אפילו נתניהו מצטט אותה, ויש לו סיבה טובה. היא הפכה לנכס לאומי
"קופה ראשית" שוברת כעת שיאים בעיקר בזכות קרן מור, שרק נעשית יותר מוטרפת ונהדרת • ילדים מתחפשים לדמותה בפורים, קופאיות רואות בה מודל לחיקוי וטיטינסקי אוכל אבק • וגם: סדרה להתמכר אליה, אחת לוותר עליה – וזו שפשוט מביכה

בעונה הראשונה של "קופה ראשית" למדנו להכיר את כוכבה שביט בתור "הבהמה מהמטוס". היה איזה פרק שבו הקופאית הקולנית חזרה מחופשה בקזינו קרואטי, ובטיסה ארצה התקוטטה על מושב, צרחה, קיללה, דחפה ואפילו הרביצה לנכה. "הישראלי המכוער" הוא יפה תואר בהשוואה ליום שגרתי של כוכבה שביט.
בכל מקרה, נחזור לפרק: האירוע תועד, הסרטון נהיה ויראלי, הכינוי "הבהמה מהמטוס" התפשט למרחקים דרך קבוצות ווטסאפ, ובהנהלת הסופר סימנו את הקופאית כעובדת בעייתית וזימנו אותה לשיחת פיטורים. כעבור כמה סצנות התגודדו בכניסה ל"שפע יששכר" עשרות אנשים. הם לא באו לקנות חלב וגם לא להתלונן או למחות - הם בסה"כ רצו סלפי עם הכוכבת כוכבה. זה היה הרגע שבו סמנכ"ל הרשת, שדרש את פיטוריה, הבין שהבהמה הזאת שלו היא נכס. גסות וקיצוניות בתור מקדם מכירות.
ממישהי שכמעט קוּנסלה למישהי שילדים מעריצים, העלילה מ"קופה" נכתבה כסאטירה על ישראליוּת ועל ויראליות, אבל זהו גם משל יפה על הקריירה של קרן מור. לפני 30 שנה היא היתה מהראשונות שאמרו בטלוויזיה העברית מילים כמו "זין", "כוס" ו"דגדגן". היא היתה הכי פרובוקטיבית והכי בוטה שהראו במסך המסחרי, אבל אז זה היה בעוכריה.
בניינטיז נחשבה "החמישייה" כתוכנית לאניני טעם. רק בדיעבד היא הוכתרה ל״קלאסיקה על־זמנית״. בזמן אמת, רוב הישראלים לא הצליחו לבלוע אותה, נרתעו מהתוכן הבוטה, הגס, האשכנזי והשמאלני שקרן מור היתה הסמל שלו - אבל היום קרן מור היא הקופה הראשית של הטלוויזיה הישראלית.
כל־יכולה
אין דבר כזה יותר מדי קרן מור, אבל לאחרונה יש לנו יותר ויותר קרן מור - וזה אלמנט חיובי להיאחז בו בימים עגמומיים. "קופה ראשית" פתחה חזק מאוד את העונה השישית שלה (כאן 11), עם נתוני צפייה היסטוריים שמקבעים את ההבנה כי זו הקומדיה הכי אהובה במדינה בעשור האחרון.
במקביל, באפליקציית כאן BOX של התאגיד העלו לצפייה את כל חמש העונות של "החמישייה הקאמרית", קומדיית המערכונים האיקונית ששודרה בין 1993 ל־1997. בשתי יצירות המופת הללו קרן מור היא המלכה, מרכז ההצגה, הכי מצחיקה מכולם.
"קופה ראשית" ניפצה עבור קרן מור את תקרת הזכוכית. היא מנבלת את הפה ושוברת את כללי הנימוס בשם כולן - צ׳אחלות, פרחות, מזרחיות או אשכנזיות
אם תגידו שמור היא האישה הכי מצחיקה בארץ, אני לא אתווכח. לוהטת בגיל 62, פרזנטורית של קופת חולים, מתפשטת על במות תיאטרון בתפקיד יוקסטה של אדיפוס, מחפופה אימהית בדרמה "הורסת" של בת חן סבג, אצילית ומבוישת ב"מי שמע על חווה ונאווה" - מור יכולה להיות הכל. נו, מה ציפיתם ממי שהתחילה את הקריירה כגרושתו של צ'יקו (יהודה ברקן) בסרט "אבא גנוב".
קרן מור היא קרן אור, וכמו קרן שמש היא זוהרת לעברנו בכל סיבוב חדש של הכדור. היום ההערצה אליה בשיאה: ילדים וילדות מתחפשים לדמותה בפורים, קופאיות רואות בה מודל חיקוי. אפילו רה"מ נתניהו ידע לצטט דווקא את כוכבה, כשעל דוכן העדים במשפטו הוא השתמש בקאצ'פרייז המפורסם שלה, "איי קייס מיי רייס". בקיצור, הבנתם את מעמדה, נכון? יופי. איי קייס מיי רייס.
בואו, בנים
אני זוכר ימים שבהם היה קשה יותר לצטט את קרן מור, בטח ליד הילדים. "ואם אני נוסעת בטנק והכפתור של החולצה שלי פתוח, מה יקרה? תיתפס לי הפטמה בצריח? תסתום את הקנה? ואם כן, מישהו ימות מזה?", היא אמרה, למשל, במערכון איקוני של "החמישייה" על שילוב נשים בצבא.
"בסוף, אני והמפקד סיכמנו שבפעולות המבצעיות אני אכן יכולה ללכת טבעי, אבל במשרד אני אוספת כדי שלא ייכנס לי השיערות לפה בזמן שאני מוצצת". מונולוג מבריק שאף אחד לא היה מעז לכתוב כמוהו היום.
או, נגיד, הפואטיקה המופלאה (עם הרפרנס לטקסי זיכרון) של "בואו בנים, בשורות, המונים, צעירים, שזופים, בואו בנים. גבוהים, חטובים, בתורים ארוכים, בואו בנים, תגמרו לי בפנים". היה לה גם את מערכון ערוץ הילדים, שם גילמה מנחה שדיברה מיניות עם ילדות בנות 12 בשפה שאסור לי לצטט בעיתון; את העולה החדשה מרוסיה ש"לא מוצצת בזה שום דבר טוב"; את ההיא שחושבת שכולם רוצים לזיין אותה או זאת שהתחרמנה מהמדיניות של נתניהו ("ביבי, תפתח את המנהרה").
קרן מור ב"חמישייה" היתה הדבר הכי מלוכלך בטלוויזיה, תוצאה של היותה בחורה יחידה בקאסט השחקנים ובחדר הכותבים. זה התבטא בבוטות, במיניות, בשפה לא נקייה ובנועזות חסרת גבולות. "הרגשתי שאני מתפוצצת, שאני חייבת להגיד את זה. העולם תמיד יותר גס ויותר בוטה, ואנחנו נתנו לזה מסגרת, תמיד עם סאבטקסט", הסבירה מור בפודקאסט "היו "זמנים בישראל". "הצורך לבטא את עצמי דרך המיניות והגסות היה בזמן ההוא ממש בנפשי".
ומור עשתה מזה מטעמים. לשון חופשית, הבעה מבולבלת, טון נרגן, מימיקות בפנים והרבה פולניוּת. "קרן הפכה להיות הכוכבת של הגווארדיה האשכנזית, המדוכאת והמודחקת של הנשים", סיפר בן זוגה, מנשה נוי. "היא כאילו הקול של אותה האשכנזייה שאסור לה לנבל את הפה". הפה של האשכנזיות האליטיסטיות. כמה עשורים לאחר מכן, "קופה ראשית" ניפצה עבורה את תקרת הזכוכית. היא מנבלת את הפה ושוברת את כללי הנימוס בשם כולן - צ׳אחלות, פרחות, מזרחיות או אשכנזיות.
זאב בטייטס של נמר
באמצעות התפקיד של כוכבה, המלכה של הסופרמרקטים, מור כבשה סופית את המיינסטרים, את כל הגילאים וכל העדות. כוכבה היא "העממית", זאת שלא מתקפלת בפני אף אחד ואומרת בדרכה את מה שאחרים לא יגידו לעולם (אבל היו מתים להגיד). היא נאמנה רק לעצמה, ובכך מהווה מודל חיקוי והערכה לישראלי הממוצע. כוכבה נכתבה כביקורת על ישראלים, אך הקהל אימץ אותה כדמות להזדהות איתה.
זה עלול לגרום לנו לשכוח שבתכלס, כוכבה היא לא אדם טוב. למעשה, היא אדם זבל, חברה עם כוכבית, שוחרת חיכוכים ומדון, מחפשת אקשן, נקמות ומשחקי כוחות. דמות חסרת מעצורים, מניפולטיבית, לא מתנצלת, לא מתביישת ולא תבחל באמצעים על מנת להשיג את מבוקשה.
צעקנית, עצלנית, גסת רוח, לא מוסרית, אמא נוראית וקופאית גרועה. תמיד בטוחה שהיא הכי צודקת והכי חכמה והכי יפה. תמיד בהפסקת סיגריה. "את זאב בטייטס של נמר", הגדיר אותה יריבה המושבע, אמנון טיטינסקי.
"כוכבה אומרת את כל מה שלי קשה להגיד, ומקמטת את המציאות לפי צרכיה", אמרה מור על הדמות בגילומה. "היא בן אדם שחושב רק על עצמו ועל טובתו האישית, ויש עוד אנשים כאלה בעולם שלנו. מעטים, אבל בולטים מאוד. אני לא רוצה להסביר יותר, תחשוב לבד״. בטייטס מנומר, קוקו ספונג'ה ותפיסת מציאות אנוכית, כוכבה היא ראשת הממשלה האמיתית של "שפע יששכר", אז מה הפלא שהישראלים משתגעים עליה?
