול המשטר האיראני והוסיפו לקשייה מול דעת הקהל האמריקנית והמערכת הפוליטית בוושינגטון.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו