"חיים של קוקו": עממיות וסטריאוטיפים מזוייפים על מזרחים

חיים של קוקו | yes פרטנר

כשמשפחת עובדיה נוסעת במכונית - היא מתפללת. יד אחת על הפדחת, כף יד שנייה מכווצת ותופסת את המצח, הגברים אומרים ״שמע ישראל״ בקול רפה, ממלמלים פסוקים ומסיימים ב"אמן". אחר כך נוסעים למועבט ולערבי קריוקי, וודקה רדבול בגרון, עברית שבורה על הלשון, חולצה מכופתרת פתוחה מסתירה ת'פופיק, חאפלה וכפיים, ובסוף הלילה חוזרים הביתה לפרק של ״הכבוד של אשרף״ בטלוויזיה. אורות, ויאללה כפיים.

חלק משיריו של קוקו מאילת מתהדרים בקרדיט ״לחן: עממי״. זאת אומרת, מישהו הרים מנגינה מהרצפה, הדביק לה מילים חדשות וזמזם - בלי תמלוגים - את הגרסה שלו לעממיות. גם סדרת הדוקו־ריאליטי על משפחת הזמר ראויה לקרדיט ״לחן: עממי״ כי היא הכי עממית שיש. אם רק נצליח לפענח מה זה בעצם עממי.

כנראה ככה נראית משפחה עממית. משפחת עובדיה, משפחתו של קוקו מאילת. משפחת הריאליטי החדשה של yes, שכאילו נכנסה לנעלי המוקסינים של הבוזגלוס, אבל לא באמת. עם חובות מכאן ועד ריף הדולפינים - הקוקואים, המשפחה המזרחית הייצוגית של התקופה, לא מצליחה להיות משהו מעבר לקלישאה.

קוקו מאילת בכלל גר בראשון לציון. הוא מתגורר עם אשתו מטי וחמשת ילדיהם (גד בעל החובות, דן הכדורגלן, איב הסוכן והתאומים המזמרים ים ולילו). רק חסרה סבתא בסלון, מטבוחה לצהריים ומתכון דגים חריפים שעובר מדור לדור.

כי ״חיים של קוקו״ לא מתעדת משפחה עממית, אלא מציגה עממיות מבוימת, מתוסרטת, סטיגמטית וסנטימנטלית. חיקוי של חיקוי.

כזכור, קוקו מאילת עלה לגדולה במועדוני העיר הדרומית, אבל נכנס למיינסטרים רק בזכות חיקוי שעשו לו אסי וגורי בתוכניתם המיתולוגית ״שידורי המהפכה״. כמעט 25 שנה חלפו, ועד היום הלהיט הכי מקפיץ של קוקו המקורי הוא הקאבר בביצועו ל״פקח אני פורק סחורה״, ששר קוקו החקיין. ניצול הזדמנויות.

וסוף־סוף קוקו שווה סדרה משלו. סדרה עממית. להיות עממי זה להתלבש אלגנט, לומר תהילים, לתת לרוברטו להפיק לך חלום טלוויזיוני, לצעוק הרבה, לקחת שיעורים בריקודי בטן, להתלונן על חובות של מיליונים לשוק האפור ובסוף לרכוש רכב חדש בשביל השופוני. או לאכול במסעדה מפוארת עם סכו״ם חד־פעמי שהביאו מהבית. כך נראתה המשפחה העממית של קוקו מאילת בהופעת הבכורה שלה בריאליטי.

עממיות, בימינו, זה גם שוביניזם מופגן. ובסדרה הזו הכל נופל על ים בת ה־22, שכבולה ומוגבלת על ידי הגברים בחייה. הם אוסרים עליה להיכנס לזוגיות, לצאת לדייטים, להצטרף אליהם בבילוי במועדונים או להתארח אצל אבא בהופעות - כדי שאף גבר בטעות לא ישלח ידיים או סתם יתקרב אליה. מגוננים עליה כמו שדמויות מזרחיות בטלוויזיה מגוננות על זכותן להיות עממיות.

אבל הבעיה של ״חיים של קוקו" היא לא הניסיון לרכוב על עממיות מזויפת. אלא העובדה שחוץ מהעממיות הזאת אין בסדרה הזו שום דבר מעניין. כלום בלאפה עם כל התוספות.