הלאה, בושה
המיינסטרים עשה סינון בררני ושמרני. הוא אימץ את הגסות ההתנהגותית - הצעקות, הדריסה, הבהמתיות, העיסוק העצמי - אך דחה את הגסות הרעיונית: מיניות, גוף והמוצצת במשרד. ככה, כוכבה יכולה להרביץ לנכה במטוס בפריים־טיים ולהיות מודל חיקוי לילדים. הפרובוקציה לא מגיעה מהשפה, מהגסות ומהבוטות, אלא מחוסר הבושה להתנהג ככה.
להיות בהמה זה להיות נכס. 30 ומשהו שנה אחרי "החמישייה", הטלוויזיה עשתה חישוב מסלול מחדש. את המדון והגסות היא מקדשת ומרוממת, ואת הפטמה הסתירה בצריח. איי קייס מיי רייס.
העביר בקופה
יוצרי "קופה ראשית", נדב פרישמן ויניב זוהר, סיפרו כי כשכתבו את דמות הקופאית הגרוטסקית הם דמיינו בתפקיד את אילן פלד. הדור הבא של מירי פסקל. אבל פלד לא רצה וסירב. עם זאת, מכיוון שהוא חבר קרוב של קרן מור, הוא מייד העביר לה את התסריט ואת ההצעה, היא התלהבה ורצתה - ומאז הכל היסטריה (והיסטוריה).
בין ערוצים: שלום ולא להתראות
חידה: מה נמוך יותר - ים המלח, הרייטינג של "המעברה" או הבדיחות שבסדרה הזו? העונה השנייה בקומדיית הבורקס העדתית של שלום אסייג, המשודרת ברשת 13, שוברת שיאי שפל מפרק לפרק. מכמעט 5 אחוזים בפתיחת העונה ועד 2.9% בלבד לפרק ששודר השבוע (79 אלף צופים בשידור הלינארי) - וכבר קשה להסביר את הכישלון מתוצרת אסייג מבלי לגחך עליו.
המון תקציב הושקע ב"המעברה" - בנו צריפים, תפרו בגדים תקופתיים, אספו קאסט של כוכבים - אבל אף אחד לא חשב רגע איך לעשות ממנה סדרה שלא תזלזל בצופיה. תמיד מישהו יחטוף מכות, תמיד הדמויות יעקצו את חבריהן, יתקעו סכין בגב, ישקרו, יגנבו אותן ויעמיסו. המבטאים מוגזמים, הפאנצ'ים דלוחים, וכל מי שמוצג בסדרה הוא קריקטורה נלעגת. צוחקים עליהן, לא איתן - והקהל פשוט לא בעניין. האמת? אפילו הגוף המשדר לא חשב שיש לו ביד פוטנציאל למשהו. למעשה, רשת 13 מזגו לנו שבעה פרקים בשבועיים, ועוד בתקופת חגים, העיקר להיפטר מהפרקים כמה שיותר מהר - ואין הוכחה טובה יותר מזו לגודל הכישלון.
להתמכר/לוותר
אנשים שפגשתי (כאן 11)
אף פעם לא הבנתי איך אפשר להיכשל בעברית. הרי כשחושבים על זה - אי אפשר באמת לטעות בעברית, שכן שפה היא לא רק רשמית ונכונה, היא יכולה להיות גם שבורה. יש שפת רחוב ויש שפת סלנג, יש שפה של עורכידינים ושפה של ילדים ושפה של עולים ושפה פריפריה ושפה של טלוויזיה. לקומדיה המושלמת החדשה של התאגיד, "אנשים שפגשתי", יש שפה נדירה. שפה עקומה וחיננית. שפה שזולגת ברוך כמו טחינה מחור של פיתה. שפה להתאהב בה. סדרה להתאהב בה.
חיים של קוקו (yes, סטינג ופרטנר)
יש גשר בטיילת של אילת, שכל הנערים שמבקרים בעיר כאילו מוכרחים לקפוץ ממנו. למה? כנראה כי לפני שנים היה אחד מקורי ונועז, אמיץ וטיפש, שבחר לזנק מגובה לתוך המים העכורים שמתחתיו, ומאז כולם רוצים גם. אותו דבר קורה בסדרות דוקו־ריאליטי: הקרדשיאנס ובעקבותיהם גם הבוזגלוס היו קודם, ומאז כל משפחה שלא מכבדת את עצמה רוצה גם היא סדרה.
"חיים של קוקו", על משפחתו של הזמר קוקו מאילת, היא כמו הילדים שקפצו מהגשר המפורסם בעיר, ונחתו על סלע.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
