עופר וינטר ותנין נכנסים למסיבת עיתונאים, בקהל יושבת הדר מוכתר, ובן גביר משתולל בצד מרוב קנאה. זו לא התחלה של בדיחה - בבחירות 2026, תנין במסיבת עיתונאים נשמע כמעט כמו תרחיש סביר - אלא עלילה של סרטון סאטירי חדש, שמצייר את השרים והח"כים כדמויות אנימה יפניות. בוודאי נתקלתם לאחרונה, כמו מאות אלפי ישראלים, בלא מעט סרטונים דומים לו. צחקתם? יוצר התוכן אמיר מלסה, שמוציא אותם בקצב רצחני, יכול לרשום לעצמו עוד הצלחה. ולהתחיל לעבוד על הסרטון הבא, כמובן.
הוא עמל עליהם כבר כמה חודשים. השרים והח"כים מצטיירים בהם בדיוק כפי שהייתם מדמויות אנימה מוגזמות: חורשי מזימות ומטורללים, צעקנים ונתוני למצבי רוח, בוכים אוקיינוסים של דמעות, משמיעים הכרזות דרמטיות פעם בדקה ויוצאים למלחמת גוג ומגוג על הדברים השטותיים והעלובים ביותר. בקיצור, ממש כמו שהפוליטיקאים שלנו באמת עושים ביומיום. לפעמים נדמה שהמלאכה של מלסה בן ה-45 לא כזו מסובכת; בקושי צריך להמציא, מספיק להתעדכן בחדשות ביום ממוצע בישראל.
"תמיד נמשכתי לפוליטיקה", הוא אומר בראיון ראשון למגזין "היום", "החלטתי להתמקד בסרטוני אנימציה שיבטאו היטב את המחאה שלי על ההתנהלות של הפוליטיקאים, ובעיקר על אי-אמירת האמת שלהם. הסרטונים שלי מנסים לחשוף את האמת, גם כשהיא כואבת. השקר נהיה הרעה החולה בארץ הזאת. הכל נהפך היום לגימיק, להצעות חוק הזויות. אני לא מסכים להשלים עם זה. אני מבקש, דרך היצירה שלי, לשים לכולם מראה מול העיניים ולהפסיק להתייפייף. אני אמשיך עם זה בכל הכוח עד הבחירות, ואולי גם אחריהן".
"השקר נהיה הרעה החולה בארץ הזו. הכל נהפך לגימיק, להצעות חוק הזויות. דרך היצירה שלי אני מנסה לשים לכולם מראה מול העיניים. אמשיך בזה בכל הכוח עד הבחירות, ואולי גם אחריהן"
איזה פוליטיקאי לדעתך עושה את המעבר הכי טבעי מאדם אמיתי לדמות אנימה?
מלסה לא מהסס: "בן גביר. הוא אדם מוקצן והאנימה גם מוקצנת. זה מתחבר בצורה מאוד חלקה וטבעית. הוא משתמש בהרבה גימיקים, כך שזה משתלב היטב עם הסרטונים שלי".
גם הדר מוכתר, עם העיניים הגדולות שלה, המרץ וההיסטריה, די מתאימה.
"ברור. עשיתי דמות שלה. היא מופיעה כמראיינת בסרטון של וינטר ובן גביר. היא דמות מצוינת, מאוד בולטת, נוכחת".
מנארוטו לנתניהו, מבורוטו לבוארון
מגיל צעיר אהב סדרות אנימה, ואך טבעי עבורו להשתמש בהן כבסיס לסאטירה. אבל הגלגול מנארוטו לנתניהו ומבורוטו לבוארון תובעני יותר משנדמה. "מיפן מגיע המקור לסרטי האנימה, ואני עוד לא יודע לעשות את זה בעברית, אז כרגע אני מספק תרגום. אני חושב על הרעיון, כותב את התסריט, בונה את הבדיחה ומחליט מי יהיו הדמויות ומה הן יגידו. אני חושב על הסצנות, זוויות הצילום וההבעות, ועל הדרך שבה הסיפור יסתיים. אחר כך אני משתמש בכלי AI כדי להפוך את מה שיש לי בראש לסרטון. לוקח לי כמה שעות ליצור כל סרטון כזה, ואני משקיע בו הרבה מחשבה ומנסה ליצור תוכן מעורר, שונה וקולח, עם אמירה".
בעיני רוחו הוא כבר רואה איך עשוי להיראות היום שאחרי הבחירות; סרטון חדש שלו, שהכין לבקשת מגזין "היום" ומופיע כאן למטה, משרטט את הרגע שבו היועמ"שית גלי בהרב-מיארה תיכנס למשרדה של השרה מאי גולן ותאמר לה "מאי, זה נגמר". משם, כמובן, הכל מסתבך עוד יותר. זה המקום לציין כי מדובר בסאטירה פוליטית מובהקת, וכי כל קשר בין הדמויות והאירועים לבין המציאות הוא מקרי בהחלט ונועד למטרות בידור בלבד.
"מה זה, גלגול נשמות?"
בינתיים נראה שהעסק עובד לו לא רע. הרבה צופים נלהבים, ומנגד, הרבה חסימות בפייסבוק בטענה שמדובר ב"תוכן פוליטי". אותו זה בעיקר מדרבן להמשיך הלאה, גם כשהמחלוקת האלקטורלית מחלחלת לחייו האישיים.
"יש לי חברה טובה מאוד, והיא ביביסטית", הוא אומר, "כשאני תוקף את ביבי בסרטונים שלי או צוחק עליו, היא מגיבה בעצבנות וכותבת תגובה כמו 'עוד פעם אתה?'. אבל במקרה שלה, אנחנו נשארים חברים, ויש הפרדה בין היצירות שלי לחיים עצמם. יש אחרים שמאוד תומכים ואוהבים את הסרטונים שלי, ויש גם כאלה שמקללים".
"יש לי חברה טובה מאוד, ביביסטית. כשאני תוקף את ביבי בסרטונים שלי היא מתעצבנת, אבל במקרה שלה אנחנו נשארים חברים. יש מי שתומכים ואוהבים את הסרטונים שלי, ויש גם כאלה שמקללים"
באחד הסרטונים של מלסה, מנסה כתבת חדשות 12 אלמז מנגיסטו לשאול את נתניהו כמה שאלות ומתבקשות, גם על 7 באוקטובר, ונתקלת כמובן בהתחמקות מפוארת. בשלב מסוים, בעקיצה מושחזת במיוחד, מסביר לה ראש הממשלה שנוסף על הגנים הספרדיים והרוסיים שלו, איתרו אצלו גם "גנים אתיופיים", שבזכותם הצליח לרוץ כל כך מהר בימיו בסיירת מטכ"ל.
צחוק צחוק, אבל גם ההומור של מלסה לא מסווה את הכעס. "כל פעם הוא ממוצא אחר או גנים אחרים, העיקר לקבל תמיכה של אותה אוכלוסייה בבחירות", הוא מתרגז, "כאן הוא מכוון לתמיכה של הקהילה האתיופית. לא סתם אלמז שואלת אותו: תגיד, מה זה, גלגול נשמות?"
"בעבר הצבעתי למפלגת העבודה, ופעם אחת גם למרצ. עכשיו אני ממשיך עם יאיר גולן, יו"ר מפלגת הדמוקרטים. הוא אומר את האמת בפנים. הוא לא משקר, הוא איש אמיתי"
באיזה מחנה פוליטי אתה? למי תצביע בבחירות הקרובות?
"בעבר הצבעתי למפלגת העבודה, ופעם אחת, כשניצן הורוביץ היה היו"ר, גם למרצ. עכשיו אני ממשיך עם יאיר גולן, יו"ר מפלגת הדמוקרטים. הוא אומר את האמת בפנים. הוא לא משקר, הוא איש אמיתי".
יש עצה שהיית נותן לפוליטיקאים שלנו?
"בדיוק את זה. להגיד את האמת. לא לשקר. זה הכי אמיתי. זה נשמע אולי מסובך, אבל זה מאוד פשוט".
לחסוך לאחרים את הצער
הסרטונים שלו, למרות החשיפה הרבה, הם כרגע עיסוק צדדי. במקצועו הוא צורף תכשיטים בעל עסק משלו, והוא גם עובד בחנות התכשיטים טוטורי בכפר סבא. אנחנו נפגשים ליד מקום העבודה שלו. הפגישה מחויכת, אבל מאחורי החיוך מסתתרת טרגדיה אישית: פטירתה של אמו, דינה, אחרי מאבק בסרטן השד.
"אמא חלתה לפני 7 שנים, ולא אמרה לנו כלום", הוא מספר, "היא נכנסה לניתוח, ופתאום אמרו לנו שזה בכלל בגלל שהיא חולה בסרטן. הייתי בשוק. מאוד כעסתי עליה שהיא לא שיתפה אותנו".
אמיר, אביו גיל ואחיו אורי נרתמו להציל את אמו מהמחלה, וגם ניסו לסייע לחולים אחרים. הוא יצר אז את "פעימות הלב בקהילה", פודקאסט מבוסס AI על חשיבות הבדיקות והגילוי המוקדם של המחלה. דינה החלימה, אבל המחלה חזרה – ולפני תשעה חודשים הלכה לעולמה.
"מתוך השבר והכאב העצום שלי החלטתי לברוח להומור ולסאטירה. מגיל צעיר אני מאוד מחובר לפוליטיקה, והתחלתי אחרי מותה ליצור סרטוני אנימה על מצבים ודמויות פוליטיות. כשאני יושב מול המחשב אני במקום אחר. אני מצליח להיות מרוכז בזה ולצאת קצת מהכאב עליה, שמציף אותי יום-יום. אין יום שאני לא עושה חשבון נפש על המחלה ומותה של אמא".
עכשיו הוא חושב איך לחסוך מאחרים את החוויה הקשה שלו, ומנסה לקדם בכל דרך מודעות למחלה ולטיפול בה. "יכולתי לקחת את כל הכאב הזה ולשמור אותו אצלי, אבל רציתי לעשות איתו משהו. אני לא יכול להחזיר את אמא שלי, אבל אולי אני יכול לגרום למישהו אחר להתקשר לאמא שלו. אולי מישהי תראה סרטון ותלך להיבדק, אולי בן ישמע פודקאסט ויגיד לאמא שלו שהוא רוצה ללכת לבדיקה איתה.
"אני גם חושב להקים קבוצת תמיכה לחולות ולחולי סרטן, וגם לבני המשפחות שלהם, בליווי אנשי מקצוע. אני רוצה שאנשים ירגישו מה שהרגשתי, בלי שיצטרכו לעבור את מה שעברתי".
"מתוך השבר והכאב העצום שלי החלטתי לברוח להומור ולסאטירה. אני מצליח להיות מרוכז בזה ולצאת קצת מהכאב עליה, שמציף אותי יום-יום"
החיוך שלו מסתיר לא רק כאב אישי, אלא גם לאומי. הקיפוח של העדה האתיופית מכעיס אותו. "אתה יודע איפה אני מזהה את זה? בכל נושא התיאטרון וההומור. לא נותנים מספיק צ'אנסים לאנשים מצחיקים בני העדה, וזה חבל. הייתי רוצה לראות יותר מהם משתלבים בתרבות הישראלית. אין כמעט יוצאי אתיופיה בסדרות. זה חסר לי. אבל היום בני הנוער מהעדה כבר יותר אסרטיביים, צברים כאלה. לא כמו ההורים שלנו, שאמרו להם 'ככה זה' ו'מה לעשות' והם הלכו עם זה".
נכון להיום הוא לא בזוגיות; אנחנו צוחקים שאולי הודות לכתבה זה יגיע. מלסה בהחלט לא יתנגד.
מה הכי משמח אותך?
"ליצור דברים שיעלו חיוך על פנים של אנשים. שזה יפעיל אנשים, יעורר אותם, ייצור שיח ורגש מכל סוג שהוא".
ושאלה לסיום, שכנראה מסקרנת רבים: באיזה AI אתה משתמש כדי ליצור את הסרטונים?
"זה כבר סוד מקצועי".
