גופו של ראש הממשלה נתניהו נמצא בימים אלה בחו"ל, אבל סביר שמחשבותיו נודדות למה שקורה בארץ. ואם לדייק: למשולש שבין חדרי החקירות, השב"כ ובית המשפט העליון.
נתניהו מנסה לשוות לפרשת קטארגייט ארומה של רדיפה אישית ופוליטית. הוא מסתייע במכונה משומנת גלויה וסמויה, ובעיקר בשתיקה מבישה של חבריו לממשלה ולקואליציה. איש מהם לא דרש עד כה את המובן מאליו: להבין אם אכן מקורביו של נתניהו הופעלו בידי מדינה עוינת – קטאר – תומכת ומממנת חמאס. במקום זאת הם ממקדים את מתקפותיהם בראש שב"כ, רונן בר, במשטרה, ובשופטי העליון שיידרשו להכריע ביום רביעי בסוגית הדחתו של בר.
האינסגרם של בנימין נתניהו
מנזר השתקנים הזה צריך להטריד כל אזרח ישראלי, משום שהוא מלמד על (היעדר) אומץ ליבם ומחשבתם של מי שמרימים ידם בעד שליחת חיילים לקרב. בכיר לשעבר במוסד, שעשה את כל שנותיו בהפעלת סוכנים במדינות אויב, תהה אתמול מה היה קורה לו פורסם שישראל הפעילה בהצלחה שניים מיועציו הקרובים ביותר של מנהיג איראן חמינאי. סביר שנתניהו ושריו היו מתחרים ביניהם בסופרלטיבים על הפעולה ההירואית שאפשרה לחדור ולהפעיל חפרפרות במוקד קבלת ההחלטות באיראן, ולהשפיע באמצעותם על דעת הקהל.
זה בדיוק מה שקרה על-פי החשד בקטארגייט. לו שב"כ והמשטרה לא היו חוקרים את הפרשה, הם היו מועלים בתפקידם ופוגעים בביטחון המדינה. גם כך, הפרשה מעלה תהיות רבות נוספות על אופן שמירת הסוד בלשכת ראש הממשלה, על העסקת מקורבים ללא סיווג ביטחוני הולם, ועל המניעים של נתניהו במתן נגישות לחומרים מסווגים לגורמים שאין זה מעניינם.
ביום שישי הסתבר שזה רק קצה הקרחון. מכתבו של בר לבג"ץ, כהכנה לדיון בעניינו, לימד שנתניהו דרש ממנו שיתוף פעולה בענייניו המשפטיים והפוליטיים. כך, בניסיון לקבל חוות דעת שתמנע ממנו להעיד במשפטו, וכך בדרישה לפעול כנגד אזרחים ישראלים (אפשר להניח שמדובר ביריבים פוליטיים ובראשי המחאה). זה מצטרף לדברים שאמרו בשבועות האחרונים שניים מראשי שב"כ לשעבר, יורם כהן ונדב ארגמן, כי נתניהו דרש גם מהם פעולות אסורות.
עולה החשד כי נתניהו טועה לחשוב ששב"כ הוא "שלו", ונועד לשרת את מטרותיו. בלשכתו טענו בתגובה כי מכתבו של בר רצוף שקרים, ולפיכך מחייב האינטרס הציבורי הרמת מסך לצורך חשיפת האמת. סביר שבר – שמכיר היטב את נתניהו – מסמך את עצמו בכל פגישה וחוות דעת שמסר, ועליו לפרסם כעת הכל: בקשות, שמות, תאריכים.
האינטימיות ביחסים שבין ראש ממשלה לראש שב"כ חשובים, אבל האינטרס הציבורי במקרה הזה חשוב יותר. הוא קריטי גם להכרעת בג"צ אם ההחלטה להדיח את בר היתה נגועה במניעים פסולים. העניינים שבר ציין בתוספת מה שנחשף בפרשות השונות שנחקרות בסביבת נתניהו מעלים לכל הפחות חשד סביר למעשים פסולים.
כשמוסיפים אליהם את ההיסטריה שמשדרים נתניהו וסביבתו, אין אלא להסיק שבכוונתו להדיח את בר כדי להשתלט על שב"כ ולהפוך אותו למשטרה חשאית שתפעל בשליחותו.
סוף השבוע המפנק שעשה במחיצת ידידו, ראש ממשלת הונגריה ויקטור אורבן, בוודאי חיזק את נתניהו בדעתו שצריך להעמיק את המלחמה באויביו המדומיינים מבית. תחושה דומה הוא יקבל מחר בוושינגטון, שם יפגוש בדונלד טראמפ שנחוש ללכת נגד כל הממסד – גם במחיר של פגיעה מאמירה בכלכלה האמריקנית. סביר שהעניין הזה שכולל הטלת מסים על יבוא ישראלי לארצות-הברית יעמוד במוקד פגישתם של השניים, ולצידו הסוגיות המוכרות האחרות ובראשן איראן, תימן ועזה.
הניתוק המעמיק בין ההנהגה הישראלית לחטופים
בישיבת הממשלה בשבוע שעבר דיבר נתניהו על שלושת ה-חיתים שישראל מתמודדת איתם – חיזבאללה, חמאס, חות'ים. שלושת אלה חשובים כמובן, אבל חשוב מהם חית אחר – חטופים. הסרטון שפורסם אתמול של מקסים הרקין ובר קופרשטיין לימד שוב על הצורך הבהול לשחררם.
העובדה שחטופים ששוחררו מהשבי (לירי אלבג, עומר ונקרט) שמו את עצמם ואת שיקומם בצד, והגיעו לכיכר כדי לפעול למען מי שנותרו מאחור, היתה קורעת לב: היא הדגימה שוב את הניתוק המעמיק בין ההנהגה הישראלית לחטופים שהופקרו במשמרתה, ונאלצים לפנות אל טראמפ בתחינה שיסייע.
בינתיים, מגביר את הפעילות הצבאית בעזה, בניסיון ללחוץ על חמאס להגמיש מעמדותיו. הפעילות הזאת מתבצעת בעיקר מהאוויר עם השלמה קרקעית מוגבלת, כדי להימנע מנפגעים וגם מגיוס מילואים נרחב. אם חמאס יעמוד בסירובו, תידרש ישראל לפעול בעוצמה רבה יותר, שתאמיר בוודאי גם את מספר הנפגעים הפלשתינים בעזה.
על הצמרת המדינית-ביטחונית לשים לב לעניין הזה, בוודאי על-רקע העיסוק התקשורתי הגובר בסוף השבוע בפרשת הריגתם של הפרמדיקים ברפיח. בצה"ל טוענים שבין ההרוגים פעילי חמאס, וכי איש מהם לא נכפת ולא בוצע בהם וידוא הריגה. נדמה שיידרש יותר מכך כדי להניח את דעת הקהל העולמית.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו