"החמישייה הקאמרית" חזרה לתאגיד: היום לא היה לה סיכוי - וזו הסיבה

עליית כל הפרקים של "החמישייה הקאמרית" לארכיון התאגיד, היא קודם כל עדות לזמן שעבר. תחשבו שבתקופה שהחמישייה החלה והיתה בשיאה, היו מעלים לנו קטעים משנות השישים של המדינה, כי זה הזמן שעבר מאז.

ארכיון כאן הוא המקום שאליו אנחנו הולכים כשאין מה לראות בטלוויזיה. שאחרי שחרשנו על הנטפליקס ועל ה־VOD של השירות שאנחנו מנויים אליו, פתאום מתחשק לנו לראות שוב את גמר גביע המדינה בכדורגל של הקבוצה שלנו בשנות ה־80 או עוד איזו כתבת ארכיון. זה לא געגוע למדינה שהיתה טובה יותר, זה געגוע לתקופה שאנחנו כבני אדם היינו צעירים יותר. פעם היה כאן רק ערוץ אחד, וחיפשנו לברוח ממנו אל ספריות הווידאו ואל העולם הגדול, היום יש כאן מיליון ערוצים ואנחנו מחפשים את הארכיון של הערוץ האחד ההוא. סיפור הטבע האנושי בזעיר אנפין.

אפשר לדבר על המושגים של "החמישייה הקאמרית" רק דרך הזמן. כן, הם עדיין מצחיקים, כן, עדיין ספק אם יהיה עוד פעם קאדר כזה בטלוויזיה הישראלית, כן, זה בלתי נתפס שערוץ מסחרי נלחם עם ערוץ ממשלתי על שידור תכנים כאלה. הכותבים, השחקנים - כולם הפכו למשהו בתרבות הישראלית. אחרי שסגרנו את הפינה הזאת, אפשר לשאול את השאלה איך הלכו על הדבר הזה פעם כלכלית, והיום אין סיכוי שמישהו היה משכיב כסף על דבר כזה.

אתם מדמיינים מישהו בטלוויזיה הישראלית כיום אומר לאיתן צור ולאסף ציפור בואו תייצרו את הדבר הזה? ושלא יובן לא נכון, המדינה אכן השתנתה, להומור של "החמישייה הקאמרית" לא היה היום סיכוי לא כי הוא לא טוב - סיכמנו כבר שהוא מחזיק - אלא כי הקהל שאליו ההומור הזה מדבר הלך והצטמצם אף הוא. זה אפילו לא עניין של שמאל או ימין, מזרחים, אשכנזים, או כל הדיון הקבוע והמשעמם במדינה הזאת מאז 1948. בציבוריות הישראלית של ימינו אולי הגבול של הסאטירה נמצא איפשהו בין "היהודים באים" ל"ארץ נהדרת", שזוכות לאהדה ולהצלחה והצליחו לצקת תכנים שיישארו איתנו לתמיד (שאולי ו"מלחמת אזרחים", לדוגמה).

אני אנסה להציע הסבר אחר. פעם, כותבים ויוצרים שגדלו בשנות השישים והשבעים של המדינה, ידעו שהדרך להצליח היתה הטלוויזיה. זאת היתה פריצת דרך הכרחית לדור שגדל על שלוש תחנות רדיו וערוץ טלוויזיה אחד. המהפכה הטלוויזיונית היתה אירוע מכונן בשנות התשעים, והיית צריך להיות שם אם רצית לקחת חלק במהפכה הזאת.

הרייטינג היה בשמיים, ההתלהבות מערוצי הטלוויזיה היתה בשיאה, כולל כניסת הטלוויזיה ב"כבלים". אתגר קרת, לדוגמה, אחד הסופרים הישראלים המתורגמים ביותר והמצליחים ביותר בזירה הבינלאומית, כתב בשלוש השנים הראשונות של "החמישייה הקאמרית". נו, נראה לכם שדבר כזה יכול לקרות היום? שלא יובן לא נכון, אנחנו זוכרים שגם אז בטלוויזיה היו מוצרים לא פחות נחותים ממה שיש היום, אבל גם הכישרון התנקז למעט מקומות.

אם בתחילת הדרך, לפני 32 שנה, ל"חמישייה הקאמרית" היה קשה להצליח והביקורות בחלקן דיברו על זה ש"הם לא מצחיקים", מדהים לחשוב מה היה קורה להם היום: בטוויטר מישהו היה כותב ש"זה לא זה", באינסטגרם מישהו אחר היה מוסיף שהכתיבה משעממת אותו, ובפייסבוק היתה קבוצה "מחרימים את השמאלנים של 'החמישייה הקאמרית' עד שלא מורידים אותם מהמסך". באמת מזל שהדברים קרו כפי שהם קרו.

כל העונות של "החמישייה הקאמרית" ב"כאן" BOX